כל מה שחשוב ויפה
בום! בנג! דוינג! בגלריה על הצוק, נתניה. צילומים: מיכל קראוס
בום! בנג! דוינג! בגלריה על הצוק, נתניה. צילומים: מיכל קראוס

בום! בנג! דוינג! הילדים במרכז, גם בקומיקס

התערוכה שאצרה דניאלה גרדוש־סנטו בגלריה על הצוק מראה איך גיבורי הקומיקס לילדים בארץ הם ילדים וילדות, ולא גיבורי־על כמו שאולי היה אפשר לחשוב. ״כאן צריך להציל, לעמוד על המשמר וה״מצילים״ הם מתוכנו. בשר ודם״

יובל: הי דניאלה, מה שלומך בימים אלו של מה שנקרא אחרי החגים…?

דניאלה: תקופה לא שגרתית של מנוחה, שמשאירה הרבה מקום לתכנון וחשיבה על המשך הדרך, בכל התחומים…

יובל: יפה. זמן לחשוב זה חשוב. ובואי נדבר על ״בום! בנג! דוינג!״, התערוכה שפתחת בגלריה על הצוק בנתניה ועוסקת בילדי הקומיקס הישראלי. ספרי מה את מציגה בתערוכה?

דניאלה: בתערוכה מוצגים שלל סיפורי קומיקס צבעוניים וססגוניים שבהם הגיבורים המובילים את העלילות ועומדים במרכזן הם ילדים וילדות. ממש קל להתחבר אליהם, להזדהות איתם ולחוות דרכם רגעים מצחיקים ושטותניקיים, מותחים ואפילו מפחידים קצת, וגם מרגשים ונוגעים ללב…

יובל: את יכולה לתת כמה דוגמאות לעבודות שמוצגות בתערוכה?

דניאלה: ילדי זבנגלה שיצר אורי פינק – שחוויות היום־יום שלהם מזמנים מצבים מצחיקים והיתקלויות פרועות ושובביות; מיקו בל נער השיקויים – של היוצרים ליאת רוטנר וארז צדוק – ילד לא מקובל חברתית שבדרך מסתורית מזדמנים לחייו שיקויי פלא והרפתקאות יוצאות דופן; נינה גיבורת הספר סעודה אצל המלכה של רותו מודן – ילדה ללא נימוסי שולחן שמגיעה לארוחה אצל מלכת אנגליה.

בתערוכה יש כ־15 גיבורים וגם חבורות כמו לדוגמה ילדי הפארק שיצר תומיקס, האמן הצעיר שבחבורה. התמונה הכללית המתקבלת היא שכמו בחיים, גם כאן הילדים שונים זה מזה – יש חברותיים ויש ביישנים, מקובלים או לא מקובלים, אבל בכל אחד ואחת יש משהו מיוחד שהופך אותם לגיבורי העלילות וגם מקור להשראה.

לא פשוט לבחור דוגמאות כי כל אחד ואחת הם עולם ומלואו בפני עצמו

יניב שמעוני, אח מפח

יניב שמעוני, אח מפח

אורי פינק, זבנגלה

אורי פינק, זבנגלה

נעם נדב, פנד האדום

נעם נדב, פנד האדום

הילה נועם, חוצי

הילה נועם, חוצי

רותו מודן, סעודה אצל המלכה

רותו מודן, סעודה אצל המלכה

יובל: אז אם אני מבין נכון, מה שאת אומרת זה שגיבורי הקומיקס לילדים בארץ הם ילדים וילדות, ולא גיבורי־על, בעלי חיים או יצורים כאלו או אחרים כמו שאולי היינו יכולים לחשוב?

דניאלה: אכן כך. בתהליך המחקר לתערוכה חיפשתי מי הם הגיבורים שסביבם מתרקם הסיפור, והסתבר שרוב רובם הם ילדים וילדות, ושזה הקומיקס לילדים הנפוץ והאהוב ביותר. היו ניסיונות לאורך השנים ליצור גיבורי־על תוצרת כחול לבן אך הם לא התפתחו והשתרשו. אין בארץ, כמו בארצות הברית מסורת של גיבורי־על דמיוניים.

יש בתערוכה סיפורים שבהם עולמות של פנטזיה ודמיון מתערבבים במציאות חייהם של הגיבורים – ילדים שלנו, אך כחלק מעולמם, דבר האופייני גם לתקופת הילדות ולמשאלות הלב

יובל: איך את מסבירה את זה מעבר להיעדר המסורת? בכל זאת אנחנו כבר ב־2022

דניאלה: גם באירופה ובארצות אחרות אין מסורת של קומיקס כזה. גיבורי־על הנלחמים בנבלי־על הם תופעה יחודית לארצות הברית ויש לה הסברים תרבותיים והסטוריים. אולי אצטט את אורי פינק שאומר שבמדינה כמו שלנו לא צריך גיבורי־על, שאנחנו חיים במציאות כזו שבה אפשר לצאת מהבית ולהיקלע לסיטואציה שבה אתה הופך לגיבור. כיום, בשל האפשרויות הבלתי מוגבלות של הקולנוע, זה העולם שבו נמצאים בעיקר גיבורי העל במלוא הדרם

יובל: ואיך זה בשאר העולם? מי הגיבורים שם של הקומיקס לילדים?

דניאלה: הממדים של תרבות הקומיקס בעולם הרבה יותר נרחבים מאצלנו, ולכן קיים גם מגוון עשיר של סוגי קומיקס, אם כי גם שם בולטים ילדים גיבורים וגם גיבורות. אני מתייחסת לקומיקס שתורגם לעברית בשנים האחרונות – קומיקס שזכה להצלחה בחו״ל ולכן הגיע הנה. לדוגמה, מפאלדה, ילדת קומיקס ארגנטינאית; קפטן תחתונים, שם הגיבורים הם שני ילדים שובבים שממציאים גיבור על; נייט הגדול, הקמע ועוד

יובל: אז אם לחזור להתמקדות בילדים כגיבורי הקומיקס הישראלי – נתת את התשובה של אורי פינק, אבל מעניין אותי מה הניתוח שלך, כי אני חושב שהתשובה שלו לא מיוחדת רק לישראל. ופה את מוזמנת להרחיב כי אם אני מבין נכון זו התזה של התערוכה?

ישראל היא מדינה במצב מלחמתי כזה או אחר: כאן צריך להציל, לעמוד על המשמר וה״מצילים״ הם מתוכנו. בשר ודם. ואני גם חושבת שהעובדה שגיבורי הקומיקס הישראלי הם ילדים – יכולה לשקף גם את התרבות המקומית – ששמה את הילדים במקום מאוד מרכזי

דניאלה: אני חושבת שהתשובה של אורי מיוחדת לישראל כי זו מדינה במצב מלחמתי כזה או אחר: כאן צריך להציל, לעמוד על המשמר וה״מצילים״ הם מתוכנו. בשר ודם. ואני גם חושבת שהעובדה שגיבורי הקומיקס הישראלי הם ילדים – יכולה לשקף גם את התרבות המקומית – ששמה את הילדים במקום מאוד מרכזי.

אגב, היו במשך השנים פניות אלינו, ואפילו נסיונות מעשיים – ליצור דמות של סופרמן ישראלי המבוססת על שרוליק של דוש, אבינו (אחי ואנוכי). זה מוביל אותי למחשבה שיצירת סופרמן כחול לבן שיהיה קונצנזוס – תיתקל בבעיית הזהות שלו. במדינה שיש בה קיטובים חברתיים ועניין של מוצא ומראה, לא פשוט ואולי בלתי אפשרי

יובל: אני עדיין לא בטוח שזה יחודי רק לנו ומעניין אותי לשאול אם זיהית שינוי בילדות הישראלית לאורך השנים כפי שהיא באה לידי ביטוי בקומיקס. יש בתערוכה יוצרים ותיקים כמו מישל קישקה או אורי פינק, לצד צעירים יותר, וכל מה שבאמצע

דניאלה: השינוי הגדול ביותר והבולט הוא בין הקומיקס של שנות קום המדינה ולאחר מכן (וגם לפני), לבין הקומיקס שממנו מתחיל המסע של התערוכה – אמצע שנות ה־80 ואילך. יש בתערוכה פרק מחווה לילדי הקומיקס ״ההיסטוריים״ שהופיעו בעיתוני הילדים דבר לילדים והארץ שלנו – שם מוצגת ילדות ישראלית שחיה בעולם שבו שולטים הערכים הציוניים והלאומיים ובעיות השעה.

הילדים הגיבורים המופיעים בקומיקס הם חלוצים, אמיצים, מיישבים את השממה, ואפילו מצטרפים למאבק באויבים שמסביב. אין עיסוק כמעט בפרטי והאישי. לעומת זאת – הילדות המוצגת בקומיקס החל בערך מ־1985 – מאופיינת בדמויות מגוונות יותר, עוסקת גם במציאות של חיי היום־יום , וגם בעולמו הנפשי של הילד

בום! בנג! דוינג! בגלריה על הצוק, נתניה. צילומים: מיכל קראוס

בום! בנג! דוינג! בגלריה על הצוק, נתניה. צילומים: מיכל קראוס

דניאלה גרדוש־סנטו. צילום: מיכל קראוס

דניאלה גרדוש־סנטו. צילום: מיכל קראוס

יובל: ומעבר לתוכן, יש איזה שינוי שזיהית בשפה האיורית? בצבע? באופי הקו?

דניאלה: יש שינוי גדול כמובן בין הקומיקס ההיסטורי שהתפרסם בשחור לבן ובעיקרו מינימליסטי ועם קו פשוט ונקי, לעומת הקומיקס הצבעוני והעשיר שבתערוכה המגיעה עד התקופה העכשווית , אבל הסגנונות רבים ושונים בין אמן לאמן. יש כאלה הבוחרים בסגנון ריאליסטי עתיר בפרטים וצבעוניות עדינה, יש המעדיפים קו קריקטורלי מוגזם ומוקצן וצבעוניות עזה, ויש גם שנשארים עם קווים פשוטים ומצומצמים ועדינים. בכל מקרה – תמיד יהיה אופי , אם אפשר לומר כך, הומוריסטי בסגנון הציור, קריקטורלי במידה זו או אחרת. בכל מקרה אין מה שאפשר לקרוא לו סגנון קומיקס ישראלי

יובל: יפה. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שנפרדים?

דניאלה: כן, אני רוצה לציין את עידית יצקן וענת לוסטינגר, מעצבות התערוכה, וחשוב לי לומר מה ריגש אותי והוביל אותי בהכנת התערוכה. 

הקומיקס הישראלי נותן ביטוי אמיתי לקולות השונים של הילדים עצמם, וזו גם הגדולה של הקומיקסאים – היכולת להתחבר לעולם הילד מנקודת מבטו לשקף את נפשו וליצור הבחנות דקות על תקופת הילדות והמורכבות שלה. חשוב להדגיש שבכך שהילדים שבמרכז הבמה – אינם רק יפים, אמיצים ופופולריים – אלא גם בעלי קשיים ומגבלות שהם מצליחים להתגבר עליהם – ובכך מעבירה התערוכה מסר של העצמה למבקרים


בום! בנג! דוינג!
אוצרת: דניאלה גרדוש־סנטו
גלריה על הצוק, נתניה
בהשתתפות: דודו גבע, עופר זנזורי, דניאלה לונדון דקל, רותו מודן, נעם נדב, הילה נועם, אורי פינק, ארז צדוק, שי צ׳רקה, מישל קישקה, נמרוד רשף, יניב שמעוני, תומיקס (תומי זנדשטיין); קיר קומיקס: יובל כספי
נעילה: 19.11

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden