כל מה שחשוב ויפה
דור כהן, Estrangement
דור כהן, Estrangement

RCA 2022 // דור כהן

בפרויקט הגמר ב־RCA עסק דור כהן בשאלת ההתנתקות מהגוף, ופיתח כלי של מציאות מדומה שבו נוצר למשתמש גוף חדש - אותו הוא רואה כבבואה המשתקפת מולו

למד במסלול Information Experience Design. בן 31, בעל תואר ראשון בארכיטקטורה מבצלאל.
dorcohen/portfolio


ידעתי שללונדון יש הרבה מה להציע ועניין אותי לקחת את הכלים האדריכליים ולהרחיב אותם לטריטוריות חדשות. בחיפושים שלי נתקלתי במספר תכניות בבתי ספר שונים שהרגישו לי מתאימות להרחבת ארגז הכלים שלי, וגם יאפשרו לי להביא לידי ביטוי את הכלים והניסיון שכבר רכשתי. הרגשתי משיכה לכיוון החוויה החושית, המרחבית, האינטראקטיבית וגם הביקורתית והספקולטיבית – כל מה שאדריכלות עושה, אבל בקנה מידה אחר.

לאחר בדיקה של כמה אפשרויות, התכנית ב־RCA נראתה לי הכי מתאימה, בעיקר מעצם היותה רבגונית ללא הכתבה של תחום מחקר או מדיום מסוים. רציתי פלטפורמה שתאפשר לי ליצור פרוייקטי עיצוב אינטראקטיבים המונעים מתוך מחקר. בנוסף הסתקרנתי מהפוטנציאל לשיתופי פעולה בין הסטודנטים, המגיעים מכל קצוות תבל ומרקעים שונים ומגוונים: מעצבים העוסקים בווידאו, סאונד ופיסול, בוגרי תואר במתמטיקה, פסיכולוגיה ואפילו מלונאות. ראיתי את זה כהזדמנות ללמוד מהאחר וליצור יחד דברים חדשים ומרגשים.

ואז הגיעה הקורונה

הבעיה היתה שאף אחד לא ידע לחזות שחצי מהתואר יועבר מרחוק. בעקבות הקורונה הלימודים שלי היו מאתגרים. הייתי בטוח שלא תהיה לי בעיה להתרגל ללימודים בזום, אבל לצערי זה היווה מכשול. לטובתן של שיחות הזום ייאמר שהפופולריות שלהן שינתה את הגישה של אנשים לתקשורת מרחוק, ואני חושב שבעיקר בזכות זה הצלחתי לראיין אנשים כל כך מעניינים ומדויקים למחקר שלי. בתנועה מתמדת בין בידודים בתל אביב, רומא ולונדון צלחתי את השנה הראשונה מבחינת הלימודים, אבל מבחינה חברתית היה לא פשוט.

ביום הלימודים הראשון של השנה השנייה פגשתי את כל החברים הדיגיטליים שלי בפעם הראשונה (מופתע לגלות שיש להם רגליים). מאותה נקודה נכנסתי למצב טורבו, בגלל הזמן שאבד, ההזדמנויות שחמקו והסדנאות שעכשיו נמצאות ברשותי. הטורבו הזה גם לא היה פשוט – רק בסוף הסמסטר הראשון של השנה השנייה מצאתי איזון – בין הלימודים, העבודה, החברים והבית החדש.

כמובן שעם הגבלות הקורונה, הגישה לסדנאות ולשירותים המוצעים לנו מטעם הבית ספר היתה מצומצמת, מה שגרר מספר אילוצים והתפשרויות בפיתוח הפרויקט. לדוגמה, העובדה שבסריקות תלת־הממד המקדימות שביצעתי היה עליי לעטות מסכה – מה שהוביל לעבודת ריטוש מייגעת שבה הייתי צריך לבנות מחדש את איזור האף והפה שהסתתרו מתחת למסכה בעת הסריקה. בזמן ביצוע הסריקות הסופיות המגבלות כבר הוסרו בבית הספר והתהליך עבר ללא מכשולים.

פרויקט הגמר

את פרויקט הגמר שלי, Estrangement, דמיינתי כבר בסוף השנה הראשונה, במהלך כתיבת התזה. ידעתי בדיוק מה אני רוצה ליצור. בין אם זו היתה קללה או ברכה – ידעתי שאני צריך לתת גז. החלטתי לפתח כלי שיאפשר למשתמש לחוות את עצמו בעולם מקביל, וירטואלי, ושיהיה ביכולתו לחקור באופן אינטראקטיבי את תנועות הגוף שלו ושל גוף אחר: כלי למחקר תנועתי המאפשר חוויה חוץ־גופית.

ההשראה העיקרית לפרויקט עלתה מתוך הראיונות שערכתי במסגרת המחקר לתזה, ביניהם ראיינתי רקדני הווה ועבר מלהקת בת שבע, פוסט־דוקטורנטית לתנועה ופילוסופיה מברלין, וכוריאוגרף בריטי מוביל בתחומו המתעסק בשילוב טכנולוגיית VR ומחול. את כל אחד מהראיונות סיימתי באותה שאלה: ״אם הייתה לך השליטה, עם אלו איכויות היית רוצה להתנסות תוך כדי תנועה ב־VR?״.

כל אחד מקבל גוף אחד לחיות בו, לחוות איתו, לחוש איתו ולנוע באמצעותו. הפרויקט שלי מתעסק בשאלת ההתנתקות מהגוף, ומה יכול להווצר מהמצב החדש בו התודעה שלנו מתקיימת ללא גוף או בגוף חדש

מתוך שלל התשובות בלטה ביותר ההתעסקות עם הגוף והיכולת להתערב ולשנות אותו ואף להתנתק ממנו. כל אחד מקבל גוף אחד לחיות בו, לחוות איתו, לחוש איתו ולנוע באמצעותו. הפרויקט שלי מתעסק בשאלת ההתנתקות מהגוף, ומה יכול להווצר מהמצב החדש בו התודעה שלנו מתקיימת ללא גוף או בגוף חדש.

birds

הכלי שפיתחתי במסגרת הפרויקט מציע חוויה ייחודית דרך משקפי מציאות מדומה, שבה למשתמש יש גוף חדש שהוא רואה כבבואה המשתקפת מולו. אותו גוף חדש מגיב אחרת לתנועות הגוף הממשי, לחוקי הפיזיקה ולתחושת הפרופריוספציה (קולטן מנח) של המשתמש. כל המהלך הזה תועד באמצעות מצלמות פיזיות, וירטואליות (מצלמות במציאות המדומה) וחיישני לכידת תנועה, ונערך לכדי סרטון המציג את החוויה של לואיס ווקר (הרקדן בפרויקט) כשהוא פוגש לראשונה את עצמו הדיגיטלי.

ווקר מצא את עצמו מבלה מעל שעתיים עם משקפי המציאות מדומה שדרכן הוא רואה את השתקפותו הדיגיטלית ורוקד עמה. אני חושב שהנקודה המרגשת ביותר בפרויקט עבורי הייתה כשווקר אמר שהוא מעולם לא חווה מחול בצורה הזו – לאחר ביצוע דואט עם עצמו האחר. במסגרת תערוכת הבוגרים הוצג הסרטון שכלל פסקול של האמנית אנה לן, חליפת האנטי־גוף שפיתחתי בחלקו הראשון של הפרויקט לצד דימויים מתוך המחקר התנועתי שביצעתי באמצעותה. במקביל הוצעו לקהל הרחב סדנאות תנועה הבוחנות את הניתוק מהגוף, רק בפורמט אנלוגי (עוד על כך בהמשך).

The Anti-body Suit

פרויקט נוסף שעבדתי עליו כחלק מפיתוח פרויקט הגמר הוא חליפת האנטי־גוף (The Anti-body Suit). מדובר בחליפה מתנפחת עשויה מבד מצנחים ולייקרה שתפרתי במחלקת האופנה של בית הספר. באמצעות החליפה, מתאפשר ללובש אותה לטשטש את גבולות הגוף שלו ולקבל שליטה על צללית חדשה בעלת מאפיינים צורניים והבעתיים חדשים, המובילה לגילוי שפת גוף חדשה.

במשך יותר משנה הסתובב לי בראש הרעיון של הרחבת היכולת התנועתית שלנו והתערבות בתקשורת שיש לנו עם הגוף. רציתי לבחון את החוויה הזו ממספר כיוונים ולנסות לשנות אותה בדרכים שונות. החיסרון העיקרי שהתגלה בזמן ההתנסות עם החליפה הוא שאני לא מרגיש או רואה איך תנועות הגוף שלי מתורגמות לתנועה של החליפה.

הבנתי שאני צריך השתקפות כלשהי, שתוצב מולי ותאפשר לי ללמוד את הצללית החדשה שלי ואת האיכויות התנועתיות שהיא מייצרת. זו הסיבה לכך שבחווית ה־VR יש שתי דמויות: האחת מייצגת את גוף המשתמש והשנייה את ההשתקפות שלו, מעין מראה המלווה את תנועת הרקדן במרחב הווירטואלי.

זו הסיבה לכך שבחווית ה־VR יש שתי דמויות: האחת מייצגת את גוף המשתמש והשנייה את ההשתקפות שלו, מעין מראה המלווה את תנועת הרקדן במרחב הווירטואלי

בנוסף לחליפה קיימתי סדנאות תנועה לאורך השנה שבהן אפשרתי לאנשים להכיר את הגוף שלהם, לבחון את שפת הגוף שלהם ולבצע תרגילי מראה בזוגות. ניסיתי למצוא דרך נגישה יותר לאפשר למשתתפים לחוות חוויה דומה למתרחש ב־VR, רק בצורה אנלוגית יותר.

לאחר תרגילי חימום המשתתפים ביצעו את תרגיל המראה בזוגות, כאשר ללא תקשורת מילולית היה עליהם לחקות את התנועות של האחר, כאילו נעמדו מול מראה. תפקיד השולט והנשלט התחלף בצורה אינטואיטיבית מהאחד לשני בצורה רציפה, מה שיצר לכל צמד שפה תנועתית מקורית המשלבת את הסגנון של שני המשתתפים לכדי יצירה חדשה ורגעית המרחיבה את מנעד התנועות דרך החיקוי של האחר.

דור כהן. צילום: מ״ל

דור כהן. צילום: מ״ל

עתידות

עכשיו יוצאים לחפש את האתגר הבא. אני מתכנן להשאר בלונדון ולחפש הזדמנויות בתחום המציאות המדומה. אני מעוניין להישאר בתחומי המחקר והפיתוח במטרה לגלות שימושים חדשים לטכנולוגיה ולשפר את אופן השימוש בה כיום. אני מאמין שבעזרת הכלי שפיתחתי יהיה אפשר לשדרג תהליכי יצירה בכלל וכוריאוגרפיה בפרט, ואולי אפילו ליצור ז׳אנר חדש של מחול וירטואלי.

באמצעות הכלי יכולים רקדנים ויוצרים לחוות התגלמויות שונות המאפשרות הרחבה של היכולת התנועתית והרחבה של תפיסת ה״אני״ – בין אם דרך עיוות הגוף, שימוש בגוף אחר ואפילו באמצעות התגלמויות לא אנושיות כמו חיות, צמחים וצורות. בהמשך אני רואה פיתוח נוסף של הכלי לתחומי מחקר שונים כמו פסיכולוגיה ופיזיותרפיה שיכולים לעשות שימוש במנגנון ההשתקפות הוירטואלית, האני האחר, וגם הנגשה והפשטה שלו כמוצר לשימוש נרחב ופחות מסורבל.

אנחנו נמצאים בנקודה מרתקת שבה אנו מגלים את יכולות המציאות המדומה והאפשרות שלה לשפר את האופן שבו אנו חווים את העולם. מכאן והלאה – השמיים (הווירטואלים) הם הגבול.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. נירה

    איליאנס, אנשי החלל החיצון, חשבתי שנחתו עלנו.עיוות הגוף משקף עיוות הרגש, שנעשה בעולמנו, מעוות ,בשל הלחצים והקשיים שאדם חווה.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden