אאוטליין 2022: השאלה ״מה ההבדל בין איור לציור״ עדיין נשאלת בכל שנה

יובל: הי אופירה, מה שלומך! וברכות על פסטיבל אאוטליין השישי שאוטוטו נפתח

אופירה: הי יובל! תודה רבה! ממש מרגש:)

יובל: אינדיד. כמי שהיה ממש טיפה מעורב לפני שזה התחיל, אז באמת משמח לראות שזה קורה כל שנה, במיוחד אחרי שמהצד שלי נאלצנו לבטל השנה את שבוע האיור של תל אביב 🙄

אופירה: אכן יש לך חלק גדול בהתנעת הפסטיבל שלנו. מאוד שמחה על ״אחוות הפסטיבלים״ וכיף לארח אותך אצלנו. לגבי הפסטיבל בתל אביב – ממש הצטערתי לשמוע. זה סופי?

יובל: כן, השנה זה לא יקרה. מה יהיה בשנה הבאה זה כבר סיפור אחר, אבל בואי נתרכז בדברים המשמחים: ספרי קצת מה צפוי השנה באאוטליין, ואחרי זה נדבר גם על המקום שלו – ושלך- בסצינת התרבות בירושלים

אופירה: טוב. דברים טובים ומשמחים: השנה שוב חוזרים עם הפסטיבל אל תערוכות, בעיקר על רחוב יפו במרכז העיר, ואל שיתופי הפעולה בין מוסדות תרבות ואמנות, גלריות ולוקיישנים ברחוב. יהיו תערוכות בבית שערי צדק הישן, בביתא, בגלרית עזריאלי, בגלריה ״חוץות״, בכיכר ספרא, במנהרת יצחק נבון בסמוך לתחנת הרכבת, בגלריה אגריפס 12 ועוד. זה מאוד כיף לשוטט רגלית או לקחת רכבת קלה מתערוכה לתערוכה.

השנה יתקיימו תערוכות שיתייחסו אל נושא הגג ״חזרות״, וביניהן תערוכת המאיירים הירושלמים ותערוכת הקול קורא המסורתית שמזמינות את כל מי שרוצה להשתתף בתערוכת איור. יהיו גם תערוכות מרגשות כמו התערוכה ״בית״- תערוכת יחיד של אניה דסניצקאיה שעלתה עכשיו בעקבות המלחמה ברוסיה לישראל, ותערוכה נוספת מרגשת מחווה לשמואל כץ שבה משתתפת נכדתו עמית רימון, ותערוכה מפתיעה בביתא ״חזרה פתוחה״, שבה משתתפים אמנים ומאיירים שיצאו מאיזור הנוחות שלהם והקימו מיצבי תיאטרון מאוירים.

עוד תתקיים תערוכה מעניינת שמכניסה את החוץ פנימה, ״רעש לבן״ בגלריה ״חוץות״- גלריה חדשה בצמוד לכיכר ספרא, ועוד תערוכה מעניינת, ״האלף בית של אליעזר בן יהודה״ בכיכר ספרא – תערוכה של אאא במלאת 100 שנים לפטירתו של אליעזר בן יהודה. וזה רק חלק קטנטן מהתערוכות שמחכות כבר ל־17 באוגוסט: ) וכמובן שיהיו גם אירועים מעניינים ואירוע הנעילה שיתקיים במוזיאון ישראל בשיתוף עם ספריית האיור והאוצרת אורנה גרנות. יש למה לצפות.

זה מרגש לראות שהפסטיבל ממשיך להתקיים בזכות המאיירים שבכל שנה מרימים ומזיזים הרים כדי להשתתף ולקחת חלק. יש כאן רצון אדיר מהשטח והמחלקה לאמנות בעיריית ירושלים, שמגשימה בכל שנה את הרצון הזה

זה מרגש לראות שהפסטיבל ממשיך להתקיים בזכות המאיירים שבכל שנה מרימים ומזיזים הרים כדי להשתתף ולקחת חלק. יש כאן רצון אדיר מהשטח והמחלקה לאמנות בעיריית ירושלים, שמגשימה בכל שנה את הרצון הזה

יובל: יפה! ומה החלק שלך בכל הדבר הזה? איך מתבצעת העבודה עם נועה קלנר המנהלך האמנותית?

אופירה: אני מנהלת את הפסטיבל מטעם המחלקה לאמנות וביתא – מרכז האמנות שאני מנהלת ביומיום. אני בוגרת המחלקה לאמנויות המסך בבצלאל ואנימטורית בעברי, ולכן יש לי חיבור מאוד טבעי לתחום האיור. נועה קלנר היא בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל ומאיירת מאוד מוכשרת ומוערכת. אנחנו משלימות אחת את השניה.

אני יותר על המערכת הכללית ונועה כמובן באמנותי, אבל מדברות את אותה השפה. חשוב לי מאוד כמנהלת לתת לה ולכל אחד בצוות של הפסטיבל את המרחב שלו. אנחנו משתפים ומדברים על הכל אבל לכל אחת יש את תחומי האחריות שלה. אחרי שש שנים יחד אנחנו גם מבינות אחת את השניה בלי לדבר יותר מדי וגם נהיינו חברות טובות 🙂

יובל: מעניינת אותי הפרספקטיבה שלך על הפסטיבל ועל עולם האיור, בכל זאת פסטיבל שישי שאת מנהלת, וכמו שאמרת – את לא זרה לעולם האיור. מה את יכולה להגיד על ההתקבלות שלו בקרב הקהל, בעירייה, על הכיוונים שאליהם הפסטיבל צמח, על עולם האיור בכלל (וכן, אני יודע שיש פה מיליון שאלות)

אופירה: משמח לראות את התהליכים שעובר עולם האיור בעקבות היציאה לפלטפורמת התצוגה – התערוכות. זה הרי לא מובן מאליו שמאייר יצא מהסטודיו החשוך שלו אל הגלריה או אל הרחוב. הרבה מהמאיירים אוהבים להסתתר מאחורי הנייר או המחשב שלהם וזה מעניין לראות שזה משהו שתפס תאוצה בשנים האחרונות.

גילינו שהמפגש בין המאיירים הוא גם משהו שהרבה צמאים אליו. לכן הפלטפורמה של המאיירים הירושלמים כל כך מוצלחת ואנחנו ממשיכים לקיים מפגשים מקדימים לפסטיבל, שבהם אפשר לשוחח ולשתף ולהציף קשיים ודברים טובים. הקבוצה נותנת כוח והשראה ואנחנו מקבלות פידבקים מדהימים.

הקהל מגיב גם כן טוב. איור זה דבר מאוד מתקשר ונגיש ולכן מבחינת הקהל, האיור מתקבל בצורה מאוד טובה גם כשהוא ברחוב. אני רואה אנשים עוצרים, מצלמים, מגיבים לתערוכות ברחוב, וזו ההוכחה שאיור בהחלט יכול לצאת החוצה לתצוגה

הקהל מגיב גם כן טוב. איור זה דבר מאוד מתקשר ונגיש ולכן מבחינת הקהל, האיור מתקבל בצורה מאוד טובה גם כשהוא ברחוב. אני רואה אנשים עוצרים, מצלמים, מגיבים לתערוכות ברחוב, וזו ההוכחה שאיור בהחלט יכול לצאת החוצה לתצוגה; כמובן מה שמתאים, ועם אוצרות טובה. מבחינת העיריה הפסטיבל זוכה לתגובות מאוד טובות. השאלה ״מה ההבדל בין איור לציור״ עדיין נשאלת בכל שנה אבל נראה שהרוב הגדול של באי הפסטיבל כבר יודע.

ומאחר ואיור מגיע עם טקסט – יש לנו שיתוף פעולה עם הרבה מוסדות ירושלמים שמתחברים לעולם המילה הכתובה: שירה, ספרות וגם מוסיקה

יובל: אני רוצה להתעכב לרגע על ההשפעה שיש לאירועים כאלו על עולם האיור ועל המאיירות והמאיירים, כי כמו שאמרת זה לא מובן מאליו שיש פלטפורמות תצוגה לאיור. וזה דבר שגם תהיתי עליו תמיד מהצד שלי – מה ההשפעה שיש לשבוע האיור על התחום, איך הוא מקדם אותו ואת היוצרות והיוצרים שפועלים בו. מה את יכולה להגיד על זה מהצד שלכן?

אופירה: מהצד שלנו אנחנו רואות מאיירים שמחפשים להתנסות ולחדש. הפסטיבל נותן הזדמנות להתנסות וקצת להתפרע. בשנה שעברה הזמנו שלושה מאיירים להופיע עם איור בלייב יחד עם רונה קינן, וכולם מאוד נהנו מהתהליך ששילב איור וסוג של פרפורמנס על המסך בלייב. ויש מאיירים שמתנסים בטכניקות שונות ובתלת־ממד ובעבודה מול אוצרים שמאתגרים את היכולות שלהם. הפסטיבל מאפשר לצאת מהשגרה, להתחדש ולגוון.

וגם, כפי שציינתי קודם, זו נקודת מפגש שנתית לכל האנשים מתחום האיור וזה נותן כוח והשראה. אנחנו מקבלות על זה פידבקים כל שנה

יובל: בהחלט. ובואי נדבר על התחדשות וגיוון מהצד שלך – אחרי שש שנים את מסיימת את תפקיד הניהול של גלריה ביתא (מהצד רק אגיד שמאוד התרשמתי ממה שקרה וקורה שם), מה שמזמין רגע עוד פרספקטיבה לא רק על אאוטליין אלא בכלל על סצינת האמנות בירושלים. תעשי לנו רגע תקציר הפרקים הקודמים – הגעת לביתא לפני שש שנים ומה קיבלת לידייך? ומה קרה בשש השנים האלו?

אופירה: וואו. תודה רבה על הפרגון. לפני יותר משש שנים הגעתי לביתא ככוח עזר לפולינה שטמלר שניהלה בזמנו את המרכז, ונשארתי לנהל לאחר חצי שנה. המקום שינה את יעודו במהלך שש השנים הללו והתמקדנו במטרות וביעדים שעלו מהשטח ומהמחלקה לאמנות בעיריה. היה לי חשוב לשמר את מה שהיה לפני שהגעתי אבל גם לעשות סדר ולהתמקד בנושאים ייחודיים למקום.

הגלריה לדוגמה היא חלק מהרחוב ויש לה ייחודיות משלה, וזה משהו שהלך והתחדד בזכות עבודת הצוות עם אביטל וכסלר, המנהלת האמנותית של המקום. וסיורי האמנות ומרתון הסיורים ״ארטור״ הם פרי עבודה קשה של מיפוי הגלריות והסצינה האמנותית בעיר, וזו עבודה מתמשכת כי צריך להרגיש כל הזמן את הדופק.

יש הרבה דברים מעניינים מאוד שקורים בסצינה האמנותית בעיר ומרגש להיות חלק ממנה. חשוב לנו מאוד שיתופי פעולה עם מוסדות תרבות ואמנות וזה משהו שהרים ועדיין מרים את המקום. ומרענן. לפני שש שנים הייתי צריכה להסביר מה זה ביתא והיום אנשים כבר יודעים וזה מחמם את הלב.

הקהל שמגיע הוא קהל מגוון – קהל שוחר אמנות שמגיע לגלריה ולסיורים, קהל רחב שמגיע לקורסי איור ואופנה ולסדנת העץ של מוסללה שמתארחת בביתא, וגם עוברים ושבים שמציצים בחלונות של הגלריה שפונים אל הרחוב ונכנסים.

ברמה האישית עברתי מהיצירה האישית שלי כאנימטורית ואמנית לעשייה ציבורית שמעניקה הזדמנויות לאמנות ולאמנים

יובל: ועכשיו מה? חוזרת ליצירה האישית?

אופירה: אחרי הפסטיבל אסיים את תפקידי בביתא, אנוח קצת ואז נראה. הכל פתוח 🙂

יובל: אז שאלה אחרונה על מה שנקרא הסצינה הירושלמית: מה מאפיין אותה? מה היחודיות שלה? ומה צריך לעשות כדי לפתח אותה?

אופירה: השוני, הגיוון, המיינסטרים יחד עם הנסיוני. יש מיקס מהכל. ויש פרגון מדהים בקהילת התרבות והאמנות בעיר. הכל מאוד מפותח מבחינת העשייה ויח״צ טוב זה מה שעדיין לוקה בחסר לדעתי. חלק מהדברים הטובים מתגלים רק למי שצועד ברחובות הצדדיים ולמי שהוא חלק מהסצינה

יובל: יפה. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שנפרדים?

אופירה: תודה על השיחה יובל:) מזמינה את כולם להגיע לפסטיבל אאוטליין שיפתח השבוע ולסייר בתערוכות ובאירועים. נתראה!

---

פסטיבל אאוטליין 2022
17-23.8
ניהול כללי: אופירה לבנון
ניהול אמנותי: נועה קלנר