כל מה שחשוב ויפה
הדר ורמן, מתוך טכניקה מעורבת, כולנא ירוחם. צילומים: אלדד כפיר

בוגרים 2022 // טכניקה מעורבת: המחזור הראשון בבית הספר כולנא בירוחם

בבית הספר ליצירה מסורתית־עכשווית כולנא שבירוחם מוצגת בימים אלה תערוכת בוגרות המחזור הראשון של המסלול לאומנויות, שמשלבות בין מלאכות מסורתיות ומסעות אישיים

בבית הספר ליצירה מסורתית־עכשווית בכולנא שבירוחם מוצגת בימים אלה ״טכניקה מעורבת״ – תערוכת סיום מחזור א׳ של מסלול האומנויות. בית הספר, שנוסד בירוחם על ידי ארגון כולנא לפני ארבע שנים, פועל היום בשני מסלולים: מוזיקה מהמזרח ואומנויות (crafts).

לצד הלימודים המעשיים בכל מסלול, הסטודנטים.ות לומדים טקסטים מן המקורות בבית מדרש שבועי. מי שמעוניין יכול גם לשלב את הלימודים עם תואר ראשון במחלקה לתרבות, יצירה והפקה במכללת ספיר. המסלול לאומנויות, שהוקם בשנה שעברה, מציע שילוב בין המסורתי לעכשווי, תוך בחינת הקשר בין השניים וביטויו באופן רעיוני וחזותי.

מאיה ציפורה פרץ

מאיה ציפורה פרץ

טל פרי

טל פרי

אביה הלוי

אביה הלוי

אורטל אהרון

אורטל אהרון

אביה הלוי

שקד זינגפר

״המקורות היהודיים מלאים ברעיונות יצירתיים, גם ברמת התוכן וגם בדרך המעשית להשגת היצירתיות עצמה״, כותב מנהל בית הספר יאיר סיבוני בפתיחת קטלוג התערוכה. ״ברמת התוכן – סיפורים כמו סיפורם של יעקב ולבן על חלוקת העדר, ודרכו היצירתית של יעקב ׳לשלוט׳ על צבעם של צאצאי הצאן, יכולים ללמד אותנו כיצד בעזרת יצירתיות ניתן לפתור בעיות.

״ברמת המיומנות המעשית, שאותה אנו מנחילים בתוכניות הלימודים של בית הספר, ניתן להסתכל על אופן כתיבתה של הגמרא כעל דוגמא ממשית לחשיבה יצירתית – דיון שבוֿ כל אחד מהצדדים מחפש הוכחות מעולמות שונים ומוצא את הקשרם לסוגיה הרלוונטית. שיקוף של נקודות מבט מגוונות על אותו המצב, ומציאת מכנה משותף ביניהן, באים לידי ביטוי הן בתכני המסלול לאומנויות. לדוגמה בסדנה הרעיונית, והן בתכני בית המדרש המלווה את התוכנית בשנת הלימודים הראשונה.

״התערוכה המוצגת, טכניקה מעורבת, היא תוצאה של גישה כזאת בדיוק: שילובים בין טכניקות (מיומנויות) שונות לבין חומרים, יוצר עירוב – מלשון מעורבות. ברגע שאנחנו מערבים טכניקות, חומרים ורגשות – אנחנו יוצרים חיבור יצירתי־אמנותי, שנע על הרצף בין המסורתי לעכשווי״.

שיעורי הטכניקה (קליעה, אריגה, ליבוד, קדרות, גילוף ועוד) נלמדים במקביל לשיעורים בחשיבה רעיונית ומבוא לעיצוב. כך שוזרות הסטודנטיות את שדות הידע השונים אלו באלו לכדי יצירה חדשה

״זה המחזור הראשון של סטודנטיות שמסיימות את הלימודים״, מסבירה יעל ליבנה, ראשת המסלול לאומנויות ואוצרת תערוכת הסיום. ״המסלול קרוי ׳אומנויות׳ בכוונה תחילה, כדי לעמוד על המתח בין האמנות לאומנות. המטרה היא לקחת את האומנות, הקראפט, לרמה של אמנות.

״שיעורי הטכניקה (קליעה, אריגה, ליבוד, קדרות, גילוף ועוד) נלמדים במקביל לשיעורים בחשיבה רעיונית ומבוא לעיצוב. כך שוזרות הסטודנטיות את שדות הידע השונים אלו באלו לכדי יצירה חדשה. את נושא העיצוב הן לומדות ממרצה בכיר שהוא מעצב תעשייתי מוביל, ויש גם מרצים שמגיעים מעולם האמנות הפלסטית״.

בין קראפט לפיין ארט

ליבנה עצמה היא אמנית קרמיקה וקדרית, בוגרת בצלאל ומכללת תל־חי. ״אני בעצמי עובדת באותו התווך. מצד אחד קדרית, אבל גם בעלת זיקה לפיין־ארט. הסטודנטיות עובדות בטכניקות מסורתיות אבל לא רק – יש גם עבודה שנעשית באמצעות כלים חשמליים, יש שיעורי רישום, סדנאות בחשיבה רעיונית וסדנאות בעיצוב מוצר. אנחנו מנסים לתת דגש על המקום החדש של המלאכה בימינו, ולא ללמד אותה רק לטובת השימושיות שבה״.

בתערוכת הבוגרות מציגות 15 סטודנטיות (כולן נשים, אבל לא באופן מכוון) שהגיעו לבית הספר ממקומות שונים ברחבי הארץ ולא רק מאזור הדרום. ״יש בתערוכה משהו ראשוני״ מסבירה ליבנה, ״גם כי מדובר במחזור ראשון של התכנית החדשה וגם כי זו תערוכת גמר שמוצגת אחרי לימודים של שנתיים ולא של ארבע שנים כמו שמקובל בבתי ספר אחרים לאמנות״.

כל העבודות מבוססות על טקסטים מהמקורות?

״זה משתנה. שתי סטודנטיות לדוגמה התייחסו לכתביו של הרב קוק, אבל הרבה מהפרויקטים הם גם מסע אישי. גם אם יש ציטוטים מכתבים שונים, כל אחת חוזרת אל המקום שלה. במובן הזה, מדובר בתהליך קלאסי לבית ספר לאמנות, כזה שבו כל בחירה מספרת משהו, לכל בחירה יש משמעות״.

את כל הלימוד של המלאכות המסורתיות, מספרת ליבנה, עוברות הסטודנטיות בבית הספר עצמו. ״יש לנו, לדוגמה, שיתוף פעולה עם נגריה של המתנ״ס בירוחם שם הן עובדות בעץ. אבל את כל השאר הן עושות ממש פה במקום – מסדנת חומר עבורה רכשנו וקיבלנו אבניים ותנור, דרך סדנאות קליעה ואריגה שמתבצעות על נולים שגם הם נמצאים בבית הספר״.

יעל ליבנה

יעל ליבנה

הגר זייד

הגר זייד

בתאל נוריאל

בתאל נוריאל

בין הפרויקטים בתערוכה אפשר למצוא את ״השתנות״ של מאיה ציפורה פרץ, שבו היא מציגה שטיחים ארוגים בגובה ארבעה מטרים, תלויים מהתקרה בחלל של בית המדרש. ״הפרויקט שלה התחיל מאיזשהו רצון שלה להיות בדואית ולארוג שטיח״, מסבירה ליבנה. ״היא עברה במהלכו מסע, שינוי והתפתחות. החומר אמנם הפך לשטיח, אבל היא הבינה תוך כדי העבודה שהוא כבר לא רק שטיח אלא עבודה בפני עצמה. חלק מהבחירות הצבעוניות שלה הן כאלה שנקשרו במוות של סבא שלה שנפטר השנה, שהיה לה חשוב שיהיה חלק מהעבודה״.

בפרויקט ״שבר.כלי״ מציגה אביה הלוי כלי קרמיקה גדולים מאוד. ״זו היתה המטרה הטכנית שלה. ברמת התהליך הפנימי, היא ביקשה לשחרר את המושלמות, לתת לחומר לקרוס, להוציא דברים פצועים ופגועים. חלק מהכלים התפוצצו בתנור ועדיין מוצגים במלוא הפאר״.

birds

הדר ורמן, סטודנטית שנולדה בשוודיה, השתמשה בפרויקט ״דרשה צמר״ בויקינגים כהשראה ויצרה בגדים ויקינגים מצמד בדואי. היא היתה נוכחת בכל התהליך, מהגז של הכבשים, והשתמשה בצמר המקומי לטובת יצירה של פריטים שמדברים בשפה עיצובית של ויקינגים.

בתאל נוריאל מציגה בפרויקט ״ובחרת בחיים״ עבודות בטכניקה מעורבת ובחומרים מגוונים כמו חבלים, מתכות, רשתות ודבק. היא עוסקת במערכת היחסים שלה עם הבושה ועם ההתמודדות איתה ומקבילה אותה לחמישה שלבי האבל המוכרים.

לצידן מציגות עוד בוגרות בחומרים וטכניקות שונים ומגוונים, כל אחת מהן משתמשת בהם כדי לתאר מסע אישי שעברה. ״החיבור האישי של כל אחת מהן מורגש״ אומרת ליבנה, ״ובהתאם גם כמות הדמעות שנשפכו בימי ההגשות״.


טכניקה מעורבת | תערוכת בוגרות המסלול לאומנויות 
בית הספר ליצירה מסורתית־עכשווית, כולנא ירוחם
אוצרת: יעל ליבנה
נעילה: 15.6

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden