כל מה שחשוב ויפה
האדם הגרוע בעולם. צילום: Oslo Pictures
האדם הגרוע בעולם. צילום: Oslo Pictures

האדם הגרוע בעולם מסייע לנו להבין מהו אושר

סרטו החדש של הבמאי הסקנדינבי יואכים טרייר נחלק ל־12 פרקים המבוססים על מערכת היחסים של הדמויות, שמוכיחים לנו שדברים לא תמיד מסתדרים כמו שהיינו רוצים

קצת מלחיץ איך שהסרט ״האדם הגרוע בעולם״ לופת אותך מרגע שאת מתמסרת לו. היצירה הקולנועית הנורווגית של הבמאי והסופר הסקנדינבי יואכים טרייר (בתסריט שכתב עם אסקיל ווגט), מפורקת באמצעות אלמנטים ספרותיים הכוללים פרולוג, חלוקה ל־12 פרקים ואפילוג, שמצליחים להעביר אלינו הצופים את הממד העלילתי כאילו קראנו ספר. העלילה הריאליסטית שמצליחה להתוות לתוכה גם אלמנטים סוריאליסטים, שוברת את ליבנו ככל שאנו נקשרים לדמויות, וככל שהיא מתפתחת ברצף האוטונומי של הזמן.

הסרט נפתח ברגע בהווה, תמונה שתסמן את החזרה להווה מהעבר. העבר הוא מעין אקספוזיציה של השתלשלות העניינים עד לרגע הזה, שממנו ימשיך הסיפור אל העתיד הלא נודע. מהלך זה מסמן את ההווה כרגע גורלי ואת האהבה כגורלית ובעלת משמעות לא פחות.

בשני הפרקים הראשונים אנחנו חוזרים לזמן עבר (או אל המקום שבו הכל התחיל), כשמספרת כל יודעת מספרת לנו על ג׳ולי (רנאטה ריינסב היפהפיה והמוכשרת, זוכת פרס השחקנית בפסטיבל קאן), סטודנטית מצטיינת שבחרה בלימודי הרפואה בגלל הקושי להתקבל אליהם. מהר מאוד היא מחפשת מה שמעבר לאנטומיה (״ניתוח זה משהו כל כך קונקרטי, כמו להיות נגר״), ומגלה שמה שבאמת מעניין אותה הוא מה שקורה בפנים – מחשבות ורגשות. כך היא עוברת ללימודי פסיכולוגיה, שם היא מבינה שהיא אדם ויזואלי ורוצה להיות צלמת.

חלק מהשינויים שמתרחשים בתודעתה של ג׳ולי הם גם שינויים בעולם הרגש והשליטה על חייה. ברגע שהיא משתנה, היא גם נפרדת מחבר נעוריה ופתאום אוסלו, העיר שבה היא חיה, הופכת עבורה לעיר שונה עם מקומות חדשים ופרצופים חדשים. היא מכירה חברים חדשים וזה מרגיש עבורה כמו לחזור הביתה.

אנדרס דניאלסן לי ורנאטה ריינסב

אנדרס דניאלסן לי ורנאטה ריינסב

באחת המסיבות, היא פוגשת את אקסל (אנדרס דניאלסן לי), קומיקסאי מצליח וחתרני שגילו כפול ממנה. אחרי ערב מלא תשוקה, הוא עוזב אותה בנימוק שהיא צעירה ועליה למצוא את עצמה ולהיות חופשיה. בעודו חושש ששניהם יפגעו – זה הרגע המסומן לנו כצופים כרגע שבו ג׳ולי מתאהבת בו; הרגע שבו ג׳ולי, לכאורה, פונה ללכת ומיד חוזרת. זה הרגע שבו היא יודעת שהאדם שנותן לה לצאת לחופשי הוא האדם שראוי לאהבתה.

וזה גם מה שמסמן לנו שהגורל בדרכו המתוחכמת נכנס לתמונה, ושדברים שנראים לנו כרגע ברורים מאליהם עשויים להשתנות. שווה אולי להתעכב על הרגע הקטן הזה, רגע לכאורה זניח, שספק אם צופה שלא קרא את הביקורת הזו ישים אליו לב: זהו קוד הפתיחה הכי עמוק שאפשר היה לחשוב עליו בכל סוג של מערכת יחסים.

האדם הגרוע ביותר בעולם הוא האדם הנושא על כתפיו את האשמה והולך עד הסוף עם הדחף. אבל האם הוא רע באמת?

הסרט נחלק לפרקים שמסודרים על פי מערכת יחסים שמשתרעת לאורך ארבע שנים. כך לדוגמה, הפרק הראשון, ״האחרים״, הוא שיקוף של זוגות אחרים שעוסק בנושא הבאת ילדים לעולם. הפרק השני, ״בגידה״, עוסק בעמידה בניסיון, בדרך מתוחכמת שלוקחת את הרעיון עד הקצה ובוחנת את גבולות האפשרויות שלו. זה מתאפשר על רקע חתונה שאליה מתגנבת ג׳ולי ובה היא פוגשת את אבינד (הרברט נורדרום). האירועים המחוללים של לידה, חתונה ומוות ימשיכו ללוות את העלילה, רק בדרך שבורה ומפותלת עד לדעיכה וטוויסט מלא. בצורה זו הם מממשים את הרעיון לפיו החיים קצרים והדברים לא תמיד מסתדרים בסדר הנכון.

גם במעברים בין הפרקים הסרט מהפנט ביופיו. התלישות של הגיבורה מתאפשרת מתוך המקום הבטוח. פעמים רבות התהייה הקיומית שלה, הריאליסטית להחריד, מוצגת לנו ללא מילים, כשהיא מוצגת כקטנה ביחס לנוף – היא כמעט נראית מודבקת עליו – או הולכת לבדה ובוכה. זה מאפשר לה להיות דמות עגולה וליצור אצלנו הזדהות. הפרקים כולם, כל ה־12, מציגים לנו מבנה נפשי ומלמדים אותנו שכל אירוע מקרי חופן בתוכו אינספור אלמנטים שמרכיבים את הגורל.

מאמץ על אנושי בעולם מלא מכשולים

עבודת המצלמה של קספר טוקסן עוזרת לנו להיכנס ולצאת מהדמות באופן מופתי. זהו אחד הסרטים המיוחדים בהקשר זה: בין אם מדובר ברעיונות שהבמאי ארג לפריים או בצלם עם יד מיומנת ועבודת פיענוח טובה וחושנית – הרי שקיימת כאן מלאכת מחשבת עמוקה מעין כמוה, שמסייעת להעביר את הרעיון לפיו אמיתות מוסריות מסוימות באות לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר בצורת סיפור. אנחנו נעשים רחמנים כשאנחנו מתנהגים כקוראים או צופים מודאגים של הרומן, תוך הבנה שחייו של אדם הם נרטיב שמורכב ממאמץ על אנושי בעולם מלא מכשולים.

בסרט שמקפל בתוכו חיבורים אקראיים לצד פרידות בלתי נמנעות, חוזר הרעיון של אדם טוב יותר מספר פעמים. האדם הגרוע ביותר בעולם הוא האדם הנושא על כתפיו את האשמה והולך עד הסוף עם הדחף; אבל האם הוא רע באמת? נדמה שהחידלון בעיני הגיבורה, הוא זה השגרתי. הוא משהו שיש להפר, והגורל אינו אלא מתעתע בנו.

 

באחת הסצנות היפות בסרט, ג׳ולי מגלה שכשהיא מדליקה את האור, המתג גורם לכל העולם לעצור ולקפוא במקום, וזה מה שגורם לה לרוץ אל עבר מושא חלומותיה. בסצנה אחרת, יפה לא פחות, היא לוקחת פטריית הזיה והדמיון שלה הולך רחוק עד לכדי פואמה ויזואלית. היכולת לשתול מסרים פרוידיאנים בסרט ריאליסטי נעשה כאן באופן מלא, ללא פחד ממין (עם סצנות מין מפורטות ואמיצות) או שיעבוד לאקסיומות.

בסצנת ההזיה קיימים שיאים סוריאליסטים, כמו חווית וסת קיצונית שבה זורקת הגיבורה טמפון משומש על אביה המרוכז בעצמו, או סצנת גילום הגוף המכוער והזקן, שהידיים נשלחות אליו כמו כדי לחטוף מגע. כל אלה ממחישים את הפנימיות של ג׳ולי, כמו עוזרים לה להיוולד מחדש.

birds

בראיון שהעניק טרייר לרגל צאת הסרט, הוא הדגיש את רעיון הזמן ואת רעיון החופש המורכב, וגם את נחיצות האהבה ושחרורה מהקומדיה הרומנטית (״זה סרט התבגרות למבוגרים שעדיין לא התבגרו״), והדגיש את העניין שמערכת יחסים תלויה בתזמון. ״פעמים רבות בסיפורים רומנטיים במציאות, אנחנו נוטים לחשוב על המפגש עם האדם הנכון. כאילו יש איזושהי צורה לדבר הזה שנקרא ׳האדם הנכון׳. אבל תזמון ומהות הם שני דברים שונים לגמרי. גם אם אתה פוגש את האדם איתו יש לך את החיבור הנכון, למפגש הזה יכול להיות תזמון רע. אני חוויתי את זה בחיי״.

הסרט, שזכה לשבחים ופרסים רבים, מסייע לנו להבין ביחד עם הגיבורה מהו אושר ועד כמה אהבה היא נווד של חלומות (נווד של חלומות?), לא משנה מי עומד מולנו ועד כמה נידחף לקצה בשיא חיינו. את אחת ההגדרות היפות לסרט נתנה דווקא ריינסב, השחקנית הראשית, שניכר שהתמסרה לו בגופה ובנפשה: ״הסרט הוא כמו ׳שיחה גדולה׳ יותר מאשר הצהרה״ אמרה. ואכן, מי כמוה יודעת.


האדם הגרוע בעולם 
בימוי: יואכים טרייר
נורבגיה, צרפת, שוודיה, דנמרק, 2021; 127 דקות
4.5 כוכבים

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden