כל מה שחשוב ויפה
דיויד אייזקס. עידו בראל בסטודיו

מהו סטודיו בשבילך? דיויד אייזקס רושם ובוחן

בתערוכה ״ביקורי סטודיו״ בגלריה לאמנות במרכז ההנצחה טבעון מציג דיויד אייזקס סדרה של רישומים שצייר במהלך ביקוריו בסטודיואים של אמנים.ות ברחבי הארץ, לצד טקסטים שבהם מספרים האמנים.ות מהו הסטודיו עבורם

בתקופת הקורונה והבידוד החברתי שנכפה עלינו, החליט דיוויד אייזקס להיפגש עם אמנים בסטודיו שלהם ולרשום את דיוקנם בציפורן ודיו. מטרותיו היו ליצור ולחוות מפגשים אנושיים בתקופה של בידוד חברתי, להרחיב את מעגל ההיכרות עם אמנים משדה האמנות המקומי, ולתרגל את היד ברישום מהיר. חווית הבדידות שחווינו כולנו באותה תקופה של סגר היא חוויה שבשגרה עבור אמנים. אמן זקוק לשהות לבדו בסטודיו, רגיל למלא את הזמן הריק שמחכה לו שם, לבהות הרבה, לעמול קשה בתנועה מדודה, להתנתק מהיומיום, מהבית.

תמה זו של ״האמן בסטודיו״ מוכרת בתולדות האמנות – אם כדיוקן עצמי או כדיוקנו של אמן אחר. אמנים לאורך ההיסטוריה, בעיקר ציירים, חשפו בפנינו בציוריהם את מראות הסטודיו, את פעולת האמן הניצב אל מול כן הציור, מתבונן במודל. עבור האמנים העכשוויים ברישומיו של אייזקס הסטודיו הוא מקום של השתנות, של טרנספורמציה. בחלקת אלוהים הקטנה הזו שלהם, הם עוסקים בתהליכי התמרה, במטמורפוזה, בשינוי של חומרים ורעיונות.

אלי שמיר

אלי שמיר

אדם יקותיאלי

אדם יקותיאלי

לצורך התערוכה ״ביקורי סטודיו״ בגלריה לאמנות במרכז ההנצחה טבעון, פנה איזקס לאמנים שצייר, וביקש שיכתבו כמה מילים על חוויית הסטודיו שלהם. מרחב זה, שנחשף בציוריו ובמילותיהם, הוא כור היצירה. מה שהחל כצורך וכתרגיל של אייזקס בתקופת הקורונה, הפך לסדרה של עשרות רישומי דיוקן של יוצרים מקהילת האמנות הרחבה והמגוונת בארץ, כמו גם למסמך מרתק אודות המרחב הפיזי והרגשי של חללי הסטודיו האישיים.

האמנים ברישומיו, מרוכזים בפעולה או בהתבוננות – על בד הציור, במסך המחשב, רכונים על שולחן העבודה או בוהים בחלל אל תוך עצמם. מסביבם חפצים, עבודות, מכחולים, ספרים, עולם בתוך עולם. אייזקס כמו מציץ את תוככי המרחבים האינטימיים של חללי הסטודיו, שנפתחו למבטו האישי, חושף בפנינו את מאחורי הקלעים של היצירה. הגריד האנכי והאופקי שברישומים כמו מנסה להחזיק את כתמי הדיו, אשר מתפשטים בחופשיות על גבי הנייר, מחפש סדר בתוך המרחבים היציריתיים האינדיבידאוליים.

מהו סטודיו בשבילך? אמנים ואמניות עונים

אלי שמיר

״הסטודיו שלי הוא המקום שאני בדרך כלל רוצה להיות בו״.

אדם יקותיאלי

״הסטודיו בשבילי הוא מרחב משתנה. משתנה בתצורה שלו, בייעוד שלו ובמצב האנרגטי אותו הוא מאפשר. לפעמים זה מקום שקט שמאפשר רפלקציה שלווה ולפעמים הוא כמו מפעל קודח ורועש. לפעמים הוא מקום בודד ולפעמים הומה. מרחב ריק עם מרווח נשימה וגם מקום צפוף ומבוכי. בעיקר הסטודיו מכיל״.

מרב סודאי: זה החדר הפרטי שלי שלא היה לי בילדותי. אני גם מחליטה את מי אני רוצה לארח בו. אני נכנסת אליו ומיד נועלת את הדלת אחרי. הוא מרחב מוגן ובטוח שבו אני יכולה להגיד כל מה שאני רוצה

מרב סודאי

״הסטודיו בשבילי הוא בית שני. בבית הראשון אני גרה עם בן זוגי ומשפחתי, ובבית השני אני הדיירת היחידה. הסטודיו הוא שלי ורק שלי. אני אחראית על כל פרט בו. מהצבע שעל הקירות ועד עיצוב הרהיטים בכל חלליו. יש לי בו ספה שאני יכולה לנוח בה, ספרייה, מטבח מאובזר, שירותים נוחים, וגם גינה. ממש כמו בית שאפשר לגור בו. זה החדר הפרטי שלי שלא היה לי בילדותי. אני גם מחליטה את מי אני רוצה לארח בו. אני נכנסת אליו ומיד נועלת את הדלת אחרי. הוא מרחב מוגן ובטוח שבו אני יכולה להגיד כל מה שאני רוצה. בזמן העבודה אני מרגישה כאילו הזמן עומד מלכת. אין עולם חיצוני. השקט משתלט בכל ותת המודע שלי מתחיל לצוף מעלה״.

בל שפיר

״הסטודיו עבורי הוא המקום שמאפשר לי את החיפוש המתמיד אחר נפש האדם. מושגים של מטפורות קיומיות, המשולבים בו זמנית עם מרכיבים גופניים ורוחניים של קיומנו״.

מרב סודאי

מרב סודאי

בל שפיר

בל שפיר

שי אלכסנדרוני

שי אלכסנדרוני

״הסטודיו עבורי הוא כמו מראה אטומה למחצה – מצד אחד מאפשרת לי להשקיף על העצמי הפנימי שלי ומהצד האחר מאפשרת חסימה חלקית של העולם החיצון, מהמשפחתי ועד הזר״.

הילה ליזר בג׳ה

הסטודיו שלי: חלל עבודה, מואר, רצפת בטון, דלת ברזל גדולה, מעליות משא, קומה גבוהה עם נוף למרחקים. מקום לנפש להתבונן פנימה והחוצה. לנסות דברים, לערבב חומרים, צבעים, מלט עם חלודה, ברזל וקירות גבס. לשבת שעות לחשוב, לדמיין, לקרוא, להגות ולחלום. מקום המאפשר הצגת האמנות שיצרתי. סידור העבודות לפני תערוכות. מקום מפגש עם אמניות.ים, אוצרות.ים, שוחרי.ות אמנות. HOME״.

יאיר גרבוז

״עוד לפני שהעזתי לרצות שיהיה לי סטודיו משלי רציתי שיהיה לי סטאטיב שעולה ויורד עם מנואלה ופלטה אמיתית עם חור באמצע לעירוב הצבעים וכלי פח לטרפנטין דבוק אליה. רציתי גם שיהיה לי סמרטוט לניגוב מכחולים ואת זה דווקא השגתי בקלות ובאופן מידי. כל שנותיי הרבות חייתי בין הסטודיו הרצוי לזה המצוי והפערים היו גדולים מאוד. בחלום הראשוני עוד קראו לסטודיו אטלייה והוא היה צריך להיות מקום קטן, מחניק ורעוע שבקושי אפשר לצייר בו אך לחלות בשחפת אפשר בקלות. הסטודיו הזה, מהזן הצרפתי נשאר בדימיוני ובסרטי הקולנוע ואני הסתפקתי בעוני נטול רומנטיות.

יאיר גרבוז: כל השנים נע חלום הסטודיו מהדימוי הרומנטי הראשוני ועד בית החרושת של אנדי וורהול, שבו האמן מנהל ביד רמה את האסיסטנטים שלו. אף פעם לא הייתה סינכרוניזציה בין הסטודיו שלי לבין אופייה והיקפה של יצירתי

״כל השנים נע חלום הסטודיו מהדימוי הרומנטי הראשוני ועד בית החרושת של אנדי וורהול, שבו האמן מנהל ביד רמה את האסיסטנטים שלו. חלום זה היה עוד פחות ריאלי מעליית הגג הצרפתית. אף פעם לא הייתה סינכרוניזציה בין הסטודיו שלי לבין אופייה והיקפה של יצירתי: כשהיה הסטודיו קטן ציירתי ציורים גדולים וכשהוא גדל דווקא קטנו הציורים. תקופות רבות עברו עלי והסטודיו השתנה בקצב שלו. כשהיה לי מקום ראוי ונוח לצייר ישבתי בקצה הסטודיו וכתבתי. כשקיבלתי מכונת כתיבה משוכללת התחלתי ליצור סרטי סופר 8 מ״מ וכשהשגתי מצלמת וידיאו ראויה עם סאונד חזרתי לצייר.

״הסטודיו שלי תמיד היה מסודר ועמוס. בראשית סברתי שהכרח שיהיה בו כיסא עם בד קטיפה מרובה קפלים שעליו כלי נחושת עתיק, מקטרת וצנצנת עם פרחים. אף פעם לא עשיתי בזה שימוש אבל ראיתי בזה חוב לקודמיי הציירים. תמיד ובכל המצבים היו בסטודיו ערמות של ספרים ישנים ומגזינים ועיתונים יומיים ואני הייתי מדפדף בהם תולש וקורע. כל מה שעשיתי בחיי היה מתחיל מקריאה ומקריעה ומדפדוף ומסימון ומהעתקה. בוקר בוקר אני יורד לסטודיו שלי ועוסק שם בפרוצדורות ובהכנות ובהסחות. כך אני חושב ויוצר הכי טוב. אלה מקצת מפעולות החימום שאני עושה בסטודיו: מכין קפה. מחדד עפרונות. מדפדף ותולש. ממיין. מכין גרונד לשניים שלושה לוחות חדשים. שומע מוזיקה. מסדר את המכחולים. מכין עוד קפה. מביט בציור האחרון. ובאין ברירה מתחיל לצייר״.

הילה ליזר בג׳ה

הילה ליזר בג׳ה

יאיר גרבוז

יאיר גרבוז

לוסי אלקויטי

לוסי אלקויטי

לוסי אלקויטי

״אפשר להגיד שלפעמים עוברת בראש המילה ׳קליניקה׳. מקום בטוח, קרקע בטוחה שעליה אני יכולה לשבת. גם אם התהליכים הם סוערים, זה מקום בטוח. מצד שני למי שנכנס לסטודיו שלי, כך אומרים לי, זה כמו להיכנס לי לראש. עולם אסוציאטיבי לא מילולי אבל מלא מילים בו. מקום של חופש אמיתי, לשחק, לטעות. לונה פארק פארטי, גם כספת, גם בונקר״.

עידו בר־אל

״הסטודיו הוא ציפייה לכל מה שמתבקש להצטייר. גם מה שכבר צוייר עדיין ממתין להצטייר בשנית ואולי גם בשלישית. מה שמתחיל בסטודיו אף פעם לא מסתיים. כמו ציור שנמשך עד אין קץ ומסרב להגיע לקו הגמר. אולי אטיל מטבע ואולי אזרוק קוביה להכריז על רגע סיומו. הסטודיו הוא המקום שמתחיל מחדש״.

birds

מירי שטראוס טללים

״מהרגע שהדלת שלו (של הסטודיו) נפתחת, חיוך ענק מתפשט על פני, תמיד מפתיע אותי, כאילו לוחש לי: סוף סוף תורידי התרמיל ונתחיל בהרפתקאות. החלל עוטף ואנחנו נעשים אחד. הזמן מאבד את קצבו הרגיל והצלילה למעמקים מתרחשת מיידית. לעיתים יש תחושה של ללכת לאיבוד ולעיתים מעלה משם אוצרות והם מתבטאים על מצעים שונים ומפתיעים. הדרך תמיד לא ידועה מראש והתוצאה לא מובטחת. מה שבטוח זה שאני והסטודיו אחד הם. מסכותיי נושרות ומתגלים השדים המתקבלים בברכה, כמעט שלא מפחידים, להיפך אפילו, הם מאירים את הדרך וכן את השלמות שבפיצולים שלי ושל העולם – בו זמנית״.

אליאסף קובנר

״עבורי להיכנס ולצאת מהסטודיו מרגיש כל יום כמו אכזבה מחדש. דווקא אתמול היה לי יום טוב״.

יעקב דורצ׳ין

״הפיזיות של הפסלים הופכת את הסטודיו להמשך של הגוף״.


ביקורי סטודיו | דיוויד אייזקס
אוצרת: מיכל שכנאי יעקבי
הגלריה לאמנות במרכז ההנצחה טבעון
נעילה: 1.10

מירי שטראוס טללים

מירי שטראוס טללים

אליאסף קובנר

אליאסף קובנר

יעקב דורצ׳ין

יעקב דורצ׳ין

*כוכבית מייצגת שדות חובה

2 תגובות על הכתבה

  1. ורדה

    איזה ציורין נפלאים!! ברבו..

  2. סיגלית אהרוני

    עבודה נפלאה. אומן מצייר אומן. מראה והשתקפות של מראה. ובאמת כשקוראים את הטקסטים של ״מהו סטודיו בשבילך״ שכתבו האומנים בעצמם – מגלים את ה״מהו״ הזה בציורי הדיו של דייויד שהצליח ברגישות לתפוס את זה.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden