על ביונסה, רנסאנס וחווית משתמש

כמעט חודשיים עברו מאז שביונסה שחררה את האלבום החדש שלה ״רנסאנס״. כבר שמעתי המון אנשים אומרים: ״אוףףףףף, איפה הלהיטים?״, ״אוףףף אין למה להתמכר״, ״אוף, לא רציתי לשים אף שיר על ריפיט חוץ מברייק מיי סול אבל זה כבר עשיתי כשהיא הוציאה אותו בתחילת החודש… אוףףףף״. בקיצור – אנשים התבאסו. התבאסו שאין להם את Naughty Girl, שאין להם עוד Single Ladies להדבק לריקוד שלו או אפילו Drunk in Love אחד לרפואה.

אחרי המון שנים שאני עוקב, לומד, מכיר ומעריך/ץ את העשייה של ביונסה, אני פשוט חושב שיש פה אי הבנה: ביונסה לא מוציאה ״אלבומים״; ביונסה לא מוציאה ״שירים״; ביונסה לא מוציאה ״קליפים״. ביונסה ממציאה, בכל פעם מחדש, שוב ושוב, חווית משתמש. וגם הפעם – היא כמה (שלא לומר מלא) צעדים לפני כולנו.

כשאמן מוציא אלבום חדש (במיוחד אם זה אחרי תקופה שבה חיכינו וחיכינו והתגעגענו כבר שש שנים למוסיקה חדשה ממנו), אנחנו – צרכני המוזיקה – משתמשים באותם כלים כדי לצרוך את היצירה. וזה אבסורד. הרי אם יגישו לכם סושי, לא תחפשו מזלג להשתמש בו כדי לאכול. רובנו בחברה המערבית כבר יודעים לשלוף צ׳ופסטיקס ולהשתמש בהם. אז למה אנחנו מנסים למדוד או להעריך את ״רנסאנס״ של המלכה האם בכלים שלא מתאימים לו? הזיוש. מה שביונסה עושה (כבר שנים אגב) הוא לחדש לנו, להמציא את חווית ההאזנה לאלבום, לצריכת מוזיקה, לצפייה בקליפים – מ־ח־ד־ש.

ביונסה כבשה כבר כל כך הרבה פסגות, שברה כל כך הרבה שיאים, שמה שמעניין אותה זה להמציא את חווית המשתמש של צרכני וצרכניות המוזיקה שלה מחדש. היא כאילו אומרת – ״אני אוציא את כולם יחד באותו יום. פשוט כי אני יכולה. אני ביונסה

עוד ב־2007 ביונסה נתנה לנו את המפתח לכל דלתות ליבה כשקראה להופעה החיה שלה The Beyonce Expirience Live. לא לשכוח – ביונסה מדברת ודיברה תמיד על חוויה. ב־2014 היא עשתה היסטוריה כששחררה את כל האלבום שנושא את שמה Beyoncé כסינגלים רשמיים של האלבום, ללא כל הודעה מוקדמת. לכל אחד מהסינגלים האלה היא גם צילמה קליפ מושקע ומפורט עם וויז׳ן משלו.

וכולנו הגבנו – מה? איך היא עושה את זה? הרי אנחנו רגילים שזמר משחרר סינגל ראשון, ואז שני, ואז אולי את האלבום, ואז סינגל שלישי. לא אצל ביונסה. ביונסה כבשה כבר כל כך הרבה פסגות, שברה כל כך הרבה שיאים, שמה שמעניין אותה זה להמציא את חווית המשתמש של צרכני וצרכניות המוזיקה שלה מחדש. היא כאילו אומרת – ״אני אוציא את כולם יחד באותו יום. פשוט כי אני יכולה. אני ביונסה״.

ב־2016 היא עשתה זאת שוב. הוציאה אלבום שכולו סיפור אחד שלם: Lemonade. ביונסה מגוללת את סיפורה של אישה (ולימים היא תאשר שמדובר בה עצמה), שחווה משבר אמון מול בעלה הבוגדני. החל מהספקות והחשד ועד להשלמה ולסליחה וצמיחה מזה.

״כשהחיים נתנו לי לימונים, אני עשיתי לימונדה״ מצטטת ביונסה את סבתה באלבום המונומנטלי הנ״ל (כך אדל בעצמה הכריזה, קבל עם וגראמי). אי אפשר פשוט להשמיע שיר אחד ממנו ולקבל את החוויה שהיוצרת ביונסה רצתה שנחווה. ואני לא מדבר על העובדה שהיא שחררה את Formation יום (!) לפני שהיא הופיעה איתו לייב בסופרבול. מי יכולה ככה? רק ביונסה.

סט שלוקח אותך למסע

והנה אנחנו ב־2022. בוגרים יותר, חכמים יותר. וגם ביונסה. עדיין עם בעלה הראשון (ואולי הגבר היחיד שהיא הייתה איתו אי פעם, אבל זה לא משנה), אם לשלושה. אחת מהן היא בלו אייבי שרק נהיית דומה לה מיום ליום והופכת לברבור יפהפה. לא מעניין אותה להוציא שוב את השירים שאנחנו רוקדים אליהם בחתונות. לא מעניין אותה לכבוש את הרחבות או את הטיק טוק. מעניין אותה להמציא ולהגדיר כל הזמן מחדש את חווית המשתמש.

וכאן, ב־Renaissance, ביונסה מבקשת שנצרוך אותה אחרת. היא לא ייצרה להיט רדיו ברור למשתמש. היא לא ייצרה ריקוד לטיק טוק. וזה מה שאני כל כך אוהב בה – ביונסה היא ההפך מ״אם כולם אז גם אני״. האלבום החדש שלה מבקש שנשמיע אותו ברצף; שנשים אותו ברקע ונבין שמדובר במיקס הכי טוב שאיזשהו דיג׳יי היה יכול לעשות למסרים (אפשר לקרוא להם גם שירים) שהיא כתבה לאלבום הזה.

היא מיקססה סט שלוקח אותך למסע, עם רפרנסים שלה לעצמה, של הטראקים לעצמם, של המוזיקה שלה לטרנדים הכי חדשים במוזיקה, כולל כמה טרנדים שהיא ממציאה. כשאתם מנגנים אותו תדמיינו שאתם על הרחבה. היא שם כדי לקחת אתכם למסע, לא כדי לתת לנו היי של קוקאין מהיר וגבוה בצורת להיט גלגלצי. אין שם התחלה של שיר, אין שם סוף של שיר, אין פזמונים, אין בתים. ואז פתאום יש בתים, יש הוקים, יש שירה וירטואוזית, יש ראפ, יש מועדונים, יש מסיבת קוקטייל. ב״רנסאנס״ יש הכל. הוא פשוט אלבום מעולה.

ביונסה מבינה שאמן שנמצא בטופ כל כך הרבה שנים נמצא שם כי הוא כל הזמן שואל את עצמו – מה אני רוצה להגיד עכשיו? מה מדגדג לי ליצור היום? איך אוכל ליצור חוויה שעוד לא יצרתי? הלוואי וכל אמן, לא רק במוזיקה, יבין שזה המפתח כדי להמשיך ולהיות רלוונטי.

לצערי, אצלנו בארץ אנחנו נשרטים אם אמן פתאום עושה משהו אחר ממה שהיינו רגילים לקבל ממנו. וכך גם נראית התרבות שלנו. הרי אנחנו עדיין רוקדים את סינגל ליידיז בחתונות, וביונסה יודעת את זה, אז למה צריך עוד אחד? היא נותנת לנו משהו חדש לגדול אליו יחד איתה. ״רנסאנס״ משמעותו בקצרה חידוש; לחיי החידוש. ותודה לאל עלייך, ביונסה.

---

עמית רייס הוא מאפיין ומעצב חווית משתמש בעתיד הקרוב; שחקן, במאי, מורה, יוצר רשת ותוכן בהווה.