כל מה שחשוב ויפה
גל זוננפלד
גל זוננפלד

אות מהעתיד: איך ייראו אותיות בעתיד הדיגיטלי?

רומן מתח פילוסופי־היסטורי, שיר ללימודי האלפבית לילדים, מחברות בנות עשור, שאריות מפרויקטי עבר, מנוע חיפוש ובשר מתורבת: כולם היוו מקור השראה לחיפוש אחר תשובה לשאלה איך ייראו האותיות בעתיד

הכתב העברי עשה דרך ארוכה במרוצת השנים – החל מכתב היתדות הקדום ועד לצורה המוכרת לנו היום. כפי שהשפה העברית הפגינה דינמיות ויכולת להתחדש, גם האותיות המרכיבות את השפה שואפות לשנות צורה ולהתפתח עם הזמן. האם אותם סימנים ששימשו את סופרי התנ״ך, את רחל המשוררת ואת מנסחי מגילת העצמאות ימשיכו איתנו אל תוך העתיד הדיגיטלי?

זו השאלה שנשאלו 58 מעצבים גרפיים, טיפוגרפים, מאיירים, אמנים, מקעקעים וסטודנטים לעיצוב, שמציגים את עבודתם בתערוכה ״אות מהעתיד״ שאצר אברהם קורנפלד (המייסד של קבוצת מעצבי הפונטים אאא), בגלריית קופסאות האור ביפו העתיקה. המשתתפים התבקשו לנסות לדמיין את העתיד של אות אחת או יותר, בתרחיש סביר או בדיוני לחלוטין, ותוך שימוש בטכניקה לבחירתם. 

העיסוק בצורניות של השפה בעתיד הציף שאלות רחבות אצל היוצרים ביחס לעולם שמצפה לכולנו. לאחר שנתיים של מגיפת הקורונה, רבים מהיוצרים עסקו באפשרות של אופטימיות אל מול עתיד אפוקליפטי. אחרים עסקו בביקורת על העולם הטכנולוגי והחומרי לצד אמונה יוקדת בניצחון הרוח, או שהתמקדו בצורניות של השפה הטכנולוגית אשר הופכת יותר ויותר מבוססת סימנים מוסכמים וצורניים (אימוג׳יז). שישה מהם סיפרו לפורטפוליו על עבודתם.


איתמר מקובר

איתמר מקובר

איתמר מקובר

תהליך העבודה שלי הוא בדרך כלל אסוציאטיבי, מעין מחקר של הקשרים מהעולם הפנימי או השקפת העולם הפילוסופית שלי. התוצאה היא סיפור מקוטע, מעין חידה שגם אני לא תמיד יודע אם הגעתי לפתרונה.

העבודה לתערוכה ״אות מהעתיד״ התחילה מהמחשבה דווקא על העבר, המסורת של האות הכתובה ומלאכת עשיית הספרים. איכשהו נזכרתי ב״שם הורד״, רומן מתח פילוסופי־היסטורי מאת אומברטו אקו, שבמרכזו תעלומת רציחות המתרחשת במנזר שבו הנזירים מעתיקים ידנית ספרים ושפתרונה הוא ספר המוחבא בתוך ספריה שהיא מבוך.

גיליתי שמקור השם של הספר הוא ציטוט מהמאה ה־12, העוסק בזכרון ובזמן השוחק אותו, שכנראה חייב את הפיוטיות שלו לטעות העתקה שבעקבותה ״רומא״ הפכה ל״ורד״, ואז הבנתי שנושא העבודה הוא הקשר המורכב בין העבר והעתיד, והיכולת המוגבלת שלנו לתפוש את המורכבות והמוזרות הגדולה הזאת. הציטוט הנוסף בפוסטר הוא של איטלו קאלווינו, שאותו מצאתי בספר שקניתי בטייט מודרן בלונדון לפני כמה שנים ומאז לא יוצא לי מהראש.

instagram.com/itamako


טל פוגל

טל פוגל

טל פוגל

יש סיבה שאני שומרת את המחברות בנות עשור שלי. אני כבר לא מתבוננת בהן, אבל שני שמחה על עצם הידיעה שהן שם, שמשהו מטביעת היד שלי שם, הכתב שמשתנה, הכתיבה עצמה, האמוציות שמשתנות עם השנים. הכרזה שעיצבתי לכבוד התערוכה נוגעת במדיה ההולכת ונשכחת הזו: שירי אהבה, מכתבי אהבה, כמה נוגע, כמה יופי יש בהם.

הכרזה היא נקיטת עמדה אישית ביקורתית שלי אל מול מדיות שגם אני חוטאת בהן. ווטסאפ, פייסבוק ואינסטגרם הן חלק מהחיים שלי, אבל עמוק בלב אני תמיד מעדיפה את המכתב הקטן, הפתק המצ׳וקמק שיש לו ערך ומשמעות גדולה יותר מהוא עצמו.

השנה: 3022. בני האדם הצליחו לפרוץ את תקרת הזכוכית של חיי התמותה וכעת הנצח במרחק נגיעה, זיכרונות אהבה של חיים שלמים מאוכסנים כעת במרחב הדיגיטלי בתוך ענני ענק, המקום שבו אותיות ומילים נכתבו בתשוקה גדולה בדיו חי על גבי נייר מתכלה שייכים כעת לעולם רחוק ונכחד. תודה על ההזדמנות לשלב בין שלוש אהבות גדולות שלי, עיצוב, כתיבה ושירי אהבה (ולמרחיקי לכת: קוד הקיו.אר המצורף עובד ומסתיר בתוכו סוד 🙃).

instagram.com/taloosh.design


ענת ורשבסקי

ענת ורשבסקי

ענת ורשבסקי

אותיות הן סימנים; הן ציורים פשוטים, צורות, סמלים. אנחנו מרכיבים מהן מילים, משפטים, סיפורים. יש סיפורים שמתחילים במשפט: פעם אחת, לפני שנים רבות, בארץ רחוקה רחוקה… יש סיפורים שמתחילים מצורה, או כתם או קו. אין להם התחלה, אמצע וסוף וגם אין להם מוסר השכל; יש בהם משחק ומפגש של סימנים.

עבדתי עם פיסות של ניירות ושאריות איורים ופרויקטים שלי מהעבר. חתכתי והדבקתי אותן מחדש כי עניין אותי להתעסק עם הפסולת של עצמי ולגלות איך אני יכולה לייצר ממנה שפה חדשה וסיפור חדש. 

instagram.com/garnil


רוני לוית

רוני לוית

רוני לוית

האם 2022 אינה כבר העתיד? רובנו, כמו כלל העולם המערבי, תלויים לחלוטין במכשירים חכמים. אלו מריצים ברקע אלגורתמים, ובכל רגע נתון מנתחים, צופים ומגיבים לכל פעולה שאנחנו מבצעים בהם. וזאת בכל מקום: בכביש, בקניות ואפילו ביחסים הבין־אישיים שלנו.

חזאות טרנדים היא מקצוע, אך האם אנו אכן יכולים לחזות את העתיד? הלכתי עם השאלה הזו למקור המידע העיקרי אם לא היחידי שלנו, ושאלתי את גוגל ״איך יראה העתיד״. השתמשתי באלגוריתם משלי כדי לאסוף 300 תמונות מהתוצאות הרלוונטיות ביותר ולדגום מהם את הצבע השולט. לאחר מכן עשיתי את אותה הפעולה בדיוק רק הפעם שאלתי את גוגל ״איך נראה העבר״. וזו התוצאה.

instagram.com/ronilevit


נועם דושי

נועם דושי

נועם דושי

הכרזה עוצבה בהשראת עולמות הבשר המתורבת, עם קריצה להשתלטות הטכנולוגיה והרובוטים על האנושות. מתואר בה מצב עתידני, בדיוני והומוריסטי, שבו אותיות מיוצרות בתנאי מעבדה ללא צורך במעצב אנושי. המהלכים העתידניים שאנחנו רואים היום בעולם העיצוב, לוקחים תהליכים המחייבים (בעיניי) מגע אנושי, ובאמצעות אלגוריתמים ותהליכים אוטומטיים משחזרים אותם, ועוקפים לכאורה את הצורך ההכרחי בבני אדם.

עיצוב אות הוא משהו שיד אדם בהכרח צריכה להיות מעורבת בו מבחינתי. ברגע שכל תהליך עיצוב האותיות יהיה מופקד בידי מחשב ואלגוריתם, משהו ילך לאיבוד: הכוונה של האדם שעומד מאחורי תהליך העיצוב, המחשבה והקונספט, הם דברים שלא יכולים להיות מוחלפים על ידי מכונות.

כשצללתי במחשבות על ״אות מהעתיד״, חשבתי על התסריט שבו תהליך עיצוב האות נלקח מהמעצבים, ועובר הלכה למעשה לידיהן של מכונות. כשניסיתי לתאר לעצמי איך התהליך הזה יכול היה להראות, שאבתי השראה מגידולים הנעשים בתנאי מעבדה: מבט מיקרוסקופי על חומרים, תרבית תאים, בשר מתורבת, ועוד… מבחינה גרפית שאבתי השראה מהייצוג של ״עתיד״ בעולמות הגיימינג ומשחקי ארקייד מהניינטיז.


גל זוננפלד

גל זוננפלד

גל זוננפלד

כשפנו אלי להכין עבודה לתערוכה, זה כנראה היה בעקבות העבודה שלי בשנים האחרונות בתחומי הטיפוגרפיה, הלטרינג ועיצוב האותיות. בהתחלה חשבתי ליצור עבודה שמבוססת על הכתב העברי שאני כל כך אוהב, לעצב פונט מיוחד עבור הפוסטר או לבצע עבודת לטרינג שמתבססת על הנושא. אבל ככל שחשבתי יותר על מהות התערוכה, על מהי ״אות מהעתיד״, הבנתי שכיום אנחנו משתמשים פחות ופחות באותיות ויותר בסאונד, וידאו או סמלים כדי לתקשר רגשות מורכבים ורעיונות בין אדם לאדם.

כך יצא שעלה לי לראש דווקא השיר שכולו על מהות השפה שלנו, העברית, השיר ״אלף־אוהל״ של נעמי שמר, שיר שכולנו מכירים מגיל כל כך קטן והוא הבסיס רומן מתח פילוסופי־היסטורי ללימודי האלפבית. אבל לא חשבתי שיש טעם להעביר אותו בפורמט המוכר, הכתוב. זה גם לא הפורמט היחיד שבו הוא מוצג, מכיוון שבהיותו שיר ילדים הוא מונגש באמצעות איור ואנימציה לילדים שעדיין לא יודעים לקרוא.

כך התחברו לי האות והעתיד, ויצרתי מחדש את מילות השיר ״אלף־אוהל״ באמצעות אימוג׳ים בלבד. זה לא קונספט חדש, אבל זו סגירת מעגל: זה ויתור על האות הכתובה וההתמסרות לעתיד, שכולנו צריכים להשלים איתה במוקדם או במאוחר.

instagram.com/galzooo


אות מהעתיד
אוצר: אברהם קורנפלד
גלריית קופסאות האור, סמטת מזל דגים 1, יפו העתיקה
נעילה: 11.6

*כוכבית מייצגת שדות חובה

2 תגובות על הכתבה

  1. יפתח א.

    ביקרנו בתערוכת החוצות ביפו העתיקה בחג והיה מקסים. מומלץ להגיע בשעות החושך.

  2. יפתח א.

    ביקרתי בחג בתערוכה והיה מקסים. מומלץ להגיע אחרי רדת החשכה כי אז העבודות נדלקות. אנחנו שילבנו טיול ביפו העתיקה ובפשפשים.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden