רונן תנחום מציג תערוכה שלמה של עבודות שהוא בעצמו עוד לא ראה

גם בשנייה האחרונה לפני שנפתחה תערוכת היחיד של רונן תנחום בגלריה POST החדשה ברמת השרון – הוא עדיין לא ידע מה יוצג בה. האמת היא, שגם ברגעים אלה ממש, הוא לא באמת יודע מה יוצג בה בחודשים הקרובים – למרות שהיא רצה כבר שבוע שלם.

איך ולמה זה קורה? ובכן, העבודה המרכזית בתערוכה ״טבע משלי״ (אוצר: יובל סער, העורך הראשי של פורטפוליו), היא סדרה אינסופית של עבודות דיגיטליות, שמתפתחות ומשתנות לנגד עיני המבקרים באמצעות קוד שנכתב במיוחד לעבודה (ביחד עם אורי בן שבת). בכל 45 שניות מתחלף הדימוי על חמשת המסכים המוצבים בתערוכה – ואף דימוי לא חזר וגם לא יחזור על עצמו – עד תום תקופת התצוגה שלה.

אבל לפני שנסביר בדיוק איך כל זה קורה, נלך רגע אחורה. תנחום, אמן ומעצב, נע בעבודתו בין אמנות, טכנולוגיה ואינטראקציה, בין הפיזי לדיגיטלי ובין המתוכנן לאקראי. ״כששואלים אותי מה אני עושה בחיים אני אומר שאני אמן, שמתעסק בתלת־ממד, מתכנת ומפתח. פה בדרך כלל אני כבר מאבד את רוב האנשים״ הוא אומר בחיוך.

״התחלתי לעבוד בתלת־ממד כבר בגיל 18. בהמשך טסתי לקנדה ללמוד קולנוע והתמחיתי בתחום מאוד ספציפי, שהופך אותי בהגדרה הרשמית לאמן סימולציות תלת־ממדיות״. במשך שבע שנים חי ועבד תנחום בקנדה, באוסטרליה ובניו יורק, שם עבד בבתי סטודיו שיצרו כמה מסרטי הקולנוע הכי מצליחים, כמו דדפול, ספיידרמן או רובוטריקים.

״התפקיד שלי היה לייצר אפקטים מיוחדים במחשב: מים, עננים, גיצים – דברים מהסוג הזה. אחרי שבע/שמונה שנים שבהן הסתובבתי בעולם בין סטודיואים ובין סטים של סרטים, הגעתי למיצוי. הרגשתי שאני רוצה להתחיל לעבוד על תכנים שהקריאייטיב מאחוריהם הוא שלי״.

זה מה שהוביל אותו להקמת Phenomena Labs, בהתחלה בקנדה ואז בחזרה בישראל, ולשינוי שבמסגרתו החל לעבוד על דברים פיזיים יותר כמו מיצבים אינטראקטיביים למוזיאונים וגלריות, כמו לדוגמה בסרט אנימציה ב־360 מעלות למרכז המבקרים של הטכניון או חוויות אינטראקטיביות לילדים במדעטק.

במקביל, החל לעבוד על תיק עבודות משלו שהיום מכיל קרוב ל־300 עבודות וידיאו, רובן מוזמנות, שמוצגות במקומות שונים בעולם – מסעדות, לובאים של בנייינים ועוד. לאחרונה הוצגו עבודות שלו בשיבויה סקוור בטוקיו ובטיימס סקוור במנהטן – כולן עבודות אמנות לכל דבר, רחוק מהפרסומות והסרטים שהיה שותף להם בעבר.

מתחילת הקריירה שלי העיסוק שלי ביומיום הוא ללמוד את הטבע וליצור אותו מחדש במחשב. התהליך הזה שקורה מערב הרבה פיזיקה, מתמטיקה, סימולציות וקוד, אבל תמיד אני מוצא את עצמי חוזר לתמה הזו של ליצור מחדש או לחקות את הטבע

העבודות עוסקות בנושאים מסוימים?

״מתחילת הקריירה שלי העיסוק שלי ביומיום הוא ללמוד את הטבע וליצור אותו מחדש במחשב. התהליך הזה שקורה מערב הרבה פיזיקה, מתמטיקה, סימולציות וקוד, אבל תמיד אני מוצא את עצמי חוזר לתמה הזו של ליצור מחדש או לחקות את הטבע. זו המומחיות שלי – גם בעבודות האמנות שלי וגם באלה שאני לא מגדיר כאמנות.

״מהמקום הזה נולדה טכניקה שנקראת אמנות גנרטיבית: זו לא טכניקה חדשה – אנשים יצרו בעבר מכונות שציירו ציורים אוטומטיים, לדוגמה. אבל מאז שנכנסו המחשב הקוד מאפשר לתת למחולל – גורם בלתי ידוע – להכתיב את העיצוב ולייצר המון וריאציות, שמתוכן יכול בן האדם שמאחורי התוכנה לבחור את הווריאציות ה׳נכונות׳״.

מה ההבדל בין תוכנות כאלה לתוכנות כמו Dall E?

״זה ממש לא אותו הסיפור, פה אני שולט בכל אספקט. Dall E היא תוכנה שמבוססת AI (אינטלגנציה מלאכותית), מבוססת על דאטה־בייס של יצירתיות ההמונים. כל מה שנמצא באינטרנט יכול להשפיע על התוצאה. מה שאני עושה הוא לא אינטלגנציה מלאכותית״.

לפני כשנה הוציא תנחום לאוויר יחד עם שותפו אורי בן שבת (״חבר ומתכנת נינג׳ה״, לדבריו) עבודה בשם ״אייפקס״, העבודה הגנרטיבית בפורמט ארוך הראשון שיצר. זו תוכנה שהם כתבו יחד שחוללה 37 עבודות שיחד מרכיבות קולקציה של אמנות דיגיטלית (ועל כן – פורמט ארוך). ״אנחנו מעצבים את הקוד כך שלא יוציא דברים שאנחנו לא אוהבים. אבל ברגע ששחררנו אותה – כל אחד שרוכש עבודה מקבל משהו שהוא לא יודע מה הוא יהיה. וגם אנחנו לא יודעים מה הוא יהיה״.

אז מה רוכשים?

״מה שאת רוכשת הוא הגרעין (ה־Seed) של התוכנה; פרמטר שאת מכניסה לתוכנה והוא מוציא תוצאה ויזואלית ספציפית. זה לא קובץ וידיאו או תמונה; זה קוד. כמו אתר אינטרנט שרץ לך על הטלפון או המחשב, אבל לך יש את הזכות על הפרמטר הספציפי הזה שיש לו תוצאה ויזואלית״.

הקוד פה הוא כמו המכחול של האמן שמצייר. אני בתור אמן בחרתי מכחול שהוא קוד, שמאפשר לי להביע את עצמי בצורה שהכי מתאימה לי וגם לצייר ציור שיש לו המון וריאציות

אחרי ששחררו את אייפקס, שמייצרת נוף של הרים כשכל הר הוא שונה, התחילו תנחום ובן שבת לעבוד על ״רוקוקו״ – סדרת העבודות שמוצגת בתערוכה הנוכחית ברמת השרון, שמייצרת דימויים של טבע וצמחיה. ״העבודה קיבלה איזה כיוון של להיות ציור דיגיטלי באופן שבו קיימת אינטרפטציה גם למקום (הקונספטואלי) של האמן, שכמו מורח את הצבע בעבודות. אנחנו אלה שכותבים את הקוד, אבל לאמן – מי שלא יהיה – יש עוד מקום לבטא את עצמו.

״אחרי המון ניסיונות הצלחנו להביא את המספרים לרמה המדויקת ולתת להם מאפיינים כמו פלטה של צבעים ודימויים, מה החוזק של המריחות, כמה רוח יש בכל אחד וכן הלאה. כל המאפיינים האלה הם אלה שמבדילים בין כל תוצאה״.

קצת כמו בטבע

רוקוקו יצאה בתחילה כסדרה של 500 עבודות ונמכרה כולה תוך 24 שעות. מה שמציג תנחום עכשיו בתערוכה הוא את התוכנה שייצרה את אותן 500 העבודות, אבל התוצאות שלהן הן כאלה שאף פעם לא נראו לפני כן. ״אלה תוצרים זמניים שמופיעים על המסך כל אחד למשך 45 שניות. ברגע שהם נעלמים – אין אותם יותר. במהלך התערוכה התוכנה תחולל משהו כמו 560 אלף עבודות אמנות חדשות, שכל אחת מהן מיוחדת ושונה״.

זה לא מלחיץ? להציג עבודות בלי לראות אותן לפני?

״זה לא מלחיץ כי אני זה שיצרתי את הקוד אז אני יכול לשער מה ייצא. זה גם קצת כמו בטבע: דברים משתנים וחולפים כל הזמן, ואין איך לחזור אליהם. החשיבה על עבודות מהסוג הזה היא קצת הפוכה ממה שקורה בעבודות אמנות קונבצניוליות: אם מעצב או אמן מתחיל בדרך כלל מאפס ובונה לאט לאט לטובת תוצאה שהוא אוהב, התהליך פה הוא הפוך – אנחנו מתחילים מאינסוף וריצאיות ומצמצמים.

״כשעבדתי על התוכנה ראיתי אינסוף תוצאות רק כדי לבדוק שלא ייצא משהו שאני לא אוהב, ואם כן יוצא משהו כזה – אני צריך ללמוד למה זה קרה ולשנות את הקוד בהתאם. צריך להשאיר לקוד מספיק מרחב כדי שיוצא מספיק וריצאיות מעניינות, אבל לא יותר מדי מרחב כדי שלא יוציא דברים שאנחנו לא רוצים שהוא יוציא״.

לשאלת מיהו האמן בעבודות מהסוג הזה קיימות עדיין לא מעט תשובות: ״אני כתבתי תוכנה שמייצרת את האמנות, אז מי האמן פה – אני? התוכנה? הקוד? העבודה הספציפית שנוצרה? כל הקולקציה יחד? זו שאלה מעניינת כי היא מבוססת על חשיבה שתגלוש לעוד תחומים בחיים שלנו. הדעה שלי בנושא הזה היא שהקוד פה הוא כמו המכחול של האמן שמצייר. כאמן אני בחרתי מכחול שהוא קוד, שמאפשר לי להביע את עצמי בצורה שהכי מתאימה לי, וגם לצייר ציור שיש לו המון וריאציות״.

לצד חמשת המסכים שמריצים את העבודות הדיגיטליות שמתחוללות כל הזמן באמצעות התוכנה, מציג תנחום בתערוכה גם אוביקט אחד, ״פסל, אוביקט של פרחים שהדפסתי במדפסת תלת־ממד. זו עבודה אחת שהתוכנה מחוללת, שעשיתי לה סימולציה במחשב ונתתי לה כמו להנמס על הפדסטל הווירטואלי לפני ההדפסה. זו יציאה של האלגוריתם לעולם הפיזי, פסל שמדגיש את העובדה שהעבודות הדיגיטליות לא חייבות להישאר רק דיגיטליות, אלא יכולים גם לצאת לעולם הפיזי״.

---

טבע משלי | רונן תנחום
אוצר: יובל סער
גלריה POST, שדרות ויצמן 27, רמת השרון
נעילה: 3.12