כל מה שחשוב ויפה
שרון מורו, שמחת עניים. צילום: אריאל מדינה
שרון מורו, שמחת עניים. צילום: אריאל מדינה

שרון מורו: העולם צריך קצת מנוחה; לא הכל צריך להיות פרקטי

שרון מורו מרגישה שהיא ״עוסקת במלאכה קדומה, אבל כזו שלא היתה קיימת״, ומתבוננת בהשתאות איך השורשים ״עובדים בשבילי״ במקום מדפסת תלת־ממד, בתערוכה ״שמחת עניים״ בגלריה BY5

יובל: הי שרון, מה שלומך? שמחתי לקבל את ההזמנה לתערוכה החדשה שלך בגלריה BY5, שמחת עניים. אני מאוד סקרן, במיוחד עם השם הזה

שרון: שלומי מצוין. הקיץ התחיל בפתאומיות ואני מסיימת תקופה אינטנסיבית של שלושה חודשים של עבודה לקראת התערוכה, ששמה – שמחת עניים – נולד מהעובדה שחומר הגלם שאני עובדת איתו, זרעים וקטניות, עולה עד 10 ש״ח לקילו, אבל הוא סופר מזין ומשובב לב במופע הירוק שלו כשהוא מונבט

יובל: תעשי לנו רגע תקציר הפרקים הקודמים, כי את עובדת עם זרעים וקטניות כבר כמה שנים? ולפני זה בכלל נדדת במחוזות אחרים של עיצוב ויצירה

שרון: הייתי הרבה שנים מעצבת גרפית עם סטודיו עצמאי; מקצוע שהתעייפתי ממנו והשארתי לעצמי רק נישה של עיצוב ספרים. מבחינתי התפנית היתה לימודי התואר השני בעיצוב בין־תחומי בשנקר, שאפשרו לי לחזור לעבוד עם חומרים, כשהמסך והמחשב הם רק כלי עזר ולא זירת העבודה המרכזית

יובל: ואת התואר השני סיימת ב־2018? 2019? כי אני זוכר ששם, בפרויקט הגמר שלך, התרשמתי לראשונה מיכולות ההנבטה שלך…

שרון: כן, כן; נדמה לי שזה 2018. פיתחתי ושכללתי אותן מאז… טוב שאתה לא שואל מתי סיימתי את התואר הראשון בתקשורת חזותית בבצלאל (:

יובל: תראי, אני מספיק קשיש כדי לזכור עבודות שלך כמעצבת גרפית

שרון: אני חושבת שבסדרת הצילומים שמוצגת בתערוכה, שבה יצרתי למעלה מ־200 דימויים, ניכרים המקורות הגרפיים שלי. בכל אופן, בשנקר נבטה תכנית ההנבטה, מחקר חומרי ביכולת הנבטים לספק מזון ובו זמנית, כתוצר לוואי, לייצר גם טקסטיל; אסטרטגיה קיומית של DIY. בעזרת מניפולציות פשוטות אני מתעלת את הסתרגות השורשים לכדי תוצרים ויזואליים וטקסטיליים. החלק האחרון במחקר שלי הוא הוספת סיבי צמר לתהליך ההנבטה, מה שמעצים את ההרגשה שלי שאני עוסקת במלאכה קדומה, אבל כזו שלא היתה קיימת

צילומים: שרון מורו

צילומים: שרון מורו

יובל: תהיתי באמת מה התפתח מאז שנקר לתערוכה הנוכחית, במיוחד כי את אחד התוצרים, שכלל גם סרטון קצר, הצגנו בביאנלה במוזיאון ארץ ישראל, שהייתי אחד האוצרים שלה. מה אם כך את מציגה בתערוכה ב־BY5?

שרון: בתערוכה אני מציגה סדרה חדשה של קנכלים, כלים שנוצרו בעזרת זרעי מאכל בלבד, ללא כל חומר מקשר, מחט או דבק, שבחלקם שילבתי סיבי צמר. היה לי חשוב להתגבר על המהלך הטבעי של זריעה שטוחה ולהגיע להנבטה בתלת־ממד.

בנוסף יוצגו בה צילומים מתוך הפרויקט Edible Home Lab, תעוד יומיומי של הנבטות שעשיתי בעודנו ספונים בבתינו, זמן שאפשר לי להיות קרובה אל מטבח המעבדה שלי כך שיכולתי לתעד רגעים שכעבור שעה או יום כבר השתנו.

הנבטתי כל מה שהיה בהשג ידי, בכלים ביתיים. זה היה משחק, הופתעתי שזה הצליח להעסיק אותי במשך שנה שלמה. באמצע קיץ 2020, כחלק מהפרויקט הצילומי, סידרתי מנדלת קטניות על צלחת והתחלתי להנביט ולגדל אותה. זו העבודה שנתנה את השם לתערוכה

היום אני חיה בשלום עם הזמניות של מה שאני עושה. כמעצבת אני מתבוננת בעולם החומרי, בייצור יתר ובצריכה שאיבדה את עשתונותיה, ושמחה להיות בצד שמעצב באחריות סביבתית

יובל: והמנדלה תהיה גם בתערוכה?

שרון: כן. בתערוכה אני חוזרת אל המנדלה הזו, בקנה מידה אחר לגמרי, והיא תשתנה לעיני המבקרים מיום ליום לאורך 30 ימי התערוכה. כמו מנדלת חול טיבטית סופה של זו גם ידוע מראש – הדיוק העמלני בהנחת הזרעים סופו לנבוט, לטשטש את הגבולות בין הצבעים והמינים, לצמוח, להאכל, לקמול ולהתקמפסט. זה ניסוי חי, אני מקווה שהזרעים ישתפו פעולה והכל באמת ינבט

יובל: תגידי, עד כמה מעסיקים אותך שימושיות, היתכנות, פרקטיות?

שרון: שאלה טובה. בתחילת הדרך חיפשתי כל הזמן חומר משמר, משהו שיעצור את תהליך ההתפוררות הטבעי, שיחזיק את הכל במקום, יאטום וייצב: טבילה, ספריי, ניסיתי כל מיני חומרים שרק הפכו את העשייה שלי לפחות ידידותית לסביבה.

היום אני חיה בשלום עם הזמניות של מה שאני עושה, מתבוננת בהשתאות איך השורשים ״עובדים בשבילי״ במקום מדפסת תלת־ממד של חומרים פלסטיים. כמעצבת אני מתבוננת בעולם החומרי, בייצור יתר ובצריכה שאיבדה את עשתונותיה, ושמחה להיות בצד שמעצב באחריות סביבתית. העולם צריך שניתן לו קצת מנוחה ולא הכל צריך להיות פרקטי

שרון מורו. צילום: עלמה שטיין

שרון מורו. צילום: עלמה שטיין

צילום: ענבל ראובן

צילום: ענבל ראובן

צילום: ענבל ראובן

צילום: ענבל ראובן

צילום: שרון מורו

צילום: שרון מורו

יובל: את אומרת ״כמעצבת״, ולא שכל כך אכפת לי הגדרות, אבל אני חושב שזה זמן טוב לשאול על המוטיבציה שלך – אמנות או עיצוב? קראפט? משהו אחר? מה עומד מאחורי העשייה שלך

שרון: על התפר

יובל: תרחיבי?

שרון: זה מחקר חומרי. בפרקטיקה זה סוג חדש של קראפט, משהו שמחבר בין חקלאות לליבוד ואריגה. המוטיבציה שלי היא מחקרית, ואני מציגה שלבים ותוצרים מהתהליך.

החומר מאתגר אותי – מצד אחד אני מסתכלת בהשתאות על היכולות שלו, ומצד שני נדרשת להמצאות ויצירתיות כדי לפתור בעיות שהוא מציב בפני, או כדי להבין מה עוד אפשר לעשות בעזרת התכונות הטבעיות שלו. זו מוטיבציה מספיקה בשבילי

birds

יובל: ואיך זה משתלב בשאר עיסוקייך, כשאת לא עובדת על תערוכה חדשה?

שרון: מלבד עבודתי כמעצבת גרפית אני עובדת במרכז סירטקס לחקר הטקסטיל בשנקר, כמנהלת פרויקט שנתמך על ידי האיחוד האירופי ועוסק בשימוש בעורות דגים, שארית של תעשיית המזון, לצורך שימוש בתעשיית האופנה. החוקרים בפרויקט, משש מדינות שונות, מנסים להעמיק את הידע בתחומי ההנדסה, הקיימות והעיצוב ולהנגיש אותו. זו לא המצאה חדשה – שימוש בעורות דגים מוכר לנו מאוכלוסיות ילידיות שחיו לחופי המדינות הצפוניות

יובל: יפה. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שנפרדים?

שרון: בסוף הכל מתחבר. כמו קליפת האבוקדו שצילמתי לאחר שייבשתי אותה כשהיא מתוחה בעזרת קיסמים, בדיוק כמו שמייבשים עורות דגים


שרון מורו | שמחת עניים
אוצרות: גלית גאון, ענבל ראובן
גלריה BY5, בר יוחאי 5, תל אביב
נעילה: 7.5

*כוכבית מייצגת שדות חובה

3 תגובות על הכתבה

  1. עדה רוטנברג

    עבודה מרגשת ויפה.

  2. Gil

    מאוד עדין

  3. מרב דביש בן משה-אמנית ואדריכלית נוף

    עבודה מרגשת ממש, שיש בה את כל מעגל החיים, גדילה וכליה ופסולות וחוזר חלילה, בטח יקרו הפתעות, את ממש בחזית, כבוד

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden