ארן // לפני הקריסה הכלכלית

״הספר הזה שבידך נכתב בשנת 2,173.
כיום כדור הארץ הוא בית ומורשת עבור כל החיים עליו.
החיים על הפלנטה מתקיימים בלי מדינות וממשלות, בלי סחר ובלי חוק.
מלחמות וכאוס הם נחלת העבר״.

במילים האלה נפתח הספר שכתבתי ואיירתי והוא מהווה את נקודת הציון המשמעותית הראשונה במסע שאני רתום אליו (והוא גם זמין עכשיו לרכישה). את הספר יצרתי תחילה עבור קורס ״הסיפור החזותי״ של אסף חנוכה במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר (אני מודה לו ולשנקר על הביקורת, התמיכה, העידוד לפרוץ גבולות והאמונה בי), ובשיתוף עם פרויקט ונוס ישראל ובתקשורת עם פרויקט ונוס העולמית.

בעולם הזה של המאה ה־21 כולנו פצועים ולכולנו כואב – לכל אחד כאינדיבידואל וגם כחברה אנושית. יש אימהות ששוכלות ילדים, אנשים שאין להם קורת גג, ילדים רעבים, יערות שנכרתים וחיות שנכחדות או נשחטות על פס ייצור. לכל אחד מאיתנו משהו מאלה צובט ומפריע, אם לא כל אלה. וזה נהדר. ככה אנחנו בנויים, כל אחד חותר ופועל בדרכו בתקווה לשנות ולשפר.

את השינוי ראיתי מהצד האחר של האופק. ספרי פנטזיה ומדע בדיוני שעוסקים בעתיד, ברוב המקרים מציגים אותו כקטסטרופלי; במקצת המקרים הם מציגים אותו כאוטופיה קסומה. אני שמח לספר לכם שהעתיד הוא לא אף אחד מאלה.

מגיל צעיר הרגשתי שהמשקל הזה כאילו מונח על כתפיי והוא הולך ותופח לצד הצער בעולם שלנו, ולצד תחושת האחריות האישית שלי – עליי לעשות משהו בנדון

״לכולם יש לב והוא קורא לעבר משהו, וכולנו תשושים מלראות דברים כפי שהם. וכולם נחבאים, וכולם אכזרים, ואין מחסור ברודנים, ולא חסרים שוטים״: המילים האלו של וורן אליס וניק קייב (שתרגמתי בחופשיות) מבטאות משהו שאני מודע אליו, חווה אותו וחי דרכו מילדות. מגיל צעיר הרגשתי שהמשקל הזה כאילו מונח על כתפיי והוא הולך ותופח לצד הצער בעולם שלנו, ולצד תחושת האחריות האישית שלי – עליי לעשות משהו בנדון.

תחושת האחריות הזו בוערת בעצמותי, וכמוה גם האמונה שמתוך התבוננות וחקר מצאתי אלטרנטיבה מוחשית וישימה. הבערה הזו היא שהובילה אותי ללימודים, והעתיד הוא זה שהביא אותי לכתיבת הספר הזה. יש לי המון להגיד על הפתרון והדרך אליו, אבל כדי לתפוש את הרעיונות האלה יש צורך בפירוק ותמצות בעיות מרכזיות בחברה האנושית במאה ה־21, וזה בדיוק מה שהספר מהעתיד נשלח לעשות כאן.

טווח האפורים שבאמצע

את השבועות הראשונים לעבודה על הספר ביליתי בעיקר מוקף בתרשימי זרימה, בחיפוש אחר הנתיב האופטימלי לבטא נושא מורכב וחשוב. תוך כדי התהליך אספתי גם שרבוטים של רעיונות, שמילים ומשפטים לא היו הדרך השלמה לבטא אותם. שפה וסמנטיקה הם אלמנטים בעלי משמעות והשפעה אדירות, ואני שואף להביע ולבטא את הרעיונות שלי באופן נגיש ורחב ככל האפשר, בדרך של יצירה ויזואלית ומילולית. מתוך ההשקפה הזו בחרתי ליצור את הספר באנגלית.

בכתיבה, בארגון, בבחירת הדימויים, מערכות היחסים ביניהם ובינם לטקסט, ובטכניקה – הנחתי נגיעות מפגש בין דברים שאני מרגיש לבין רעיונות ישימים לעתיד אחר. אני רוצה להאמין שגם הרעיונות שלא מוכרים באופן ישיר לקורא, מיתרגמים ומעבירים את האהבה והכוונות שמהן נבע הספר.

בחרתי בעבודה עם עפרונות כדי לשמר את המטען של הקושי והכאב שעליהם אני מדבר. כשעוסקים באופן מילולי בנושאים אלה, הדברים לא פעם נשמעים מאוד שחור ולבן, כך שהבחירה לאייר את הספר בעפרונות גם שואפת להשלים את טווח האפורים שבאמצע.

את האלמנטים האורגניים בספר איירתי ביד משוחררת ובקווים גסים ומופשטים, ולאלמנטים המלאכותיים ניגשתי ביד מפורטת וריאליסטית יותר – בניסיון להדהד ברמה מסוימת את האופן שבו בעולם שלנו היום, מאדירים את החומרי, המלאכותי והרווחי. האנושי, החי והצומח הם הרי רק משאבים עבור המערכת, חלפים במכונה לייצור הון עבור קודקודיה.

 

ביצירת סרטון הקידום לספר נעזרתי בחברים מרחבי העולם. הוא מורכב מטקסט קצר שמקריינים דוברי שפות שונות. בגרסה הראשונה של הסרטון הטקסט מועבר בצרפתית, איסלנדית, ספרדית, רוסית וערבית ובקרוב יצאו גרסאות שלו בשפות יפהפיות נוספות. את הטקסט בחרתי להעביר בקולם ובשפתם של אנשים שונים כפנייה לאנושות כולה.

את הטקסט הזה כתבתי בעברית ובלשון זכר מטעמי מבנה ומגבלות השפה. נשים וגברים הם קונספציות מלאכותיות; בעתיד שממנו אני בא הבריות משוחררות מכבלי ופצעי המגדר. הטקסט הזה, והספר שלי, פונים ומוקדשים לכל האנשים, לחיים ולצומחים, לפלנטה ולמקום שאליו אנחנו מתקדמים.

נתראה בעתיד.

---

מדור הגשות כולל חומרים שהתקבלו במערכת פורטפוליו. שלחו לנו סיפורים חדשותיים, מידע בלעדי ופרויקטים מעניינים ותקשורתיים. פרטים נוספים בעמוד ההגשות שלנו