לאן הלכו כמעט מיליארד דולר שהושקעו בסדרה ״שר הטבעות: טבעות הכוח״?

אם יש סדרה אחת שהסתמנה כפצצה מתקתקת הרי זו ״שר הטבעות: טבעות הכוח״; גם בגלל הציפייה הגדולה שהיא עוררה וגם בגלל החשש העצום, התנ״כי כמעט, ממעריציה הפוטנציאליים. החופש האמנותי שהסדרה נטלה לעצמה, אל מול קהל מעריצים כמעט־דתי של חומרי המקור, עורר ויכוחים, מחלוקות ואפילו שנאה. התוצאה הסופית לא איכזבה: סדרת הפריקוול של היקום הטולקיני המחודש היא יצור שאי אפשר להתכחש לו, חרף מגרעותיו.

לפני שאפנה ללב הדבר, אני רוצה להוסיף שורת ביניים שצר לי שאני צריך בכלל להוסיף: אינני מתכוון להתייחס למחלוקת סביב המוצא האתני של דמויות הסדרה או צבע עורן, שכן דיון שכזה לא זכאי אפילו למילה. וגם השורה הזו היא יותר מדי: הדיון סביב האם אלפים צריכים להיות שחורים, לבנים או ורודים – הוא מגוחך.

ולעניינו: הסדרה מצליבה בין מספר קווי עלילה המתרחשים אלפי שנים לפני אירועי הסרטים (והספרים) של שר הטבעות, ביניהם סיפור על קבוצה נודדת של הוביטים, על יצור מסתורי שנחת מהשמיים, על ממלכות האלפים ועל ממלכת הגמדים. חלקם מתרכזים סביב דמויות מוכרות בצעירותן, כמו גלדריאל (מורוויד׳ קלארק) ואלרונד (רוברט אראמאיו), חלקם סביב דמויות חדשות ולא מוכרות – כמו החבורה הנודדת של ההוביטים – וחלקם סביב שמות מוכרים שרק הוזכרו לאורך הטרילוגיה של פיטר ג׳קסון (אני נמנע בכוונה מחשש לספויילרים). מי שמכיר את המסורת הספרותית הטולקינאית, מההוביט ועד הסילמריליון, יבחין בהרבה קריצות מעניינות והיסטוריה מעוררת סקרנות.

יש הרגשה שההפקה ניסתה לאחוז בחבל משתי קצותיו – ויצאה מופסדת. כי הרי את המעריצים השרופים של טולקין או של הטריולוגיה הקולנועית קשה גם ככה לרצות, אבל בעצם הניסיון לרצות אותם, נראה שבזבזו זמן מסך יקר

מה שמשותף לסדרה ולטרילוגיה הקולנועית הקאנונית (שהפכה לתופעה בפני עצמה), הוא הצל המסתורי ההולך וגובר של איום מחריד, השואף להחריב את הארץ התיכונה ולהפוך אותה לבית גידול של רשע טהור. אל מול האיום הגובר הזה עומדת לה גיבורה, חסרת מעצורים ועקשנית ללא מורא: גלדריאל (שאת דמותה המבוגרת יותר הכרנו בטרילוגיה הקולנועית בגילומה של קייט בלאנשט). היא מנסה לאגד ולחבר כל מין וגזע מהארץ התיכונה על מנת להילחם ברשע ההולך וגובר, הלא הוא יורשו של מורגות׳ – סאורון.

במקביל, צצות ועולות תופעות מסתוריות אחרות שאיתן מנסים בני הארץ התיכונה להתמודד. לאט לאט הנקודות נקשרות והפתעות מחכות בכל פינה (הפתעות שככל שמכירים את ההיסטוריה הטולקינאית, או אפילו מחזיקים במעט זכרון מן הסרטים, מכילות בתוכן משמעות היסטורית פנים־דיאגטית רבה).

על אף ההשקעה והניסיון ליצור סיפור רענן ומרתק, עם כל הכלים שעמדו לרשותה של הסדרה (לרבות ההשקעה הכלכלית העצומה שזכתה לה הסדרה, מבית אמזון), טמונות בה לא מעט בעיות. ראשית, לצד מערכות יחסים מעניינות – כמו של אלרונד עם ממלכת הגמדים בכלל ועם הנסיך דורין בפרט, ושל גדריאל עם ממלכת נומנור – כמות האקספוזיציה עשויה להעיק לעיתים, רוצה לומר להציף עד שינה. לצד סצנות ענק יש הרבה פוליטיקה יבשה והתמקדות ביחסים פושרים בין דמויות משניות, מה שעשוי להתיש נוכח זמן המסך המתוח שזה תופס.

תקציב של סרטי ענק, שלא ניכר במיוחד

כששר הטבעות פורסת את סצנות הענק שלה ומעניקה ספקטקל חסר מעצורים – קשה שלא להתרשם. הליהוק, למרות שלא מכיל שמות גדולים במיוחד, ולמרות דעת רבים ורבות מהמעריצים, עשוי היטב. וכמובן שקשה שלא ממש ליפול מהכיסא לאור עיצוב התפאורה והתלבושות, הנופים וכל הפרטים הקטנים שנראים כאילו הושקעו בהם מחשבה עד אין קץ. אעז ואגיד שלאור ההתפתחויות הטכנולוגיות וההשקעה הכלכלית – הסדרה אפילו עקפה את ג׳קסון בחלק מההבטים הללו.

מי שיודע את גודל ההשקעה הכלכלית בסדרה עשוי לחשוב שיש בה משהו תמוה: עם תקציב שכזה אפשר היה לצפות ליותר השקעה בסצנות ענק, בקרבות הגדולים ובפיתוח קולח של קווי עלילה שיכללו בתוכם יותר מדיאלוגים פוליטיים שחוזרים על עצמם, כמו אותה גברת בשינוי אדרת. מדובר בתקציב של סרטי ענק, שלא ניכר במיוחד.

ביטוי מובהק ומתומצת לכך נמצא בפרק האחרון, שאמור להיות שיא הסדרה ולהראות כיצד קווי העלילה הנפרדים שהלכו והצטלבו זה בזה מתאחדים. אבל כמו רבים ממאפייני הסדרה הם הפכו קלישאתיים, צפויים ולא מפתיעים במיוחד. גם הם ניסו לקרוץ ליודעי הדבר הטולקינאים, אבל העלו בעיקר חרס. יש הרגשה שההפקה ניסתה לאחוז בחבל משתי קצותיו – ויצאה מופסדת. כי הרי את המעריצים השרופים של טולקין או של הטריולוגיה הקולנועית קשה גם ככה לרצות, אבל בעצם הניסיון לרצות אותם, נראה שבזבזו זמן מסך יקר.

לא מדובר בסדרה עקבית מאוד, אבל הרבה יותר טובה מהשם ששונאיה מנסים להדביק לה. היא בטוח לא פוגעת במסורת הטולקינאית, והיא מעוררת סקרנות להמשך. עבור סדרה שהעלתה כל כך הרבה ציפיות, ובייחוד בהשוואה לפריקוול נוסף שמושך תשומת לב בימים אלו (בית הדרקון), היא עושה את עבודתה נאמנה. אבל תמורת ההשקעה העצומה שהיא זכתה לו ויחסי הציבור המטורפים, קשה שלא מעט להתאכזב, ובעיקר לשאול – איפה הושקעו כמעט מיליארד דולרים?

אני אהמר שהעונה הזו הקריבה לא מעט על מנת לפתוח את הצוהר ליקום טלוויזיוני שיוכל רק להתפתח בהמשך. כך או כך, אם זו יריית הפתיחה ליקום טלוויזיוני־קולנועי חדש סביב יצירתו של טולקין, ארשה לעצמי לצפות שעוד רב הנסתר על הגלוי.

---

שר הטבעות: טבעות הכוח
פריים וידאו (אמזון)
8 פרקים; ארצות הברית, 2022
4 כוכבים