מה חדש // טיול מעבר לאופק

מי אנחנו

אמה: אמה מרגריטה ארנסט, מעצבת, יוצרת ניו מדיה, מאיירת. בעשור האחרון יוזמת ומשתפת פעולה עם יוצרים בתחומי הבמה והאלגוריתמיקה, המשלבים עיצוב וטכנולוגיה; מתודות מתחום הבמה והאינטראקציה; חוויות בעולם הפיזי עם העולם הווירטואלי.

איילת: איילת גולן, במאית תיאטרון וכותבת, בובנאית ופרפורמרית. היצירה שלי נעה בין תיאטרון ופרפורמנס לווידאו וקולנוע, עוסקת בצורות שונות של הנפשת סיפור וחומרים. אני מביימת הצגות תיאטרון (בעיקר עם בובות, אבל לא רק) לילדים ולמבוגרים, ובמהלך השנים האחרונות ביימתי גם אופרה, סרט קצר, וידאו־קליפים; והופעתי כפרפורמרית ובובנאית בהצגות ברחבי העולם.

במשפט אחד 

״טיול מעבר לאופק״ – תערוכה אינטראקטיבית המשלבת איור, אנימציה והקרנת מציאות רבודה (AR) בעקבות סיפורים של בינה ואוריאל אופק. התערוכה תוצג במסגרת פסטיבל הקרון הבינלאומי ה־31, שיתקיים ב־14-18.8 במשכן תיאטרון דוידסון החדש, בגן הפעמון, ירושלים.

טיול מעבר לאופק. צילום: הילה ספקטור

איורים: אמה מרגריטה ארנסט

מה חדש

״טיול מעבר לאופק״ הוא חווית משחק תיאטרוני בשילוב מציאות רבודה המכוונת לילדים. החוויה שואבת את השראתה מעולמות התיאטרון החזותי, הגיימינג והאנימציה. הילדים שמגיעים למתחם תיאטרון הקרון מקבלים טאבלט ויוצאים למסע. כשמכוונים את הטאבלט לעבר איורי קיר ורצפה, הוא ״מפיח בהם חיים״. היצירה כוללת ארבעה סיפורים, בהשראת כתבי אוריאל ובינה אופק, המתלכדים לחוויה אימרסיבית. בכל סיפור הקהל מקבל משימה שבאמצעותה הוא מניע את הסיפור קדימה.

אמה: בתהליך העבודה על היצירה היו לנו דיונים רבים על איך הופכים את הקהל לשחקנים ביצירה ונותנים להם תפקיד פעיל בהתקדמות העלילה. שאלנו את עצמנו מהי נקודת המבט? מהו מרחק הצפייה מהאיורים? איך מעודדים את הצופים לנוע בתוך המתחם ובמהלך כל סיפור? איך הופכים קיר למרחב פעולה אימרסיבי? אילו אינטראקציות ייחודיות יכולה שכבת המציאות הרבודה לאפשר? השאלות הללו כיוונו במידה רבה את הפעולות המשחקיות, את ההחלטות הנרטיביות ואת השפה החזותית של היצירה.

איילת: השילוב בין איור קיר לטכנולוגיה התמזג עם הרעיון שבבסיס היצירה: איך התרבות והסיפורים של פעם מקבלים חיים חדשים, דרך עיניים סקרניות וצפייה חווייתית בקרב הילדים של היום. כמו בספר הקלאסי ״הסיפור שאינו נגמר״, גם במקרה הזה – הסיפור לא יוכל להתקיים ללא הילדים שמשחקים בו, ככה למעשה הקהל הופך להיות המפעיל של המופע.

הישארו מעודכנים והירשמו לניולזטר שלנו. כדאי!

הרשמה

 טיימליין

אמה: אני פועלת על התפר שבין עיצוב, סטוריטלינג חזותי, עיצוב לתנועה ומתיחת הגבולות שבין הטכנולוגיה למבע הנרטיבי. בעבר עיצבתי תלבושות להפקות מחול ל־VR ולבמה חיה. הדגמים מעוצבים יד ביד עם תפיסת הבמה, עם הכוריאוגרפיה ועם המון מחשבה על נקודות המבט של הקהל ביחס לרקדנים.

אמה מרגריטה ארנסט, גוף לובש תנועה. צילום: אחיקם בן יוסף

איילת גולן. המדיום אופרה במוסך. צילום: ילנה קווטני

איילת: כבובנאית אני כל הזמן מתעסקת בהנפשה, בין אם זו הנפשת דמות באמצעות אנימציה, בובה או קול, ובין אם זו הנפשת סיפור שלם דרך עולם חומרי שאיתו אני עובדת. היצירות האחרונות שלי התעסקו בקשר בין מיתוס למציאות, ובפער בין סאונד לוויז׳ואל, דוגמת הסרט הקצר שיצרתי במהלך הסגר הראשון – ״הר הבית״ (פסטיבל הסרטים חיפה 2020) – לקחתי את הפס־קול האייקוני של כיבוש העיר העתיקה במלחמת ששת הימים והוא ליווה נקודת־מבט שבה הבית שלי ביפו הופך לשדה קרב מדומיין – תוך לוחמה ברחבי הבית, טיפוס על הגג ו״כיבוש״ שלו. כך נוצר פער אירוני בין מיתוס הגבורה האייקוני לבין המציאות של הסגר וחיפוש המשמעות בו.

גם ב״טיול מעבר לאופק״ הפער ההיסטורי בין הסיפור הישן לבין המציאות החדשה, והמחשבה על קהל הילדים של היום וקהל הקוראים של פעם, היה מאוד מפעיל. לצד זה, המחשבה על איך לספר סיפור רק דרך פעולות פשוטות הנדרשות מהקהל, ודמויות שמתבהרות רק משמיעה – היוו אתגר מעניין, כמו חידה שכיוצרת אני צריכה לפצח.

אולי יעניין אותנו גם

אמה: צפייה במופע סיפורים קצרים של קפקא שיצרו תיאטרון קליפה היה רגע מכונן עבורי. הם לקחו את מוזיאון לוחמי המחתרות והפכו את החדרים השונים במתחם למיני־חוויות מתוך סיפורי קפקא.

איילת: עבודות הסאונד תלויות־מקום של עלית קרייז, שפורטות על חוויה פרטית וקולקטיבית, אישית ופוליטית בו־זמנית וממש מנפישות את החלל בו הן מתרחשות.

רוצה להשתתף במדור? שלחו לנו מייל לכתובת [email protected]
לקריאת כל המדורים לחצו כאן