מגלים אוצרות // מיטל אבירם

הפעם הראשונה

״אלף האיים – אסטרטגיות מטא נרטיביות, פוזיציות בולימיות וגישות ריזומטיות״ תערוכה שאצרתי בשנת 2016 עם ניקולה טרצי, בזמן שהיה ראש התואר השני באמנויות בבצלאל. התערוכה הוצגה בגלריה של ה־MFA, התכנית ללימודי תואר שני באמנות בבצלאל. הכרתי את ניקולא דרך לימודיי בתכנית התואר השני במדיניות ותאוריה של האמנויות. עבדנו ביחד על התערוכות השונות שהיו בגלריה, משלב ההגהה עד לשלב ההפקה, ואז הוא הציע לי לאצור ביחד איתו את תערוכה.

השתתפו בתערוכה אמנים שניקולה הביא והכיר ועבד מולם, ובנוסף אמנים צעירים שאני הבאתי, שלחלקם היתה זו הזדמנות ראשונה להציג בחלל מוסדי. השתתפו בתערוכה: לוקאס אוספינה, חי בר־חיים, טל גרנות, אליה כהן, אליאב ליבוביץ׳, יוני ליכט, דניאל ניברון, גיא ניסנהויז, מירי סגל, קלייר פונטיין, אגניישקה קורנט ורועי רוזן. התערוכה חגגה את הרומן האיקוני ״דון קיחוטה״ מאת הסופר והמחזאי הספרדי, מיגל דה סרוואנטס.

כמו הסדרה, שעלילתה מתפצלת לעלילות משנה שונות ומשונות, הנפרסות על פני אינספור פרקים, כך גם התערוכה אינה מגוללת נרטיב רציף אחד אלא פועלת כאורגניזם חידתי שאין לו פתרון

הפרויקט האוצרותי הזה האיר באור נוסף פעולות המהדהדות את שיטות הכתיבה של סרוואנטס ככלל, ואת המושג ״fiction-meta״ שיטת כתיבה שפיתח עבור הכרך השני של ספרו. השיטה מבנה סיטואציות בהן הדמויות בספר מודעות לעובדה שהספר נכתב עליהן. המשתתפים בתערוכה (אמנים, אוצרים וכותבים) ברובם יצרו עבודות הנוגעות ברעיון הבדיה בפורמטים מגוונים במיוחד עבור הפרויקט, המסמן נקודת זמן ספציפית בתרבות הספרדית, על גבי המרקם הפוליטי והחברתי בישראל, במחשבה אל עבר זריחה לא צפויה.

התחנה האחרונה

״היפים והאמיצים״ שמוצגת בימים אלה במרכז אדמונד דה רוטשילד. אוצרת משנה: נעה מירו, משתתפים.ות: יוהד ארקין, שרה בלום, עינב זילבר, מוחמד טוח׳י, קרולינה להן, דבורה פישר, גיל קורמוס ואיתמר שטמלר. הרעיון לתערוכה צץ מזכרון נוסטלגי שלי שבו אני יושבת בסלון של סבתא שלי כל יום בשעה 16:00 לפני החדשות וצופה איתה בפרק של אופרת הסבון המופתית. בארץ החלו שידורי הסדרה באמצע שנות התשעים.

הרבה לפני גלי הדוקו־ריאליטי ששטפו את המסכים והביאו עימם מפגש מקרוב עם דמויות מוחצנות ועשירות, חשפה הסדרה את הקהל הישראלי לעושר מוגזם וליוקרה מעושה. התערוכה בוחנת את היתכנות הופעתן של תופעות לא טבעיות בחומרים טבעיים ולוקחת השראה מהמציאות המלאכותית של אופרת הסבון. כמו הסדרה, שעלילתה מתפצלת לעלילות משנה שונות ומשונות, הנפרסות על פני אינספור פרקים, כך גם התערוכה אינה מגוללת נרטיב רציף אחד אלא פועלת כאורגניזם חידתי שאין לו פתרון.

תערוכה נוספת שאצרתי ומוצגת בימים אלה היא ״חבורות״ תערוכת היחיד של אסף עיני בגלריה אינדי. בתערוכה הוא מציג צילומים מחמש השנים האחרונות. עיני פוגש את המצולמים בחיפוש אחר קבוצות שונות ברשתות החברתיות, בין אם אלה ניצבים שאינם מכירים זה את זה ותחת עדשתו מתלכדים לכדי רגע אינטימי או חברי, ובין אם אלו נערים בשכונה איתם חלק אסף את שגרת יומם ופגש במערך החברתי המורכב שבו הם נתונים.

מכל מלמדיי השכלתי

בשנת 2014 במסגרת לימודי האוצרות הייתי אסיסטנטית של האוצרת נועם סגל בתערוכת היחיד של אנרי סאלה ״בלי שמות, בלי כותרת״ שהוצגה בביתן הלנה רובינשטיין. עבודה על תערוכה היא מלאכה ששותפים לה המון גורמים ולכל צד יש את הדעה שלו. האופן שבו נועם עבדה על התערוכה ונעה בין המחוייבויות המגוונות ואנשי המקצוע השונים העניק לי את הכלים לייצר תהליך העבודה בצורה אנושית, נעימה וזורמת.

בארבע שנים אחרונות הצגתי תערוכות בדירה הפרטית שלי, ״קומה שלישית משמאל״. ב״אוהבים אמנות, עושים אמנות״ האמנים מאי זיסמן ועפר רומנו יציגו מיצב פיסולי, שניתן לראותו על אדן החלון, מבחוץ וכשעולים לדירה הזווית שונה לחלוטין. מה שרואים מפה לא רואים משם. כמו בסיפורי רכילות שעוברים בשכונה מפה לאוזן

למדתי מנועם לזקק את המקצוע כדרך, בה ההטמעה של נתיבי המחשבה שלי, שפועלים לרוב בבדידות, ייצאו החוצה לעולם ויפגשו את האמנים והאמניות, ויוכלו להיזרק איתם לעולם של פנטזיה שיכולה להתגשם. נועם (כיום שותפה בצוות האוצרים של הביאנלה בברלין המוצגת בימים אלה, בראשות האמן/אוצר קאדר עטיה) לא מתפשרת על הוויז׳ן האוצרותי שלה והאופן שבו היא מטפלת בחלל התצוגה הפעים אותי ועזר לי לדייק בהמשך הדרך עם עצמי ועם האמנים והאמניות איתם אני עובדת את המרכיבים אותם נרצה להפוך לחוויה רב־חושית.

בקרוב אצלך

אני לוקחת השנה חלק בפסטיבל אוהבים אמנות, עושים אמנות שמתמקד ביצירות אמנות במרחב הציבורי, ומתרחש הפעם בשכונת מגוריי – יד אליהו. בארבע שנים אחרונות הצגתי תערוכות בדירה הפרטית שלי, כפרויקט מתמשך ושמו קומה שלישית משמאל. אוצרות אוהבים אמנות, טלי בן נון ועפרה חרנ״ם, הזמינו אותי להשתתף בפסטיבל העונתי, והזמנתי את האמנים מאי זיסמן ועפר רומנו לפתח עבודת אמנות חדשה במיוחד עבור הפסטיבל: ״מה לך פה אליהו״ הוא מיצב פיסולי הנע בין שתי זוויות ראייה.

המיצב ממוקם על אדן החלון, כך שניתן לראות אותו משביל הגישה אל הבניין. המבקרים רואים את חוץ הבית ואת המיצב שנגלה לעיניהם וכשעולים ונכנסים לדירה נגלה בפניהם המחזה מזווית שונה לחלוטין. ״מה לך פה אליהו״ הוא אפשרות לחוות את אותו סיפור ממרחבים שונים, מה שרואים מפה לא רואים משם. כמו בסיפורי רכילות שעוברים בשכונה מפה לאוזן, המחשבה שניתן לדעת מה קורה בדלתיים סגורות מופרת. הזדמנות לחוות את האמנות כשהיא נשזרת במרחב הביתי והציבורי.

תערוכת החלומות

בהסתכלות אחורה על שנות הנעורים שלי, שבהן ביליתי בתנועת הנוער העובד והלומד, הרצון שלי הוא לעשות מחנה קיץ לאמנים ואוצרים, שיהיה ניסיון להמשיך ולפרק את הדיכוטומיות בין פעולת האוצרות למעשה האמנות. הייתי שמחה לייצר מרחב בזמן בו אמנים ואוצרים פועלים ביחד מתוך חווית חיים ובנייה של שגרת יום משותפת.

כדי לבנות את המחנה כל אחד נותן מתבנית הידע שלו: צריך לבנות גדר, מאהל, חדר אוכל, שירותים ומקלחות, חלל שהות משותף ומרחב שינה. כל חניך מוזמן לרקום את הפעולות שהיה רוצה שהחניכים האחרים במחנה יעברו. לצד פעילויות שונות שמבנות את היומיום עצמו במחנה, אפשר יהיה להקים עבודות חדשות במרחב המחנה. כמו שכל קבוצה במחנה קיץ היתה בונה כתובות אש שמייצגות את שם הקבוצה ומגדלים באוויר שמטרתם להגן על המחנה ולראות מי הפולש החדש שמגיע – כך ייווצרו להם אובייקטים חדשים שהקהל שחווה אותם יהיה חניכי המחנה.