כל מה שחשוב ויפה
דביר שקד. צילום: עפרי כנעני
דביר שקד. צילום: עפרי כנעני

מגלים אוצרות // דביר שקד

דביר שקד, האוצרת של גלריה כורש 14 בירושלים, מאמינה שאם בתערוכות שהיא אוצרת היא לא מתחברת לנושא והיא לא מעורבת בו רגשית - זה לא יעניין את הצופה

הפעם הראשונה

התערוכה הראשונה שאצרתי הייתה ״21 גרם״ בגלריה ביתא בירושלים בשנת 2018, ביחד יחד עם חברתי ללימודים מורן סולמירסקי־נועם. אחרי תואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה באמנויות ושנת שירות לאומי במוזיאון וילפריד ישראל בקיבוץ הזורע, הגעתי לתואר השני במדיניות ותיאוריה של האמנויות בבצלאל. מורן ואני היינו בסמסטר א׳ של שנה א׳ של התואר, כשהגלריה פרסמה קול קורא להצעות לתערוכות. הצענו הצעה לתערוכה שעסקה במוות באמנות ישראלית – תערוכה ראשונה לשתינו – ולשמחתנו הרבה אופירה לבנון, מנהלת הגלריה ואביטל וכסלר, האוצרת, פתחו בפנינו את הדלת.

זו הייתה חוויה עוצמתית לבקר בפעם הראשונה בסטודיות של אמנים ואמניות, לבחור יצירות, לכתוב טקסט אוצרותי ולעצב את החוויה בחלל. זה היה מפחיד, מאוד חדש ומאוד מרגש. לשמחתנו נענו להצעה שלנו להשתתף בתערוכה אמנים ואמניות שאנחנו מעריכות מאוד, עם חלקם הקשר נשמר עד היום. הציגו בתערוכה פסח סלבוסקי, עפרי כנעני, בן הגרי, גלעד רטמן, יונתן הירשפלד, יונתן אולמן, מיה בלוך, עינת עריף־גלנטי, יעל סעדי ומיכל בלייר.

דוד גינתון, נוי חיימוביץ׳ ותמיר ארליך, יואב וינפלד; מתוך התערוכה ״זהב של שוטים״. צילום: עופר גץ

דוד גינתון, נוי חיימוביץ׳ ותמיר ארליך, יואב וינפלד; מתוך התערוכה ״זהב של שוטים״. צילום: עופר גץ

דוד דובשני, תמר הירשפלד, יאיר ברק. מתוך התערוכה Best Interest בגלריה כורש 14. צילום: סמדר צוק

דוד דובשני, תמר הירשפלד, יאיר ברק. מתוך התערוכה Best Interest בגלריה כורש 14. צילום: סמדר צוק

במבט לאחור אני לא באמת בטוחה שהנושא היה מאוד פורץ דרך או חדשני, אבל התערוכה נבעה ממקום אישי ובאה לאחר אובדן של אדם קרוב, מה שאחריה הפך לקו מוביל בתערוכות שאני אוצרת. החיבור הרגשי האישי שלי לתערוכות הוא אלמנט בעל משמעות בהן. אני מאמינה שאם אני לא מתחברת לנושא (בין אם זו תערוכה קבוצתית או יחיד.ה) ואני לא מעורבת בו רגשית – זה לא יעניין את הצופה. כמובן שהזרקור הוא תמיד על האמנים.ות והיצירות, אבל אני רוצה לתרום משהו מהעולם שלי לכל תערוכה, ולא להיות רק זו שעוזרת לרעיון לצאת לפועל בחלל התצוגה.

התחנה האחרונה

בימים אלה מוצגת בגלריה כורש 14, שבה אני משמשת כאוצרת מאז שנת 2019, תערוכה ייחודית ברפרטואר התערוכות שלי ושל הגלריה. היא נקראת ״אוסף פרטי״, והיא חלק מסדרת תערוכות שיזמה מייסדת ומנהלת הגלריה ורד חדד – ובמסגרתה יציגו אוצרים ואוצרות את האוספים הפרטיים שלהם. הסדרה נפתחה עם האוסף שלי: אני מציגה עבודות מהאוסף הפרטי שלי, שאספתי במשך השנים שאני בעולם האמנות. התערוכה מציעה הצצה למה שתלוי אצלי בבית, לעבודות שמלוות אותי בחיים הפרטיים.

לאורך השנים אספתי יצירות ממנעד רחב של אמנים.ות, בצורה די אקלקטית ואינטואיטיבית. העבודות שלוקטו לאורך שנות הפעילות האוצרותית משקפות טעם אישי, תחומי עניין, ומהוות מזכרות מתערוכות שונות, מאירועי חיים מרגשים ומאבני דרך מקצועיות ואישיות. האתגר היה ליצור מאוסף כזה, שבמהותו לא נוצר כתערוכה, משהו קוהרנטי שמעביר בחלל התצוגה את ההקשר הביתי והאישי, ובמקביל עובד כמכלול אחד שלם.

נינו ביניאשוילי. מתוך התערוכה ״אוסף פרטי״

נינו ביניאשוילי. מתוך התערוכה ״אוסף פרטי״

יואב וינפלד. מתוך התערוכה ״אוסף פרטי״

יואב וינפלד. מתוך התערוכה ״אוסף פרטי״

רועי רוזן. מתוך התערוכה ״אוסף פרטי״

רועי רוזן. מתוך התערוכה ״אוסף פרטי״

מכל מלמדיי השכלתי

הפעם הראשונה שבה הבנתי את המשמעות של אוצרות היתה בתערוכה של האמן פרנסיסקו גויה, שאצרה שלומית שטיינברג במוזיאון ישראל בשנת 2016. הוצגו בה מספר ציורי שמן גדולים שהושאלו ממוזיאון הפראדו, ואחת מהעבודות הייתה תלויה גבוה יותר מהשאר. הסיבה לכך היתה שבפראדו העבודה תלויה מעל לדלת, וזה גם גרם לכך שהצופה הוכוון להסתכל על היצירה די מרחוק.

הג׳סטה הזו היתה הפעם הראשונה שהבנתי שדרך בחירות אוצרותיות אפשר להעביר תוכן שחורג מעבר לתוכן שיצק האמן ליצירות, ומעבר למה שהאמן התכוון או חשב. אז ירד לי האסימון על מקומה של פונקציית האוצרות במערך הזה שנקרא תערוכה, שאותה אני רואה בעיקר כזיקוק, חיזוק ועיבוי של המשמעויות הקיימות ביצירות האמנות שאנחנו בוחרות להציג.

תערוכת החלומות

יש לי הרבה חלומות, אחד מהם שקרוב במיוחד לליבי מאוגד בתיקיית דרייב שכותרתה ״קום התנערה עם חלכה – על אתוס ופאתוס קומוניסטי באמנות הישראלית״ – תערוכה שהייתי רוצה שתתממש באחד המוזיאונים הקיבוציים. הדרמטיות שמלווה את האסתטיקה הקומוניסטית תמיד הילכה עליי קסמים, והייתי רוצה לחקור אותה בהקשר המקומי, בהתחשב בהשפעה הרבה שהייתה לקומוניזם ולסוציאליזם על החברה והתרבות המקומית לאורך השנים. זו תערוכה שתצריך מחקר די מקיף, ולכן זה מאתגר בתוך מירוץ החיים למצוא זמן ותקציב שיאפשרו לי להתמסר לפרויקט. מקווה שהחלום הזה יתגשם בעתיד הנראה לעין.

כרמית חסין ובצלאל בן חיים. צילום: כרמית חסין

כרמית חסין ובצלאל בן חיים. צילום: כרמית חסין

בקרוב אצלך

שלושה פרויקטים שאני עובדת עליהם בימים אלה וממש מתרגשת לקראתם: הראשון הוא תערוכה אצלינו בגלריה כורש 14, שאאצור ביחד עם ורד חדד במסגרת הביאנלה לרישום (שמוביל בית האמנים ירושלים, אוצרת ראשית: אירית הדר). היא תעסוק בתפיסות זמן שונות דרך סדרות רישומיות.

הפרויקט השני הוא תערוכת יחידה של האמנית עפרי כנעני בסדנאות האמנים בתלפיות, שתפתח במסגרת פסטיבל מנופים ותעסוק במוזיאון הלאומי של ברזיל שנשרף כליל לפני ארבע שנים. השלישי הוא תערוכה מוזיאלית מרגשת במיוחד: תערוכה בנושא היסטוריה להט״בית שתוצג כחלק מאשכול תערוכות בנושא זהויות במוזיאון על התפר.

birds

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden