כל מה שחשוב ויפה
מתוך יצירתה של הכוריאוגרפית מורן יצחקי אברג׳ל בפסטיבל ״נפגשות״. צילומים: תמר לם
מתוך יצירתה של הכוריאוגרפית מורן יצחקי אברג׳ל בפסטיבל ״נפגשות״. צילומים: תמר לם

בפסטיבל ״נפגשות״ מפגישה איילה פרנקל בין מחול, פמיניזם וקהילה

פסטיבל ״נפגשות״ של עיריית ת״א-יפו, שייפתח מחר בשכונת כפר שלם, הוא אירוע מחול רב־תחומי במרחב הציבורי. המנהלת האמנותית איילה פרנקל מסבירה למה בער לה להטיל את הזרקור על יצירה נשית

ג׳וי: ערב נעים איילה. איפה אני תופסת אותך פיזית/רגשית? מה שלומך בימים אלה?

איילה: וואו, ימים מלאים בהתרגשות ובו זמנית גם יש איזו תחושה של קרקע, ידיעה ויציבות. מחר יעלה פסטיבל ״נפגשות״ בכפר שלם שאני המנהלת האמנותית שלו. זה פסטיבל עשיר ומגוון להפליא, חגיגה די מטורפת של אמנות עכשווית בכלל ושל מחול עכשווי בפרט

ג׳וי: כמה מרגש. זה קצת מצחיק שאני משוחחת איתך לרגל פתיחתו של הפסטיבל ביוזמתך ובניהולך האמנותי, בעוד שאנחנו לא באמת נפגשות פיזית אלא בהתכתבות. ובכל זאת, אין שמחה ממני שאת הראיון הראשון שלי בפורמט של צ׳אט אני מקיימת איתך, במעין פגישה וירטואלית.

אז לטובת מי מהקוראים.ות שלא מכיר.ה אותך, בואי נתחיל בהצגה רשמית: את רקדנית, כוריאוגרפית, המנהלת האמנותית של מרכז ״כלים״ לכוריאוגרפיה בבת ים והמנהלת האמנותית של פסטיבל ״נפגשות״. יש עוד כובעים רשמיים יותר ופחות שפספסתי? ומתי את נחה?

איילה: תודה ג׳וי, שמחה לשוחח. אוסיף שבתוך התפקיד שלי כמנהלת אמנותית של ״כלים״ אני גם מנהלת אמנותית את ״פסטיבל כלים״, ואציין שאת ניהול הפסטיבל בכלים חלקתי השנה עם נטלי צוקרמן הנהדרת. בנוסף לכל זה, אני גם אמא לשני ילדים, שזה בפני עצמו פלא שאין שני לו, ובת זוג לאופיר יודלביץ שהוא גם כוריאוגרף ורקדן. מנוחה זה לא לעכשיו. זה להמשך הדרך כנראה 😉

ג׳וי: מעורר השראה. כנראה שכשאנחנו מחוברות רגשית ואידיאולוגית אז המולטי־טאסקינג נותן כוחות להמשיך. קראתי שאת הדרך האישית שלך אל עולם המחול העכשווי עשית בצורה לא קונבנציונלית. את בכלל היית אלופת הארץ בנעורייך בריקודים סלוניים ולטינו־אמריקאיים (וואו!) לפני שרכשת את ההכשרה הרשמית שלך במחול עכשווי.

בזמן האחרון יצא לי לנהל שיח מעשיר עם יוצרים.ות בתחום המחול שבכלל הגיעו מרקעים אחרים, בין אם מדובר באמנויות לחימה, בתיאטרון או בכתיבה. מתוכו עלתה התובנה שברור כבר שנים שדווקא המולטי־דיסציפלינריות היא זו שמפיחה במחול הישראלי העכשווי חיים חדשים והופכת אותו למלא תעוזה ורלוונטי.

התובנה הזו השתקפה גם בתוכניית האירועים המגוונת של פסטיבל כלים השנה. את שותפה להרגשה הזו? את מוצאת שהרקע שלך תורם לעשייה שלך ככוריאוגרפית וכמנהלת אמנותית, ולתפיסה שלך את תחום המחול?

מתוך יצירתה של הכוריאוגרפית רוני חדש

מתוך יצירתה של הכוריאוגרפית רוני חדש

מתוך יצירתה של נועה זמיר

מתוך יצירתה של נועה זמיר

תושבות שכונת כפר במופע ספוקן וורד בהנחיית ענת דרימר

תושבות שכונת כפר במופע ספוקן וורד בהנחיית ענת דרימר

איילה: לגמרי. העובדה שלא הגעתי מהמסלול הקונבנציונלי של לימודי בלט קלאסי מגיל צעיר, משפיעה על הבחירות שלי הן ככוריאוגרפית והן כמנהלת אמנותית. יש בי רעב ותשוקה לסוגים רחבים של שפות אסתטיות ואני מוצאת המון עניין במגוון יכולות והשפעות פיזיות ותנועתיות. כפי שכתבת, ההובלה האמנותית שלי ב״כלים״ באמת שמה דגש מאוד חזק על עבודה עם נונ־דאנסרס, עם פרפורמרים.ות לא מקצועיים.ות, מתוך חזון אמנותי ליצור עבודה מקצועית, מושקעת ומעמיקה בשיתופם.ן.

באופן אישי, אני מאמינה שתחום המחול יכול וצריך להיפתח לקהלים חדשים, בין אם כשותפים.ות לתהליך היצירה ובין אם כצופים.ות. לטעמי, אנחנו נגדל ונתרחב מזה כתחום, יש לכך משמעות חברתית רחבה וגם ניצור שפות אמנותיות פורצות דרך.

עם זאת, אוסיף שכן עברתי דרך שדה המחול העכשווי, וצברתי הרבה ידע וניסיון גם דרך מסלולים יותר מוכרים. לדוגמה, כרקדנית עבדתי עם להקת בת שבע (בפרויקט ״כמויות״ בשבדיה), להקת יסמין גודר, יוסי ברג ועודד גרף ועוד. אבל התנועה שלי בתוך המקומות האלו תמיד הייתה מתוך פרספקטיבה מעט אחרת, בגלל הרקע שממנו הגעתי

היה לי חשוב ליצור פלטפורמה שמנוהלת על ידי אישה שמקדמת באופן מודע עשייה נשית ביקורתית ופמיניסטית. כל היצירות שהתארחו בפסטיבל מאז ועד היום נוצרו על ידי נשים ועוסקות בפרספקטיבה ובחוויה הנשית

ג׳וי: כמי שהגיעה אל המחול מדלתות אחוריות או צידיות, של פרפורמנס וכתיבה, אני לא יכולה להסכים יותר. וזה באמת ניכר בעשייה המגוונת שמוביל מרכז כלים בהנהגתך. מה שמוביל אותי למחשבה על האירוע שבשמו נתכנסנו כאן בצ׳אט – פסטיבל ״נפגשות״ שמציע פרספקטיבה עשירה.

ב־2017 חנכת את המהדורה הראשונה של הפסטיבל, שהתרחשה במרכז כלים. באתר של המרכז, אותו אירוע ראשוני הוגדר כמפגש שבו ״אמניות מתחומי המוזיקה, כתיבה, צילום, מחול ופרפורמנס נפגשו להעלות יצירות שמדברות על נשים ועל נשיות״. למה החלטת להקים את הפסטיבל אז? מה רצית לנסות לנסח באמצעותו?

איילה: התשובה לשאלה הזו נעה על הסקאלה שבין הכי אישי דרך המקצועי ועד החברתי הרחב ביותר. ברמה אישית, אני עברתי ועוברת תהליך ארוך של עיסוק בנשיות שלי בתוך חברה מאוד פטריארכלית. התהליך הזה הוביל אותי לצאת וליזום, כדי לנסות ליצור מציאות אחרת דרך התחום שבו אני עוסקת.

ברמה המקצועית, כשיזמתי את הפסטיבל ב־2017, מצב הניהול האמנותי הנשי בישראל בתחום המחול היה די מכפיר. מרכז סוזן דלל נוהל במשך מעל 20 שנה על ידי גבר, פסטיבל ״הרמת מסך״, שהוא הגדול ביותר ליוצרים.ות עצמאיים.ות במחול, נוהל במשך כשבע שנים רצופות על ידי גברים, ויש עוד דוגמאות. מוקדי הכוח וקבלת ההחלטות היו בידי גברים בתחום שהוא נשי ברובו. היה לי חשוב ביותר לקדם ניהול אמנותי נשי במחול, כי אני מאמינה שניהול נשי משפיע על היצירות הנבחרות לתמיכה ולחשיפה ברמת התכנים, שפת הדימויים של היצירה, השפה האסתטית, הדרמטורגיה של העבודה, הייצוג הנשי בתוכה ועוד.

היה לי חשוב ליצור פלטפורמה שמנוהלת על ידי אישה שמקדמת באופן מודע עשייה נשית ביקורתית ופמיניסטית. כל היצירות שהתארחו בפסטיבל מאז ועד היום נוצרו על ידי נשים ועוסקות בפרספקטיבה ובחוויה הנשית. במבט רחב יותר, זה היה רגע אחרי שטראמפ נבחר לנשיאות בארצות הברית. ואז, ממש כמו היום, המצב שלנו כנשים היה לא שוויוני בכל כך הרבה דרכים. היה לי חשוב לעסוק בנשיות, ולשים אותה במרכז הבמה

פמיניזם רב תרבותי

ג׳וי: הצעד שנקטת הוא אמיץ וחשוב, כי לתחושתי תחום המחול בישראל, כמו תחומי תרבות אחרים, משקף את המציאות הפוליטית והחברתית שאנחנו חיות בה, מעצב אותה ומשפיע עליה. בעודנו מתכתבות המציאות בימים אלה לא מיטיבה עם נשים. האלימות כלפי נשים בישראל ובעולם רק גואה. אנחנו משוחחות ימים אחרי שבית המשפט העליון בארצות הברית ביטל את פסק הדין רו נגד וייד שמתיר הפלות.

מה זה אומר מבחינתך, במציאות שכזו, להקים ולנהל אמנותית פסטיבל מחול פמיניסטי? את יכולה להצביע על בחירות פרקטיות או על צעדים ממשיים שהיו משמעותיים עבורך במהלך שנות ניהול הפסטיבל, שמקיימים את הפמיניזם הלכה למעשה?

איילה פרנקל. צילום: יאיר מיוחס

איילה פרנקל. צילום: יאיר מיוחס

איילה: אני יכולה לספר בתור דוגמה על פרויקט נפלא שיתקיים זו שנה שנייה ברציפות ויעלה בפסטיבל הקרוב. נשים בגיל השלישי, תושבות כפר שלם, נפגשות אחת לשבוע לאורך כל השנה (מאז סוף 2020) עם האמנית ענת דרימר לתהליך יצירתי של כתיבת שירה מדוברת (ספוקן וורד). מדי שבוע ענת נותנת להן הנחיות לכתיבה, על החלומות שהיו להן, על דברים שקרו, על הרצונות והחשקים שלהן. הנשים הללו עלו על הבמה בפסטיבל הקודם והקריאו־הופיעו את הטקסטים האישיים שכתבו. זו היתה נקודת שיא בתוך כל הפסטיבל.

יש לזה כל כך הרבה משמעויות והשלכות: האמא או הסבתא שמקבלת את מלוא תשומת הלב; שלראשונה מדברת על חשקים או פחדים כביכול פרטיים אבל בעצם כל כך חברתיים־קולקטיביים. אותה אישה נתפסת לראשונה באור אחר לגמרי כשהיא עצמה לוקחת את רשות הדיבור, שמה את הפרספקטיבה שלה ואת החוויה שלה בפרונט. יש פה כמובן הצלבה בין ההדרה שהן חוות במרחב הציבורי בשל היותן נשים לבין תופעות של גילנות. זו דוגמה לפרויקט בשיתוף קהילה שאנחנו מקיימות לצד המון סוגים נוספים של פרויקטים.

אספקט מרכזי נוסף בפסטיבל הוא הרב־תרבותיות וריבוי הייצוגים. אנחנו מקדמות תפיסה של פמיניזם רב־תרבותי וזה ניכר באוצרות. לדוגמה, אנחנו מזמינות יצירת מחול עכשווי מזרחי לצד יצירת מחול עכשווי מערבי, ומניחות אותן זו לצד זו ללא היררכיה. המטרה היא לקדם מגוון של אמנות עכשווית איכותית. השנה יופיעו בפסטיבל יוצרות עכשוויות מובילות כמו אורלי פורטל, רוני חדש, נינה טראוב, רננה רז, ענת דניאלי ועוד

ג׳וי: וואו! מרגש. גם מהדהד את הדברים הקודמים שציינת לגבי העשייה במרכז כלים בכל הנוגע לעבודה עם נון־דאנסרס ועם פרפורמרים.ות לא מקצועיים.ות. אתם.ן מריצים.ות פרויקט ברוח דומה ב״כלים״, אבל בתחום המחול, נכון?

איילה: נכון. פרויקט ״רקדי״ הוא פרויקט מחול עם נשים בגיל השלישי תושבות בת ים, שהתקיים השנה בתמיכת פרויקט ״מתחברים״ של מפעל הפיס ועיריית בת ים. ב״כלים״ יש מספר פרויקטים בשיתוף נונ־דאנסרס שפועלים כבר מעל חמש שנים: פרויקט ״כלי עבודה״ בשיתוף א.נשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית, פרויקט ״מבט הדדי״ בשיתוף א.נשים עם וללא לקויות ראיה ועיוורון ועוד.

הפרויקטים הללו פועלים כבר שנים בליווי של ענת דניאלי – מייסדת שותפה של ״כלים״ שהייתה המנהלת האמנותית עד לכניסתי לתפקיד, יחד עם טל גרבינסקי עמישי – מייסדת שותפה שמנהלת את תחום החינוך והקהילה. אני מרגישה חיבור עמוק ומקווה להמשיך לסלול את הדרך הזו שהן התחילו.

השנה, תחת הניהול האמנותי שלי ובשיתוף המנכ״לית מורן בש דנון, יזמנו את חממת ״יציאה לפעולה״ שאיגדה את כל הפרויקטים בשיתוף קהילות שונות. מדובר בקבוצת מחקר, למידה וניסוח, שבתוכה אירחנו מרצים אורחים וקיימנו גם כנס מרכזי בנושא בפסטיבל כלים השנתי. העבודה עם נון־דאנסרס זה תחום שעדיין נדחק הצידה ולא זוכה להכרה ממסדית, למרות שהמגמות הבינלאומיות הן מאוד ברורות בכיוון הזה כבר שנים רבות. אני גאה שאנחנו, גם ב״כלים״ וגם ב״נפגשות״, מובילות את התחום הזה קדימה

יש פה אספקט פמיניסטי משמעותי כשנערות מוזמנות לרקוד בחוץ, כשהן לא מתביישות ומנכיחות את העשייה שלהן בפומבי וכשנשים מדברות אל הקהל הרחב, הכולל את תושבי ותושבות השכונה

ג׳וי: עשייה מבורכת וחשובה. ואם בקהילה עסקינן, מעניין אותי לשמוע עוד קצת על המרחב הגיאוגרפי שבמסגרתו פסטיבל ״נפגשות״ מתקיים. משנת הקמתו ועד 2019 כולל, הפסטיבל התנהל בין כתלי מרכז כלים, תחת תמות שונות כמו: ״גוף פרטי, גוף ציבורי״ ו־״קריאה פמיניסטית״. ב־2020 הפסטיבל יצא ממרכז כלים אל המרחב הציבורי, ומאז מתרחש בשכונת כפר שלם שבתל אביב. ספרי לי קצת על המעבר הזה, שאני מניחה שהשפיע על והתווה את האוצרות של התכנים שמוצגים בפסטיבל.

איילה: במעבר הזה כל הפרויקט התרחב והתממש לתוך הפוטנציאל שלו, כי הוא זכה לתמיכה רחבה מעיריית תל אביב־יפו, בעיקר מאנשי ונשות חזון ועשייה נפלאים.ות באגף קהילה דרום, באגף התרבות, המחלקה לאמנות ועוד. מעבר לפסטיבל, שהוא נקודת שיא נפלאה וחשובה מאוד, אנחנו יוצרות אמנות עכשווית בשיתוף תושבות השכונה לאורך השנה כולה.

אנחנו מקיימות פרויקטים בשיתוף הקהילה, מפגישות בין הכלים ועולם התוכן של האמניות לכלים ועולם התוכן של תושבות השכונה, ויוצרות יחד שפות חדשות. נערות שרוקדות במרכזים הקהילתיים בשכונה ויוצרות יחד עם כוריאוגרפית משדה המחול העכשווי יצירת מחול במרחב הציבורי לפסטיבל, קבוצת נשים דוברות רוסית שלומדות מחול, קבוצת נשים שכותבות שירה מדוברת ועוד

מתוך יצירתה של הכוריאוגרפית אורלי פורטל

מתוך יצירתה של הכוריאוגרפית אורלי פורטל

מתוך יצירתה של היוצרת תמר בנימיני

מתוך יצירתה של היוצרת תמר בנימיני

איילה: שכונת כפר שלם היא שכונה בדרום מזרח תל אביב־יפו שעוברת תהליך של שינוי לצד מסורת תרבותית ענפה קיימת. בין השאר, בגלל אילוצי הקורונה יצאנו מהמרכזים הקהילתיים של השכונה אל המרחב הציבורי. החזרות התקיימו במרחב הפתוח ונבנו עבודות סייט־ספסיפיק למרחב השכונתי. ככל שהתהליך התקדם הבנו כמה עוצמה יש במהלך הזה, של יציאה של המחול העכשווי אל השכונה. גילינו איך העוברים והשבים משפיעים על תהליך היצירה, על התפיסה של האמניות ועל העיצוב של היצירה עצמה.

יש פה אספקט פמיניסטי משמעותי כשנערות מוזמנות לרקוד בחוץ, כשהן לא מתביישות ומנכיחות את העשייה שלהן בפומבי וכשנשים מדברות אל הקהל הרחב, הכולל את תושבי ותושבות השכונה. יש מיידיות וישירות שנוצרות כתוצאה מהמפגש עם המופעים השונים. הכניסה לפסטיבל היא חופשית, ומאפשרת חשיפה של העשייה הזו, על כל גווניה, לתושבי.ות השכונה באופן בלתי אמצעי. והתגובות (מהפסטיבל בשנה שעברה) היו מאוד מרגשות ומשמחות.

ג׳וי: כמה נוגע, ומעניין לחשוב על ההשלכות החיוביות הפסיכולוגיות והרגשיות של התהליך הזה, מעבר להבטים האמנותיים. הפסטיבל לא מתנהל רק כאירוע מחול שבו עולות בבכורה סדרה של יצירות מחול, אלא גם מציע סדנאות לציבור הרחב, שיתופי פעולה עם אמנים ומוסדות אמנות אחרים, פאנלים וגם תכנית רזידנסי שנתית. השנה, במסגרת תכנית הרזידנסי, פעלו האמניות מורן יצחק אברג׳ל, נועה זמיר ותמר בנימיני. תרצי לשתף בקצרה איך היצירות שלהן התחברו לקהילה בכפר שלם, ואיזה סיפור תנועתי כל אחת מהן מספרת?

איילה: בוודאי. תמר בנימיני היא כוריאוגרפית בעלת ניסיון ותשוקה לעבודה במרחב הציבורי. השפה שלה נעה על טווח ממש מהפנט של בין היומיומי לבין המעובד כוריאוגרפית. היא עובדת חודשים ארוכים במוקד הפסטיבל בשכונה עם קבוצה של כ־30 פרפומרים.ות, חלקן.ם נון־דאנסרס וחלקם.ן רקדנים.ות מקצועיים.ות. ביצירה שלה יש כל כך הרבה נינוחות של גוף, הומור, ושימוש חכם בכלים הכוריאוגרפיים שפשוט מזמינים תמידית את העוברים והשבים לעצור, להגיב ואפילו להיכנס ולהצטרף. יש קבוצת ילדים שכבר ממש למדה חלק מהתנועות 🙂

הכוריאוגרפית מורן יצחקי אברג׳ל יוצרת עבודה חשופה, כואבת ואמיצה שעוסקת בלידה שקטה שעברה. היצירה הזו נוגעת בדיוק בתכנים הנשיים הללו שלרוב מודרים מהמרחב הציבורי, כאילו זו חוויה פרטית נשית שצריך להצניע אותה. לכן היה לנו מאוד משמעותי לתת במה ליצירה דווקא בפסטיבל ״נפגשות״ שקורה במרחב הציבורי, כדי להעניק קול ובמה לחוויה הקשה הזו. קיימנו שיח על היצירה עם קבוצה של תושבות השכונה והן הביעו סולידיריות ורצון להתעמק, לראות ולשמוע עוד. זה תוכן כל כך חשוב שרבות מאיתנו יכולות להזדהות איתו וגם להתאסף סביבו כמקור לתמיכה נשית.

birds

נועה זמיר יוצרת בשיתוף איה שטייגמן יצירת מחול חכמה ואינטראקטיבית, שבה ילדים, הורים, זוגות ומשפחות מוזמנות ונכנסות לתוך מרחב היצירה. הקהל נע, רוקד, מתבקש לענות על שאלות לא פשוטות בכלל (!) וחשובות מאוד, נחשף וחושף. יש בעבודה הזו מימד השתתפותי מאוד מרגש, גם מצחיק וגם נוגע.

וחוץ מזה, כפי שכתבת (וואו, ממש עשית שיעורי בית מצוין!) יתקיימו בפסטיבל שיתופי פעולה עם מוסדות שונים. נקיים לראשונה את פרויקט ״נפגשות בדרך״ בו לוקחים חלק כ־80 סטודנטים.ות מחמישה מוסדות ללימוד מחול. זה פרויקט ארצי שנועד לקדם ולתמוך בקהילת הסטודנטיות.ים למחול בישראל.

עוד שיתוף פעולה בין־מוסדי בהיקף ארצי הוא עם בית הספר למחול סמינר הקיבוצים, בפרויקט מחווה לאנה הלפרין שנקרא ״ידיים נוגעות״. זוהי יצירה השתתפותית בהובלת אילנית תדמור וראבעה מורקוס, בשילוב הקהל ובהשתתפות קבוצות מכל הארץ שמגיעות לקחת בו חלק: קבוצות מכפר יאסיף, מירושלים, מבית הספר למחול ״הקבוצה״, מ״סדנאות גילה״ בהובלת גלית ליס ועוד.

ג׳וי: את עושה חשק להגיע ולראות הכל! 🙏🏻

וכן, אני עוקבת אחר עשייתכן בעניין רב, ובדיוק רציתי לשאול על ״ידיים נוגעות״, פרויקט המחווה לכוריאוגרפית האמריקאית החלוצה, האוונגרדית והמשפיעה אנה הלפרין. כבר כשהתפרסם הקול הקורא להשתתפות הסתקרנתי מאוד (והלוואי שיכולתי להגיע ולקחת חלק, אבל אי אפשר להספיק הכל בחיים). איך נהגתה המחווה הזו?

איילה: זו יוזמה נפלאה שהגיעה מעינב קטן שמידט, מנהלת מחלקת המחול בסמינר הקיבוצים. מצאנו מצידנו המון עניין ביוזמה כי זיהינו את החיבור בין ערכי הפסטיבל לבין הרוח הקהילתית, הביקורתית והחברתית של אנה הלפרין.

ג׳וי: מצפה לראות ונרגשת איתכן. אז רגע לפני שנפרדות, יש משהו נוסף שאת רוצה לספר לקוראים.ות שלנו? אולי חזון או חלום לשנה הבאה? המלצה מיוחדת לבקר באחד מהמופעים בפסטיבל השנה? הרהור מעומק ליבך על המפגש בין קהילה למחול?

איילה: אני מאמינה במגוון כדרך לגדילה ולהתרחבות אמנותית וחברתית, בחיבור בין קהלים שונים ובין שפות אסתטיות שונות. הפסטיבל השנה מלא בכל טוב, בעשייה קהילתית אמנותית איכותית לצד יצירות של מיטב הכוריאוגרפיות כיום. אני מלאת הוקרה על כל זה, ומזמינה אתכן.ם להגיע לחוות את השפע הזה. לסיום, אני רוצה בהזדמנות זו להודות לצוות המצומצם של ״נפגשות״ בכפר שלם בעירייה, שחולם את הפרויקט הזה יחד איתי ומוציא אותו לפועל מדי יום ביומו: לור דליון פז, ד״ר עובדיה כהן, רביד דילר ורותם מוזדן. ותודה לך ג׳וי

ג׳וי: בשמחה רבה ובהצלחה. מצפה להיפגש פנים אל פנים בפסטיבל


פסטיבל נפגשות
מנהלת אמנותית: איילה פרנקל
כפר שלם, תל־ אביב-יפו
4-6.7

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden