בוגרים 2022 // קרמיקה, זכוכית וטקסטיל

אביב לה־עוז כליף | ביניהם

המושג חלל במובנו הפילוסופי – המכיל מושגים נוספים כמו ריק, בין לבין, מרחב וזמן – הנחה את אביב לה־עוז כליף מהמחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל. את המושגים האלה היא בוחנת דרך מערכות יחסים המתקיימות במרחב: בין הגופים, החלל והסאונד בין הצופים. בין הריק למלא.

לה־עוז כליף יצרה בחלל גופים מחומר קרמי שמשתנים בגודל, בצורה ובעקבות כך גם יוצרים צלילים; גופי תהודה. (״אני רואה בהם תרגום מוזיקלי לשפה הצורנית שאיתה אני עובדת״). הסאונד בחלל מורכב מהקלטת הצלילים של הגופים עצמם בשילוב שירה שלה המכילה שיר שכתבה. השיר נוגע בכאב, בגעגוע, בזיכרון וריק כמו, הגופים עצמם.

---

סתיו שוקר | שיגומי (SheGUMe)

פרויקט הגמר של סתיו שוקר מהמחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר כולל 67,000 גומיות סרוגות כצינור, 500 תמונות פולארויד וסרטון וידאו – תרגיל בהתהוות הבוחן את מערכת היחסים שביני לבינה ויצירת מרחב משותף חדש על ידי התערבות חומרית. באמצעות תמונות הפולארויד המתעדות רגעים ביתיים אינטימיים ועשרות אלפי הגומיות שסרוגות אחת לשניה, היא בוחנת שאלות כמו כיצד מתגבש האני וכיצד פעולה בחומר יכולה לסמן ואף למתוח גבולות בין האני לאחר.

---

אופל גלילי | בית

חדר האוכל היה בשביל אופל גלילי מהמחלקה לקרמיקה במכון לאמנויות בתל חי מקום מפגש יומי. הר הגלבוע תמיד שם ברקע, נותן ביטחון ויציבות, כמוהו עץ הברוש העתיק. לתחושתה, אותם מקומות, צורות ומבנים לא השתנו מעולם. ״סבא גדעון, שאיננו עוד, מייצג את כל הסמלים יחדיו ברוחו ובחותם שהשאיר בי״. 

״בעת יצירת האריחים, מתוך הסיזיפיות שבפעולות הלישה, הרידוד, החיתוך, הייבוש והשריפה, התמלאתי בנוכחות, בביטחון ובשמחת העשייה. לצד זה, זיהיתי בי את אותן תבניות ודפוסים, המשקפים לי לעיתים את הצורך לשבור אותם ולצאת למרחבים אינסופיים, ולעיתים את הרצון לחבק את אותן צורות ומבנים ישנים בתוכי״.

---

אושרת כהן | נחלה

אושרת כהן מהמחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל כותבת על המיצב שלה: ״ילדה בת אחת־עשרה נוסעת בכל יום מהבית של בית הספר וחזרה. מראות מתחלפים, גבעות מוריקות הופכות לכתמי צבע, קווי מתאר מטשטשים. רכב איטי וכבד, זגוגית חלון עכורה ועבה, מוגנת נגד ירי ונגד אבנים. וכל השנים האלה הבית שלי עומד, תלוי על בלימה״.

---

עומר ג׳וליה עבאדי | Glass as a Solution

פרויקט הגמר של עומר ג׳וליה עבאדי מהמחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל יוצא דופן בהיותו מחקרי. הפרויקט נרקם מתוך עבודה משותפת בינה לבין ד״ר רחלי בן־קנז וקשלק לבין המעבדה של פרופ׳ דוד אבניר במכון לכימיה באוניברסיטה העברית, בגבעת רם. עבאדי בוחנת את ההבטים הסביבתיים של זכוכית הסול־ג׳ל, המיוצרת בטמפרטורת החדר. המחקר מתמקד בהצגת היכולות של הזכוכית להיות חומר מיטיב עם הסביבה, באמצעות שימוש בזכוכית הסול־ג׳ל כחומר פעיל בתהליך של ניקיון ושמירת המשאב המים.

---

---

– קולאז׳ משפחתי

פרויקט הגמר של אריאלה זוכוביצקי מהמחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר מכיל שטיחים, ג׳קטים, תיקים ופסלים סרוגים, המבוססים על דיוקנאות משפחתיים של זוכוביצקי. ״בחרתי לעסוק בפירוק והרכבה של דיוקנאות משפחתיים סרוגים ומעובדים במגוון טכניקות ויישומים, במיוחד בתקופה זו, שבה אנו מתרגלים מחדש לעוצמתו של מפגש פנים אל פנים, החשוב כל כך למרות ההתפתחויות הטכנולוגיות״, היא אומרת. החיים ב״אינפלציה של דימויים״ גורמת לנו לרפרף ולא להעמיק במבט, ובפרויקט היא חוזרת להתבונן, ולא רק לראות.

---

נועם לוי | אסופה 

נועם לוי מהמחלקה לקרמיקה במכון לאמנויות בתל חי יצרה מיצב מפיסות דקות ושבריריות של פורצלן, הדורשות תשומת לב, הקשבה והתבוננות. ״הן לימדו אותי בדרכן רבדים של הרפייה ואיסוף. יצירת הטקסטורה שנדמית כטבעית והתוצאה שנחשפה, פעם אחר פעם הייתה לי לקרקע, לעוגן בתוך חוסר הוודאות.

״פיסות מהשלם שנתלשו והתפזרו, כמו איברים פזורים בתוכה הרוצים להיאסף, חלקם מבקשים להישמט והשאר יוצרים יחד תנועת חיים חדשה. תופעה חדשה. חסרת גוף, ללא התחלה, ללא סוף״.

---

ליעד ערוסי | פלייט

ליעד ערוסי מהמחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר עיצבה פריט הלבשה אופנתי לשמירת הבטיחות של משתמשי כיסא גלגלים. כ־110 מיליון אנשים בעולם זקוקים לכיסא גלגלים, וכ־60% מהם יסבלו לפחות מנפילה מסוכנת אחת מהכסא. לבקשת בית החולים בית לוינשטיין היא יצרה פתרון חדש לאבטחת משתמשי כיסאות גלגלים שעונה על צורך של נראות, נוחות ובטיחות. באמצעות עיצוב, היא מבקשת להפוך את עולם הרפואה לאנושי יותר ואפילו אופנתי.

---

סטפני ג׳אד סאסנו | תסתכל בקנקן

סטפני ג׳אד סאסנו מהמחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל עבדה עם זכוכית ממוחזרת, והתייחסה לצריכה הולכת וגוברת, לשימוש החד פעמי במוצרים ולאורח חייהם הקצר. בפרויקט, שבו היא שואלת מה מקומו של הרדיי־מייד בעולם היצירה, צנצנות ובקבוקים שסיימו את תפקידם הופכים לחומר גלם בעל אופי צורני ספציפי. היא משתמשת בצורה הקיימת על מנת ליצור צורה חדשה, חסרת פונקציונליות, שיעודה הבלעדי הוא אמנותי, עושה זאת באמצעות פירוק והרכבה של הפריטים ויוצרת חוויה של מוכרות וחוסר ודאות כאחד.

---

סיטאר בלבן | רוקמת מחדש

״רק כשגדלתי גיליתי שסבתא טוביה לא קיים, וגם לא האריה״, כותבת סיטאר בלבן מהמחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל. ״שניהם היו פרי דמיונו של סבי. הוא הצליח ליצור לי עולם שלם, עם אנשים וחיות שהיו מופיעים בסיפורים שלו. לא ידעתי למה להאמין ולמה לא, המציאות והדמיון היו שזורים זה בזה. כשאני רוקמת ושוזרת מחדש את רקמת הקרושה של סבתי, אני יוצרת דימויים ודמויות, כמו שוחה בין חוטים, שואלת שוב – האם זה באמת?״.