עדן אוחנא מעצב גופי תאורה בהשראת סטים מעולמות הקולנוע והטלויזיה

יובל: הי עדן, בוקר טוב. מה שלומך בימים אלו של תחילת הקיץ?

עדן: בוקר טוב יובל, אני בסדר גמור, יש הרבה עבודה אבל לא מתלונן. איך אתה?

יובל: אני רוצה להתלונן על החום אבל זה לא נראה מאוד מקורי ולא שיש לי מה לעשות עם זה, אז בוא נתרכז בדברים חיוביים ונדבר על גופי התאורה החדשים שעיצבת בהשראת סטים מעולמות הקולנוע והטלויזיה, שזו תעשייה שאתה עובד בה כבר כמה שנים?

עדן: מעולה. כן, ב־12 השנים האחרונות, תוך כדי שני תארים בעיצוב תעשייתי עבדתי בתעשיית הקולנוע והטלויזיה

יובל: אז לפני שנדבר על איך זה קרה, ספר על גופי התאורה?

עדן: המחשבה על יצירה מקורית התחילה בסגר השני: כמות העבודה בעולם הטלוויזיה והקולנוע ירדה והיה לי קצת זמן פנוי. התחלתי לנבור במאגרי רפרנסים ובספרי סקיצות שלי מהעבר. התחלתי לעבוד על רישומים של סטים שהייתי רוצה לעשות ועוד פנטזיות מעולמות העיצוב.

תוך כדי העבודה על הסקיצות התחלתי לדמיין אותן בתלת־ממד כמקטים קטנים. עבדתי על תוכנת תלת־ממד, חיתוך לייזר וצביעה בשעות הלילה המאוחרות. ככה יצרתי לעצמי סטים קטנים שהם הפנטזיה האישית שלי, פרי דמיוני

יובל: יש בהן משהו מאוד אדריכלי – וניסיתי להבין אם זה אמור להזכיר לי מבנים מוכרים או לא

עדן: בהחלט כן. חלק מתהליך המחשבה שלי עליהם הוא בכלל בעבודה השוטפת שלי ביום־יום, התבוננות במבנים אדריכליים או אוביקטים מסקרנים. עם השנים צברתי מאגר שלם של מבנים ואוביקטים מתרבויות שונות, בצבעוניות ומרקמים שונים שרצו לבוא לידי ביטוי בעשייה שלי, בין אם מדובר במנורות או בסטים שאני בונה בעבודה היומיומית שלי. במאגר אני מתכוון לתמונות או ממש אוביקטים פיזיים שאספתי עם הזמן

יובל: וואלה. איזה אוביקטים לדוגמה? סיקרנת

עדן: מקווה שאשתי לא תקרא את זה 🙂

יש לי מחסן אביזרים בסטודיו שלי בסמטת הש״ך בתל אביב, שבו יש אוביקטים שאספתי מאז שאני זוכר את עצמי ועד היום (גם מהרחוב, פעם מצאתי חנוכיה קטנה מכסף משנות ה־60 זרוקה עם חריטה של מגן דוד). יש לי פטיש לגופי תאורה ישנים, יש לי אוסף קלטות וגם באוטו אני עדיין משתמש בהן. אחת התשוקות שלי היא להסתובב בשוק הפשפשים ולחפש דברים מעניינים אצל הרוכלים. הם מכירים אותי וכשאני מגיע הם שמחים לראות אותי 😂

בנוסף, יש לי מאגרי תמונות במחשב שנותנים לי השראה גם כן. אני מעריך אוביקטים ישנים וכואב לי על התחלופה המהירה שמתקיימת היום. למצוא חפץ ישן ברחוב או אצל אדם שמעוניין לזרוק אותו, זה כמו למצוא ילד אבוד שמחפש בית חדש. ככה אני מאבזר סטים שלמים, וגם בבית שלי לא חסרים חפצים שקיבלו חיים חדשים

המחשבה על יצירה מקורית התחילה בסגר השני: כמות העבודה בעולם הטלוויזיה והקולנוע ירדה והיה לי קצת זמן פנוי. עבדתי על תוכנת תלת־ממד, חיתוך לייזר וצביעה בשעות הלילה המאוחרות. ככה יצרתי לעצמי סטים קטנים שהם הפנטזיה האישית שלי, פרי דמיוני

יובל: ואיך התגלגלת לעולם הקולנוע?

עדן: to make a long story short, בגיל 20 החלטתי שאני מפסיק למלצר והתחלתי לשחק בפרסומות. טסתי לחו״ל ועשיתי כמה כמה פרסומות בארץ. מהר מאוד הבנתי שמקומי מאחורי המצלמה, פחות עניין אותי המשחק או להשיג תפקיד נחשק. יותר עניין אותי מאיפה הטלויזיה הישנה הגיעה או כל מיני אוביקטים אחרים שהיו על הסט.

פניתי למפיקים ואמרתי להם שאני רוצה להיות ארט דיירקטור. היה אדם נחמד שמצא לי עבודה כעוזר ארט. מהר מאוד עליתי בסולם התפקידים והיום אני מעצב סטים בעצמי ומנהל צוותים שלמים שעובדים איתי במחלקת הארט. היום אני מתמקד בקולנוע ופרסומות בטלוויזיה

יובל: תן דוגמה לפרויקט או שניים שאהבת במיוחד ושאנחנו מכירים? ספר איך זה עובד

עדן: פרוייקט ראשון שכנראה אתם מכירים הוא הסרט ״זרים מושלמים״ שביים ליאור אשכנזי. כשהציעו לי לעבוד על הסרט לא ידעתי שיש להפקה 21 גרסאות בכל העולם. סרט המקור הוא סרט איטלקי על חברים בארוחת ערב שחושפים את עצמם בתוך לוקיישן אחד. האתגר היה עצום מכיוון שהייתי צריך לשמור על עניין הצופה, למרות שרוב הסרט צולם בסלון של בית אחד וגם בגלל שמדובר על סרט עם המון גרסאות.

אז איך זה קורה? חיפשנו בית משהו כמו חודש, קיווינו מאוד לא לצלם באולפן כי העלות של זה יקרה. במקביל הקמתי צוות ארט שמונה כלפחות עשרה אנשים אם לא יותר. אחרי שמצאנו את הבית הודענו לבעלת הבית בנימוס שהבית הולך לעבוד תהפוכה אך יחזור למצבו הטבעי בסוף הצילומים.

רוקנו את הבית, הוספנו קירות, צבע ואביזרים. היה לי חשוב שכל פריט בבית יהיה של אמן ישראלי כלשהו גם לאור התקופה (קורונה) וגם כי מדובר בגרסה ישראלית לסרט שנעשה כבר בכל העולם, ורציתי לתת את הזווית הישראלית גם מבחינה עיצובית

רוקנו את הבית, הוספנו קירות, צבע ואביזרים. היה לי חשוב שכל פריט בבית יהיה של אמן ישראלי כלשהו גם לאור התקופה (קורונה) וגם כי מדובר בגרסה ישראלית לסרט שנעשה כבר בכל העולם, ורציתי לתת את הזווית הישראלית גם מבחינה עיצובית. פניתי לחבריי המעצבים וגם הכרתי מעצבים חדשים וככה עיצבנו בית שלם עם התייחסות לצבעים, למרקמים (נושא חשוב בפני עצמו) וגם לתאורה, לאמנות ולעיצוב ישראלים

יובל: וואלה. זה באמת טריקי לעשות לעבוד על סרט שיש לו גרסאות בכל העולם. כמה מהן ראית?

עדן: ראיתי את הגרסה האיטלקית. השתדלתי לא לראות את האחרים כדי לשמור על נקודת מבט נקייה יותר

יובל: גם לא אחרי שסיימתם את העבודה? לא סיקרן אותך לדעת?

עדן: לא, הייתי מאוד מרוצה מהתוצאה הסופית, הצוות שלי עשה עבודה מדהימה וקיבלנו המון פידבקים חיוביים. לכן, הייתי שמח ולא הרגשתי צורך לצפות בשאר הגרסאות

יובל: סבבה. תן דוגמה לעוד פרויקט. אולי מהטלוויזיה?

עדן: עבדתי על פרסומת לסקארה, מותג שאנה זק מפרסמת. הבמאי של הפרסומת כבר הכיר את גופי התאורה שעיצבתי וביקש ממני לעצב סט בהשראתם. מאוד שמחתי לעצב סט מקורי שנשען על עבודה אישית שלי. יצרנו סט בין פנטזיה למציאות, צבעוני וגדול מהחיים

יובל: מגניב. תגיד, חוץ מלמצוא דברים ברחוב, איך מתמודדים עם התקציבים הלא פשוטים להפקות בארץ?

עדן: שאלה טובה. דבר ראשון, במשך השנים יצרתי יחסים טובים וממושכים עם ספקים שונים בארץ. היחסים הללו מאפשרים לי לקבל מחירים נוחים יותר.

בנוסף דרושה יצירתיות כדי להפוך את המגבלה התקציבית להזדמנות חיובית, מה שמשפיע על הקונספט והנראות של ההפקה. לדוגמה, לא מזמן עבדנו על קליפ שבמרכזו חדר מודרני של ילדה יפנית. מגבלות התקציב היו גדולות ולכן במקום קירות מעץ יצרתי קוליסות מנייר ורוד שנקרע במהלך הקליפ, מה שגם בנה והשפיע על סיפור הקליפ

יובל: מה מהכל אתה הכי אוהב? כלומר, איזה סוג של הפקה

עדן: זה מאוד תלוי. בדרך על כל יום צילום נדרשים בין שלושה לארבעה ימי הכנה. בכל שבוע יש לי בדרך כלל שני ימי צילום. כל יום צילום נע בין 12 ל־18 שעות, ככה שמה שחשוב הם האנשים שאיתם אני עובד, חברת ההפקה, הצלם, הבמאי, התאורן ואפילו נערת המים. כשיש יום צילום עם אנשים טובים ויצירתיים, נוצרים דברים טובים ומספקים

יובל: טוב זה נכון לכל דבר בחיים. ואם לחזור לגופי התאורה שלך לפני שנפרדים, מי שרוצה לקנות – איפה אפשר?

עדן: את המנורות אפשר להזמין דרך הודעה פרטית באינסטגרם או במייל ויש עוד המון הפתעות חדשות בדרך

יובל: נייס. משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרת?

עדן: בנוגע לגופי התאורה, אשמח להסביר למה בחרתי דווקא באוביקט שמפיץ אור. תאורה היא מרכיב מאוד חשוב בצילום. תאורה יוצרת עומקים, מבליטה מרקמים ושילובי צבעים. ללא תאורה, כמו בצילום הכל יוצא שטוח וחד־ממדי. שילוב התאורה יחד עם צבעוניות הגופים מבטאים את הייחודיות המבנית שבכל מודל בפני עצמו. אשמח גם לציין שאני פתוח להזמנות אישיות ועובד על גופים בגדלים מיוחדים מאוד … 🙂

יובל: אהבתי. אני זוכר אגב את הפעם הראשונה שנפגשנו, בפרויקט הגמר שלך באבני שהיה גם הוא גופי תאורה. זה משהו שנשאר איתך מאז

עדן: נכון, היינו צעירים ויפים 😇 כנראה שזה משהו שאני נמשך אליו באופן טבעי, בגופי תאורה יש משהו אופטימי, מרגיע ועם המון עוצמה שמושכת תשומת לב