כל מה שחשוב ויפה
אורנה רוטנברג, עונת הארטישוק

אורנה רוטנברג: קילפתי את השכבות של הארטישוק וניסיתי להישאר רק עם הלב

חמש שנים לאחר שאורנה רוטנברג יצרה את ״עונת הארטישוק״ כפרויקט גמר במחלקה לאמנויות המסך בבצלאל, הוא התקבל לפסטיבל טרייבקה בניו יורק שנפתח היום. ״אני מרגישה יותר בשלה לספר סיפורים נשיים, ולהתמודד לא רק עם היופי אלא גם עם הכאב״

יובל: הי אורנה, מה קורה? ואיזה כבוד שהסרט הקצר שלך, עונת הארטישוק, התקבל לפסטיבל טרייבקה בניו יורק

אורנה: הכל מעולה, תודה:) ונכון מאוד, כיף גדול

יובל: אני רוצה רגע להבין משהו טכני. זה פרויקט הגמר שלך מהמחלקה לאמנויות המסך בבצלאל מ־2017, נכון? אז איך קרה שהוא מתקבל לפסטיבל ב־2022?

אורנה: זה פרויקט שהתחיל במסגרת פרויקט גמר בבצלאל והמשכתי לעבוד עליו און אנד אוף עד שהרגשתי שהוא מוכן לטרייבקה 🙂

יובל: הבנתי. אז בואי נחזור אחורה ותגידי קודם כל כמה מילים על הסרט – מה קורה בו ואיך ומתי התחילה העבודה עליו

אורנה: הסרט מספר על זכרונות הילדות של רוזלי בת ה־10 בשכונת עוני בירושלים לאחר שאביה עוזב את הבית, ובזמן שרוזלי בורחת לעצי המסטיק של איי הגלפגוס, אמא שלה מנסה לשמור על עצמה ועל האידיאל העדין של המשפחה. התחלתי לעבוד על הסרט בתקופה שגרתי בירושלים כשהייתי משוטטת בשוק מחנה יהודה, משם קיבלתי השראה לארטישוק 🙂

יובל: מה זאת אומרת עצי המסטיק של איי הגלפגוס?

אורנה: כשהאבא עוזב את הבית, רוזלי בורחת לעולם דמיוני פנטסטי שבו היא מחפשת את אביה, כמו באיי הגלפגוס לדוגמה

צילום: בוריס חיימוב

צילום: בוריס חיימוב

צילום: בוריס חיימוב

צילום: בוריס חיימוב

צילום: אורנה רוטנברג

צילום: אורנה רוטנברג

יובל: הבנתי. מה את יכולה לספר על תהליך העבודה על הסרט עוד בבצלאל – התסריט, הליהוק, הלוקיישנים, הארט (וכן, אני יודע שזה הרבה…)

אורנה: התסריט נבנה תוך כדי תנועה. הרבה פעמים תהליך העבודה שלי מתחיל דווקא בדימוי, בפריים שאני מדמיינת עד לפרטי הפרטים. אם זה בטקסטורות, בצבעוניות, בהעמדות; ומשם נולד הסיפור.

לגבי הליהוק, הוא קרה בצורה טבעית, ממש מהתבוננות סביבי. לדוגמה, ישבתי בספריה באוניברסיטה העברית וראיתי ילד מחונן וכובש יושב עם ערימת ספרים מולי וישר ידעתי שהוא מגדלת – הדמות של הילד החבר של רוזלי בסרט, ספק אמיתי ספק בדיוני.

לגבי הלוקיישן, היה לי ויז׳ן בראש של חדר אמבטיה ורוד מלא באפונים ירוקים. חיפשתי בכל ירושלים את האמבטיה הזו וזה לא היה פשוט. לסצנה של המגרש היה לי חשוב למצוא מגרש כדורגל ירוק ברקע שכונה, וגם זו הייתה משימה מאתגרת: כל קבוצת הכדורגל חיכתה לנו מחוץ למגרש כדי להתחיל את המשחק.

ולגבי ארט, אני במאית וארט דיירקטור, ומבחינתי אני לא רואה אחד בלי השני. לפעמים אני מדמיינת ארט לפני הסיפור, אחד לא הולך בלי השני

היה לי ויז׳ן בראש של חדר אמבטיה ורוד מלא באפונים ירוקים. חיפשתי בכל ירושלים את האמבטיה הזו וזה לא היה פשוט. לסצנה של המגרש היה לי חשוב למצוא מגרש כדורגל ירוק ברקע שכונה, וגם זו הייתה משימה מאתגרת: כל קבוצת הכדורגל חיכתה לנו מחוץ למגרש כדי להתחיל את המשחק

יובל: לגבי הארט – אני לא יודע אם הייתי יכול לנחש שהסרט צולם בירושלים; או שהוא ישראלי (מה שזה לא אומר). זה משהו מכוון?

אורנה: חחחח כן ולא, זה פשוט חלק ממני אני מניחה ומהעולם האסתטי שלי. נולדתי וגדלתי ממש קרוב לאלפים השוויצרים היפים כך שהעולם האסתטי שאני מייצרת הוא שילוב של קור אירופאי עם שרב ישראלי

יובל: זה מסביר חלק מהסיפור. מעניין אותי אם כך מה קרה עם הסרט (ואיתך) בחמש השנים האחרונות – מה שינית בו, ומה עוד עשית בתקופה הזו. אני זוכר את הקליפ לאי כימי (Chemical Isle) בעבור Paper Ears שכתבנו עליו לפני שנתיים

אורנה: בחמש שנים האחרונות אני עובדת כארט דיירקטור ובמאית לפרסומות וקליפים, כמו הקליפ שיצרתי עבור paper ears, שהוא גם בן זוגי וגם מככב בסרט בדמות של האב. התחלתי גם לעבוד על פיצ׳ר ראשון שנמצא כרגע בפיתוח, קומדיה פרועה וצבעונית שמספרת על שלושה דורות של נשים במספרה צבעונית בפריפריה ועוד פרויקטים נוספים שאשמח לספר עליהם בהמשך.

birds

לגבי הסרט – הוא עבר כמה גלגולים, בעיקר הרבה עבודת עריכה ודיוק. לדוגמה, הסרט מסופר כולו בוויס־אובר המלווה את הסיפור בצרפתית. בהתחלה הקלטתי את עצמי ואז הבנתי שחשוב שזה יהיה קול של ילדה, רוזלי, שתספר את הסיפור קצת כמו מחשבות שרצות בראש שלה.

לקח לי הרבה זמן למצוא את הילדה הנכונה, החלפתי שלוש ילדות, וגם עבודת הבימוי איתה על הטקסט הייתה מאתגרת, על מנת שהסיפור ישמע הכי אותנטי ומחובר לויז׳ואל. בנוסף, הסרט היה בהתחלה ארוך מדי, קיצרתי אותו בכמעט חצי. דייקתי את הקצב שלו וקילפתי את השכבות של הארטישוק וניסיתי להישאר רק עם הלב

יובל: אהבתי. אז כשאת מסתכלת עכשיו על הסרט ועל העבודות שעשית מאז – איפה את רואה דברים שנשארו אותו דבר בשפה שלך ובמה שחשוב לך עוד מהלימודים, שאת לוקחת איתך גם לעבודה על הפיצ׳ר – ואיפה את רואה התפתחות?

אורנה: אני חושבת שהסקרנות שלי לא השתנתה עוד מאז הלימודים, אנשים והתנהגויות אנושיות הם עדיין הדבר שהכי מעניין אותי לחקור. אני חושבת שהאסתטיקה שלי מתפתחת כל הזמן מתוך התבוננות שלי על העולם. אני מרגישה גם יותר בשלה לספר סיפורים נשיים ולהתמודד לא רק עם היופי אלא גם עם הכאב

אורנה רוטנברג. צילום: מוראז קרסיאנטה

אורנה רוטנברג. צילום: מוראז קרסיאנטה

יובל: אז אני חייב לשאול מה מכל זה מבוסס על חוויות אישיות: עד כמה הסרט הקצר מבוסס על החיים שלך אם בכלל? והרצון לספר סיפורים נשיים?

אורנה: גיליתי תוך כדי עשייה שהסרט מבוסס על הסיפור האמיתי שלי. זה בטח נשמע מצחיק שזה משהו שמגלים תוך כדי עשייה ולא מודעים אליו מהתחלה, אבל זה הקסם שיש לאמנות לא? היא יכולה תמיד להפתיע אותנו. לגבי סיפורים נשיים, אני באה משושלת של נשים חזקות ספרדיות, שידעו תמיד להתמודד עם הכל, ומילאו לי את הראש באלפי סיפורים פרועים ומרגשים, כך שזה מרגיש לי המשך טבעי

יובל: זה השלב שבו אני תוהה אם גם שלוש הנשים במספרה הצבעונית בפריפריה מבוסס על סיפור אמיתי…

אורנה: חחחח עוד נגלה בהמשך כנראה, אבל כן בטח, חלק מזה

יובל: יפה. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שנפרדים?

אורנה: אולי שהכל עניין של התמדה ואמונה, כמו שבתחילת הראיון אמרתי שהסרט חיכה לטרייבקה, אני באמת מאמינה בלחלום חלומות גדולים 🙂

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden