מרעיפים ברכות וחושבים חיובי: מה אנחנו יודעים על טקס החינה?

מה אנחנו יודעים על טקס החינה? שמדובר בטקס שחוגגים כמה ימים לפני החתונה, שיש תלבושות ואוכל ושמורחים חינה על כף היד. אבל בואו נעשה רגע סדר: מדובר בטקס עתיק יומין שנהגו לחגוג במדינות שונות, ביניהן מרוקו, תימן והודו. לכל עדה יש את הסגנון שלה בניהול הטקס, עם סממנים אותנטיים ייחודיים. בני העדות השונות שמרו על צביון הטקסים הפולקלוריים – והם נהנים לחגוג אותם עד היום.

הטקס מסמל את המעבר מחיי הרווקות לחיים זוגיים. אחד המנהגים הרווחים הוא מריחת חומר אדום־כתום, המופק מעלי הכופר הלבן, בצורה עגולה על כפות ידי החתן והכלה, כרמז לצורתו של מטבע. מדובר בברכה לשפע וכסימן למזל טוב, סמל להצלחה, סגולה, פריון ושפע.

התערוכה ״קולולולו״ בגלריית המשכן בית מאירוב שבחולון מתרכזת בטקס החינה היהודית כפי שהיא באה לידי ביטוי בעדות השונות – בתלבושות, בפריטי אופנה ותכשיטים, בכלים, בצילומים, בקטעי וידאו ובראיונות שנאספו מארכיונים בארץ ובעולם. בנוסף, מוצגים בה בפריטים שהוכנו ועוצבו במיוחד על ידי מעצבים ישראלים.

קולולו היא תערוכת האופנה המרכזית שפותחת את השנה ה־14 של העונה הישראלית לעיצוב בחולון, שאותה אצרו יחד האוצרת אילנה כרמלי לנר ורפי וזאנה – מנהל אגף התרבות והאמנות בעיריית חולון. כרמלי לנר מספרת שוואזנה הוא זה שיזם את התערוכה: ״הוא (המרוקאי) פנה אלי (האשכנזיה) והציע לי להצטרף אליו למסע המרתק, המסקרן והמלמד הזה.

״מכיוון שהתערוכה מתמקדת בלבוש, תכשיטים וכלים – שהם שונים מעדה לעדה, האתגר הגדול היה להגיע לאנשים בכל אחת מהעדות, בדגש על כאלה שיסכימו להשאיל פריטים לתערוכה. המטרה של שנינו היתה להביא בגדים וכלים אותנטיים, ישנים. זה היה מסע של מחקר בארכיוני מוזיאונים, בבתים של אנשים, שכלל נסיעות ברחבי הארץ ונמשך כמעט שנה. הכרתי אנשים מרתקים שסיפרו לי סיפורים היסטוריים נפלאים. השכלתי, למדתי והחכמתי״.

אילנה כרמלי לנר: האתגר הגדול היה להגיע לאנשים בכל אחת מהעדות, בדגש על כאלה שיסכימו להשאיל פריטים לתערוכה. זה היה מסע של מחקר בארכיוני מוזיאונים, בבתים של אנשים, שכלל נסיעות ברחבי הארץ ונמשך כמעט שנה

״זו התערוכה החשובה ביותר שיזמתי עד כה״, מוסיף וזאנה. ״היא מוקדשת לזכרן של הסבתות שלי סוליקה ומרים, ולזכרן של הסבתות של כולנו. כילד ממשפחה ענפה בעיירת פיתוח שמעתי במשך רוב שנותיי ׳קולולולו׳ (ולא קסטות או תקליטים).

״לוח הזמנים שלנו נקבע בהתאם לשמחות שציינו בנות המשפחה, כשגולת הכותרת הייתה החינה. זו היתה הזדמנות להוציא מהארון את התלבושות והתכשיטים ולחגוג את המסורת האמיתית בלי להתבייש. מבחינתי זה הטקס המרגש ביותר במסורת היהודית; שילוב בין־דורי שבו רק מרעיפים ברכות וחושבים חיובי״.

העושר התרבותי של המשפחה

״בני האדם בחברה מבקשים לבטא השקפות עולם ולשמר ערכים ומסורות״, ממשיכה כרמלי לנר. ״הם עושים את זה באמצעות טקסים עוד משחר האנושות. אנחנו יצורים שבטיים ומכאן שמרבית הטקסים נעים על ציר מחזור החיים שלנו ומקיפים את הנושאים הרלוונטיים למהלך חיינו מגיל הלידה ועד המוות. הטקסים שואבים השראה ממקורות שונים, ביניהם הטבע והסביבה, הדת והמגמות החברתיות המתפתחות״.

והחינה?

״טקס החינה נחגג לפני שיגעון החופה והוא מסמל את ברית הזוגיות. לרוב מדובר בחגיגה משפחתית מסורתית שבה הכלה נפרדת מבית הוריה ומוזמנת להצטרף למשפחת החתן ולבנות יחד את ביתם. הוא גם מהווה הזדמנות לכלה ולמלוות שלה – האם ונשות המשפחה – להציג את העושר התרבותי של משפחתן – מה שבא לידי ביטוי בתלבושות המסורתיות שעוברות בירושה, בתכשיטים ובכלים שבהם מוגשים המאכלים. לצבעוניות, לבדים ולחומרים מהם עשויות התלבושות יש משמעות רבה שהיא שונה בין עדה לעדה״.

המבקרים בתערוכה מוזמנים להכיר מקרוב את המנהגים, הצבעים והצלילים של טקסי החינה בקהילות השונות. מוצגים בה פריטים מאוסף המרכז למורשת יהדות הודו, מרכז מורשת יהדות לוב, מוזיאון יהדות בבל, אוסף אתיופי פרטי של ״טיגיס״, מוזיאון מורשת יהדות תימן ואוסף צביה בר אברבנאל – אמנית רב־תחומית שעלתה מתימן, הצטרפה לתיאטרון המחול ענבל ופרצה דרך בתחומה.

בהשראת כל אלה יצרו מעצבי אופנה ותכשיטים ישראליים עיצובים עכשוויים שמוצגים לצד הפריטים המקוריים. דרור קונטנטו יצר גלימה מפוארת ארוכה מבד קטיפה בצבע ארגמן, מעוטרת בחלקה העליון בתחרה ואבני חן ומחברת בין גלימת הוד מלכותה לגלימה המעוטרת של הכלה. אפרת קליג יצרה את גרסתה למלכת הארמון המודרנית ״כשמזרח פוגש מערב״ – שמלה בגזרה אלגנטית צמודה עם גב חשוף עשיר ושובל ארוך כיאה לנסיכה.

שחר אבנט יצרה שמלה בהשראת הסרט ״פנטזיה״ של וולט דיסני. הסרט משקף את כל הגלגולים הקיימים באבנט עצמה: משפחה ממוצא אירופאי, נישואים לתימני ואמונה שהיא בעצמה הגיעה משם. קובי גולן עיצב ״שמלת זהב״ עשויה בד שיפון עם סיומת זיגזג ותפירה של פעמונים מרשרשים, הדפסה, חריזה רקומה על בד וקרושה עשויים בעבודת יד.

נטע איטח עיצבה בגד רחב־ממדים מבדים טבעיים ועיטורים מסורתיים מודפסים בהשראת השמלה הגדולה של סבתה המנוחה. מירב פלג – אמנית נייר – יצרה את הגרסה שלה לשמלה הגדולה כשבמקום בד וחוטי זהב השתמשה בנייר בצבעי זהב ובורדו. ג׳ניפר קים עיצבה חצאית וחזיה תואמים מבד שיפון נשפך לבן משובץ חרוזים ופייטים רקום בזהב ומלווה בצמיד יד מוזהב.

בתערוכה מוצגות גם עבודות של מעצבי תכשיטים: איתי מלכה יצר סדרת עגילי כסף שנבנו במחשב שמקורות ההשראה להם הגיעו מהעיטורים והפיתוחים הקיימים בבדים, בתכשיטים ובמאכלים מרוקניים. שרי יהודית מיכאל יצרה תכשיטים מפליז, קרושה וחוטי אריגה בהם היא מתייחסת לחיבור בין דרום אסיה, החינה ההודית והצורות המוכרות מהאדריכלות והשטיחים של אזורים אלה. נופר חתוכה מציגה תכשיט בהשראת המסורת התימנית והתכשיטים העשירים שעונדת הכלה ביום החינה. בן ציון דוד – צורף דור שמיני למשפחת צורפים מתימן ומהבודדים בעולם שעדיין עוסקים באמנות הפיליגרן – יצר תכשיטי חינה מקוריים.

רפי וזאנה: כילד ממשפחה ענפה בעיירת פיתוח שמעתי במשך רוב שנותיי ״קולולולו״ (ולא קסטות או תקליטים). לוח הזמנים שלנו נקבע בהתאם לשמחות שציינו בנות המשפחה, כשגולת הכותרת הייתה החינה

בנוסף מוצגות תלבושות חינה עכשוויות של כנרת ג׳יבלי שעוצבו בשנים לאושיות מתחום הבמה – עדן בן זקן, אגם רודברג, חן אמסלם ועוד. את התערוכה מלווים צילומים מתוך אוסף המחלקה לצילום במוזיאון ישראל ואוסף התצלומים הלאומי, וגם צילומים של צלם העיתונות גיל כהן מגן, זוכה פרס ״עדות מקומית״ לשנת 2009, שליווה ותיעד טקסי חינה בישראל בעשורים האחרונים.

מה לגבי האמירה האישית של המעצבים הצעירים שמשתתפים בתערוכה? איך באה לידי ביטוי האינטרפרטציה שלהם למסורת?

״המעצבים הצעירים שלוקחים חלק בתערוכה, מנסים בעיצובים שלהם להתחבר למסורת ולשורשים שלהם״ אומרת כרמלי לנר. ״זו פעולה מרתקת בעידן שבו הכל מהיר, עכשווי, רגעי וחולף. אם אני מנסה לפרש את האינטרפטציות שלהם למסורת, מדובר בעיני בניסיון של היאחזות ביציבות של המשפחתיות, של הביחד. המסורת והעבר מול כל ההווה שמתחלף מהר ואחרי זמן קצר נעלם.

״שרי יהודית מיכאל, לדוגמה, שואבת השראה מהעולם של ימינו, שבו שומעים מוזיקה מערבית משולבת עם מוזיקה מהעולם המזרחי, אוכלים במסעדת פיוז׳ן שמערבבת בין העולמות, צופים בסדרות עם שחקנים מכל העולם״. ״העולם מראה את אותותיו למפגשים בין התרבויות״, אומרת מיכאל, ״ואני בחרתי להראות תרבויות שנפגשות ומייצרות עולם תרבותי חדש, חיבור בין דרום אסיה לחינה ההודית ובין הבית שלי, מרכז אירופה וסריגת הקרושה, לבין המשרביה והאדריכלות של העולם הצפון אפריקאי.

---

קולולולו
אוצרים: אילנה כרמלי לנר, רפאל וזאנה
גלריית המשכן בית מאירוב, רח׳ הרצפלד 31, חולון
נעילה: 31.12