כל מה שחשוב ויפה
רותי הלביץ כהן בקום איל פו. צילומים: רופינה פלדמן
רותי הלביץ כהן בקום איל פו. צילומים: רופינה פלדמן

לעשות אמנות בחנות בגדים: הסטודיו החדש של רותי הלביץ כהן בקום איל פו

במהלך יוצא דופן הוזמנה האמנית רותי הלביץ כהן ליצור ולהציג בחלל גדול משלה בתוך המתחם של ״קום איל פו״ בנמל תל אביב. וזה כבר משפיע על העבודות שלה

סטודיו פעיל של אמנית, שעובד על בסיס יום יומי, בתוך חלל ששייך לחנות אופנה. ניסיתי לחשוב אם אני מכירה פורמט דומה לזה בהווה או בעבר, ולא הצלחתי לחשוב על אחד. אבל זה מה שקורה עכשיו בחלל הגדול של קום איל פו בנמל תל אביב, ממש על הים, בו עובדת האמנית רותי הלביץ כהן.

גם קום איל פו וגם רותי הלביץ כהן – שניהם שמות שאולי אין צורך להציג, ובכל זאת: קום איל פו הוא בית אופנה שהוקם לפני 35 שנים על ידי סיביל גולדפיינר שמנהלת אותו עד היום. הוא מונה חמש חנויות ברחבי הארץ, כשהגדולה מביניהן היא זו שבנמל תל אביב. באותו המתחם הוא מפעיל גם את הספא ״כולה״ ובעבר הפעיל גם בית קפה – בדיוק באותו החלל שבו עובדת בימים אלה הלביץ כהן.

רותי הלביץ כהן. צילום: דיאנה בלוק

רותי הלביץ כהן. צילום: דיאנה בלוק

רותי הלביץ כהן היא אחת האמניות הפעילות בסצנה המקומית. היא מיוצגת על ידי גלריה גורדון ובמקביל על ידי גלריה באמסטרדם, מציגה בארץ ובעולם, מלמדת במכללת אורנים (שם גם עומדת בראש התכנית אמן־מורה לתואר שני) ובמדרשה בבית ברל (שם גם אמונה על קשרי החוץ). בימים אלה היא עובדת על פרויקט משותף עם אמנית צילום הולנדית, וגם על עבודות שלה לטובת תערוכת יחיד בהולנד וגם אחת בארץ בסתיו הקרוב.

החיבור יוצא הדופן שלה עם קום איל פו קרה די במקרה: ״סיביל ואני מכירות מזמן״ היא מספרת. ״יש לה עבודות שלי באוסף ואחת מהן אפילו תלויה בחלל של ׳כולה׳. היא פנתה אליי בהתחלה והציעה לי להשתמש בחלל הריק לטובת תערוכה (אחרי שקודם לכן הוצגה בו במשך כמה חודשים תערוכה של האמנית טל שושן).

אני עובדת גם על פרויקט גדול שקשור לים, וגם גולשת על סאפ בתקופה האחרונה על בסיס קבוע, אז גם ככה אני מבלה חצי מהזמן שלי במעמקי הים

״לא התאים לי לעשות תערוכה אבל סיפרתי לה שמה שאני צריכה באמת זה חלל1 סטודיו. אני עובדת בבית ואני לא תל אביבית, והתנאים שלי די עקומים. אני מתה על חללים ריקים כי הם מיד מתמלאים אצלי. ומעבר לזה – אני עובדת גם על פרויקט גדול שקשור לים, וגם גולשת על סאפ בתקופה האחרונה על בסיס קבוע, אז גם ככה אני מבלה חצי מהזמן שלי במעמקי הים. החלל הזה הוא אחד לאחד מה שהייתי צריכה״.

מוקפת בשמלות ונשים נעימות

החלל הגדול והרחב צופה מצד אחד לים ומצד שני פתוח אל חלל חנות הבגדים – עניין לא קונבנציונלי כשמדובר בסטודיו של אמן או אמנית. המוזיקה מהחנות נשמעת כל הזמן ואנשים חולפים על פני העבודות, מציצים, מסתכלים, חלקם שואלים שאלות או מצלמים. ״סיביל שאלה אותי אם זה מפריע לי שהסטודיו יהיה פתוח לקהל, והאמת שאין לי בעיה. נכון, זה יכול להסיח את הדעת כשאני עובדת, אבל זה שווה את זה. זה מהלך דרמטי מבחינתי, בעיקר כי אני לא רגילה להזמין אנשים אליי לסטודיו, וגם כי אני לא רגילה להיות בתל אביב. וזה חסר לי״.

הלביץ כהן מספרת שהשיפט המשמעותי הזה גם משפיע באופן מיידי על העבודה שלה. ״בפעם הראשונה אני נכנסת מאחורי הקלעים של עסק ואני פשוט לומדת. זה מקום שיש בו בעיקר נשים נעימות ושמלות יפות שטוב לי להיות מוקפת בהם. והנה, מיד אני עושה עבודה עם שמלה. זו אמנם שמלת גופות, אבל עדיין שמלה״. גם הצבעים הכחולים והירוקים של הים, שהיא מעולם לא השתמשה בהם לפני, כבר בולטים בסדרת עבודות חדשה שהיא עובדת עליה. ״אלה היו צבעים שלא נכנסו לפלטה שלי. הם פשוט לא היו קבילים. תמיד הרגשתי שלהשתמש בכחול או ירוק זה חי מדי, נקי מדי. ועכשיו הם נכנסים לי לעבודות״.

לא קשה לי כלום בתוך האמנות. היא איזשהו מרחב שאין בו מקום לשיפוט. אני יודעת שיש אנשים שלא יסכימו, אבל אני מרגישה שיש לי חירות מוחלטת לעשות בתוכו מה שאני רוצה

השימוש בצבעים האלה אולי חודר לעבודות שלה, אבל הנושאים שלהן נשארים אותם הנושאים הלא־פשוטים בכלל שהלביץ כהן עוסקת בהם במהלך השנים: חיים ומוות, פחד, תת־מודע, נשיות, טראומה ועוד. כל זה הופך את החיבור בינה לבין בית האופנה לעוד פחות קונבנציונלי. העבודות שלה אינן עבודות שמחות או מרימות בשום צורה, והבחירה להציג דווקא אותן בחנות בגדים, מקום שעל פי הקונבנציות המקובלות אמור לעורר מצב רוח טוב – היא בחירה אמיצה.

אבל ככלל, גולדפיינר ידועה ככזו שמבצעת בחירות אמיצות, וזה בא לידי ביטוי גם בחיבור של המותג שלה לאמנות. מלבד הסטודיו, בחנות עצמה, ממש בין קולבי הבגדים, מוצגות עבודות אמנות מקוריות וראויות, של אמניות כמו זויה צ׳רקסקי, מורן קליגר או חן שיש. גם עבודות נוספות של הלביץ כהן נתלו בחנות עצמה.

אחד הפרויקטים המרכזיים שעליהם עובדת הלביץ כהן בסטודיו החדש הוא כזה, כאמור, שעוסק בים. הוא נקרא Drawing The Waves והיא יוצרת אותו בשיתוף פעולה עם צלמת הולנדית בשם דיאנה בלוק. לאורך השנים מבלה הלביץ כהן חלק ניכר מזמנה בהולנד, שם היא עובדת עם גלריות ואספנים ומציגה תערוכות באופן שוטף. דווקא שיתוף הפעולה הנוכחי התחיל מרחוק, בזמן הקורונה, כשהיא התוודעה לעבודותיה של הצלמת ההולנדית דרך פייסבוק.

״בפעם הראשונה שראיתי צילומים שלה נפלתי״, היא מספרת. ״אחד מהם היה צילום של האמנית מרינה אברמוביץ׳, ובמקור פניתי אליה כדי לשאול אם אני יכולה לצייר עבודה על פי הצילום הזה. מאז, כבר שנה וחצי שאנחנו עובדות יחד על פרויקט שמשלב ציור, רישום, צילום, וידיאו ועוד״.

birds

לפרויקט קראו השתיים על שם ספרה Waves של הסופרת וירג׳יניה וולף, ספר שנמצא עם הלביץ כהן בסטודיו ולא רק זה – היא גם הפכה אותו למצע לציורים שלה, שהם רישומים – משהו שהיא לא ממש התעסקה בו עד הזמן האחרון. ״פתאום אני רושמת. בחיים לא רשמתי. אני כתמית ולא קווית. אבל פתאום אני גם קווית. זה התחיל בטיסה, כשרציתי לצייר תוך כדי וכל מה שהיה לי זה ספר. אז התחלתי לצייר בתוכו תוך כדי הקריאה״.

הרישומים בספר, שהפכו גם לרישומים גדולים יותר על נייר, הם חלק מהפרויקט המשותף שמשלב לא מעט תהליכים: ״אני רושמת בתוך הספר, מצלמת את זה וסורקת את הצילומים באיכות גבוהה. ואז דיאנה מדפיסה את הצילומים ומבצעת בהם מניפולציות. את הסריקות האלה לקחנו יחד והטבענו בים ביוון, שם נפגשנו, מה שצולם גם כעבודת וידיאו. חלק מהפרויקט הזה יוצג בתערוכה קבוצתית בהולנד בקרוב. זו הפעם הראשונה שאני עובדת ממש במשותף עם עוד מישהי, אלה הן ממש עבודות ששתינו חתומות עליהן״.

במקביל עובדת הלביץ כהן על תערוכת יחיד שתאצור סמדר שפי בגלריה העירונית ברמלה, ועל תערוכת יחיד נוספת באמסטרדם. המסקינטייפ שכל כך מזוהה עם העבודות שלה, זה שנושא את הכיתוב האדום ״הלביץ ברוך בע״מ״ – ע״ש המפעל לחומרי בניין של משפחתה, כבר לא נוכח בכל העבודות כמו בעבר.

לא קשה לך לוותר על הסממן שהכי מזוהה איתך?

״לא קשה לי כלום בתוך האמנות; היא איזשהו מרחב שאין בו מקום לשיפוט. אני יודעת שיש אנשים שלא יסכימו איתי, אבל אני מרגישה שיש לי חירות מוחלטת לעשות בתוכו מה שאני רוצה. אני יכולה לציית לחוקים של עצמי ואז ברגע אחד כבר לא לציית כי ככה בא לי, כי באותו הרגע כבר אין לי צורך בו״.


הסטודיו של רותי הלביץ כהן | קום איל פו
האנגר 23, נמל תל אביב

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

תגובה אחת

  1. אורית

    אחלה עבודות. יש לי להציע סדרה שתתאים למקום ולקונספט שלו. עבודות על פורמטים גדולים ומשתלחים, אם מעניין אתכם,חיזרו אליי 0546377317

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden