כל מה שחשוב ויפה
The Boys, אמזון פריים
The Boys, אמזון פריים

הבנים עונה 3: הטוב, הרע והמטורלל

עם קאסט מעולה ותומר קאפון שנותן את הנשמה, ״הבנים״ ממשיכה בעונה החדשה לעשות את מה שהיא עושה מאז תחילתה, תוך שהיא מעלה את רמת הטרלול. יש רק בעיה אחת קטנה שתהפוך לגדולה, אם היוצרים לא יתייחסו אליה: התבניתיות

הבנים היא אחת הסדרות המעניינות והטובות שעלו למסך בשנים האחרונות, והתוצר הטוב ביותר שיש לשירותי הסטרימינג של אמזון להציע. מה שיפה בסדרה הזו הוא שהיא יכולה לדבר גם למי שאוהב את הז׳אנר וגם למי ששונא אותו ואת כל גיבורי העל למיניהם. בעונה השלישית היא ממשיכה עם המסורת: מצד אחד גיבורי העל שמיוצגים באופן הלועג למה שאפשר לצפות מגיבורי על; מצד שני ״הבנים״, שיודעים על הזדוניות של הגיבורים לכאורה ועל התאגיד שיצר אותם, ומקדם את הדימוי השקרי שלהם להמונים.

העונה הקודמת הסתיימה באבחה שהשפיעה על כולם. בעונה השלישית אנחנו פוגשים את השחקנים המרכזיים מפוצלים ומרוחקים זה מזה, נוהגים בצורה מאופקת עד כדי כך שזה מוזר: בוצ׳ר (קארל אורבן), למד, כך אפשר להגיד, לשחק לפי הכללים נגד אופיו הפרוע; היואי (ג׳ק קווייד) מצא עבודה משרדית שבה הוא נלחם בגיבורי העל על דרך החוק; סטארלייט (ארין מוריארטי) מנסה לשמור על מי מנוחות, והומלנדר (אנטוני סטאר) מתמודד עם סערת יחסי ציבור וחוסר אונים על קשרו עם סטורמפרונט (איה קאש) מהעונה הקודמת. נראה שהמצב הפך לפשרה שכולם סובלים ממנה.

ג׳נסן אקלס

ג׳נסן אקלס

קארל אורבן

קארל אורבן

כמצופה, דברים מתחילים להשתבש לאור גילוי של דמות חדשה – סולג׳ר בוי (ג׳נסן אקלס). אם הומלנדר הוא הגרסה המעוותת והחולנית לסופרמן, אז סולג׳ר בוי עושה דבר דומה לקפטן אמריקה. מהר מאוד דברים חוזרים לקדמותם: אלימות גרפית חסרת מעצורים, נקמה בוערת, קנוניות, תככים ומזימות. כולם מתובלים היטב בביקורת סאטירית ארסית על התרבות האמריקאית: תנועת מי־טו, בלאק לייבס מאטר, פייק ניוז ומעורבות המדיה ביצירת תרבות מעוותת.

מתחת לפני השטח כבר צצה לה בעיה שקשה שלא לשים לב אליה: זו בעיה שאם היוצרים לא יתייחסו אליה ברצינות, הם ימצאו את העונה הבאה עם דירוג נמוך יותר וקהל שחוק – התבניתיות

כשדברים משתבשים הם לא רק משתבשים – אלא מתחייבים להשתבש בצורה המטורללת ביותר. לא רק שסולג׳ר בוי הוא דמות מזוויעה, גזענית, סליזית ודוחה, גם הומלנדר הופך אפילו פחות מאוזן נפשית. אם פעם הוא היה משרה אווירה של פחד שקט, בעונה השלישית כל סצנה איתו נותנת את התחושה שמדובר בפצצה מתקתקת. כשהוא על המסך אני על קצה המושב, דואג לכל הסובבים אותו. אפשר להטיל מטבע לגבי האם מישהו ימות בסצנה כשהוא נמצא בחדר.

הוסיפו לכך את בוצ׳ר שהחליט מנקודה מסוימת לחצות את מעט הגבולות שעוד נותרו לו, ואת היואי שהחליט שקצו כל הקיצים, ו־וואלה, קיבלתם עונה אול־אין בקופת הטרלול והאלימות הגרפית. טרלול מופרע זה מגיע לשיאו בפרק השביעי ושומר על מקום טוב גם בפינאלה.

לא חסר מה לעקוץ בתרבות האמריקאית

למרות כל זאת, ולמרות שמדובר בעונה נוספת עשויה היטב, רוויה ברגעים הזויים ופיתולים לא צפויים – מתחת לפני השטח כבר צצה לה בעיה שקשה שלא לשים לב אליה: זו בעיה שאם היוצרים לא יתייחסו אליה ברצינות, הם ימצאו את העונה הבאה עם דירוג נמוך יותר וקהל שחוק – התבניתיות. מדובר בתבניתיות שהסדרה עצמה שירטטה, אך עדיין עולה התחושה שהקונצים הם אותם הקונצים, וכל פעם נפתח מעגל שנסגר באותו מקום.

לדוגמה, הביקורת כלפי המדיה חוזרת על עצמה ומעוררת ממש תחושה של דז׳ה־וו. כנ״ל לגבי הדמויות – הדמות החדשה היא זו שאמורה לטרוף את הקלפים – אבל בסופו של דבר היא שם רק כדי להעביר אותה את אותו קו התפתחות זהה ותוצאה דומה.

אי אפשר שלא להתפעל מתומר קאפון בתפקידו כפרצ׳ני. אני לא אוהב את צמד המילים ״גאווה ישראלית״, מכיוון שאני לא מרגיש שאני שותף לעבודתו המסורה של שחקן מעבר לים. אבל אם הייתי, אלה היו המילים המדויקות למצב

עד כה מה שעשתה הבנים הוא פשוט להגביר את הווליום מפרק לפרק ומעונה לעונה. זה עבד, אבל קשה להתעלם מהחזרתיות. כדאי וצריך לא רק להעצים את המתח ולהוביל את הדמויות לקצה, אלא למצוא מעט שטחים חדשים לחקור. לא חסר מה לעקוץ בתרבות האמריקאית. במקום לעשות מכל נושא פיניאטה שבה הולמים כל עונה באותה הדרך, אפשר למצוא כמה חדשות. במובן מסוים, שמירה על תבניתיות כזו, ובו בזמן מעידה לרומנטיקה וקיטש, מעוררת את התחושה שהבנים עשויה להפוך מהר לאותו אוביקט שעליו היא עושה פרודיה. האירוניה תלך להתאבד.

תומר קאפון

תומר קאפון

birds

ומילה על הקאסט: מעולה, מהטובים על המסך, בעיקר הומלנדר, בוצ׳ר וקימיקו. אבל אי אפשר שלא להתפעל מתומר קאפון בתפקידו כפרצ׳ני. אני לא אוהב את צמד המילים ״גאווה ישראלית״, מכיוון שאני לא מרגיש שאני שותף לעבודתו המסורה של שחקן מעבר לים. אבל אם הייתי, אלה היו המילים המדויקות למצב. השחקן המוכשר הוא תרומה ענקית לסדרה וחלק מהלב הפועם של העלילה. הוא נותן את הנשמה שלו לתפקיד ויש לשבח אותו על כך.

בסיכומו של דבר מדובר בעונה מוצלחת, עם פרק אחד לפנתיאון (השביעי). הבנים ממשיכה לעשות את מה שהיא יודעת לעשות היטב, ומובילה את הגיבורים והאנטי־גיבורים למצבים שאין איך להגדירם מלבד עונג טלוויזיוני רווי בביקורת, המטשטש את הגבול בין הטוב, הרע והמטורלל. קשה להאמין שמעריציה יצאו מאוכזבים, למרות שמדובר באותה גברת בשינוי אדרת. אבל גם הגיוני להניח שאם הבנים לא תצא מהלופ החזרתי שלה – היא תמאיס את עצמה גם על מעריציה האדוקים ביותר.


הבנים
יוצר: אריק קריפקה
ארצות הברית, אמזון פריים
4.5 כוכבים

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden