שירי פירסט ויותם גורן // SECURIOSITY

שירי: המרחב הציבורי מרושת במצלמות אבטחה שנועדו להגן עליו ולתעד את המתרחש. מצלמות האבטחה נמצאות בכל מקום: ברחובות, במבני ציבור, בבתי עסק, בבתים פרטיים בארץ ובעולם. אנחנו מורגלים.ות לעובדה שאנחנו מצולמים.ות 24/7. המצלמות מתעדות אותנו בכל רגע נתון, אבל אנחנו כבר לא מבחינים.ות בהן. מאחורי המצלמות נמצא מרכז הבקרה שאליו החומרים נאספים, ובדרך כלל נמחקים מהזיכרון הפנימי של המצלמה אחת ליממה. 

במציאות של תחילת שנת 2020, שיטוט במרחב האינטרנטי היה אחד האמצעים היחידים עבורי לראות עולם. כך הגעתי לאתר INSECAM – מאגר אינטרנטי פתוח למצלמות אבטחה. התחלתי להתבונן: רוב הזמן צפיתי במצלמות שחשפו בפניי מרחב ציבורי – תיבת דואר באסטוניה, וילון חצי שקוף בחלון בגרמניה, מטף כיבוי אש בארצות הברית.

מצאתי את עצמי חווה ריגוש במציאת מוטיבים ודימויים מקבילים ברחבי העולם, כמו שתי זירות אגרוף נטושות: האחת בכפר נידח בטאיוואן והשנייה בניו יורק. בו בזמן מצאתי נחמה בגילוי של האנטי־רגע. זהו מונח שאני משתמשת בו כדי לתאר דימוי שלא קורה בו שום דבר.  

נקודת המפנה קרתה בזמן שצפיתי במגרש ריק במילאנו, איטליה. מצלמת האבטחה קלטה שתי מכוניות חונות זו לצד זו, ומאחוריהן קיר בטון רטוב מעט. בעיניי המתבוננות ראיתי פריים. עשיתי צילום מסך וגיליתי דימוי עם עומק, צבע וקומפוזיציה שריגש אותי באגביותו. התחלתי להתבונן ולאסוף דימויים – בהתחלה באופן חופשי ואז על פי שיטת ליקוט, תיעוד ואיסוף שהמצאתי.

הפרויקט הפך לארכיון שמורכב מקטעי וידאו ותמונות סטילס. עם הזמן העבודה בארכיון הפכה לרוטינה יומיומית ואישית שאני מנהלת, מעין יומן. הגעתי למצב תודעתי של ארכיב חי ונושם: להכל יש מקום, הכל עשוי להיות מעניין, כמה נפלא הכלום.

עם הזמן העבודה בארכיון הפכה לרוטינה יומיומית ואישית שאני מנהלת, מעין יומן. הגעתי למצב תודעתי של ארכיב חי ונושם: להכל יש מקום, הכל עשוי להיות מעניין, כמה נפלא הכלום  

ישנן מצלמות שהן אירוע חד פעמי לצד מצלמות שאני מנהלת אחריהן מעקב מתמשך. אני עוקבת אחרי מצלמות שחושפות בפניי טבע דומם, אתרי בנייה, גינות ציבוריות, משרדים, חדרי המתנה. אני בוחרת להתעכב על דימויים של אור טבעי, ניגודיות, תחושת עומק, צבעוניות וצורניות שנוצרו ללא יד מכוונת. החזרה למצלמות האבטחה משמשת עבורי כלי למדידת זמן ובחינת ההשלכות שלו על הדימויים. דימויים ששורדים את מבחן הזמן נותנים תוקף לבחירות האסתטיות שלי.

לצד ההתבוננות הטהורה חוויתי רגעי קונפליקט רבים, שאיתגרו את האופן שבו אני תופסת את מהות הפרויקט ביחס לפעולה המציצנית והמרתה לתהליך יצירתי. המפגש עם החומרים סיפק הרבה שאלות ומעט תשובות: האם הצילומים האלה הם רכוש פרטי או נחלת הכלל? האם מציאת ערך אסתטי בתוך מורכבות מוסרית הופכת את העין המתבוננת לשותפה לפשע? האם מותר לאותה עין מתבוננת לבקש להפיג את בדידותה בצפייה בחייהם של זרים?

בחודשים האחרונים חשפתי את הארכיון בפני יותם גורן, והתחלנו לעבוד יחד על עיצוב והוצאה עצמאית לאור של ספר המאגד נתח נכבד מחומרי הארכיון. אופן העבודה וההתייחסות שלנו לחומרים דומה לחפירות ממצא ארכיאולוגי שברירי עם כלי ייעודי ועדין. הממצא קיים ומרגש בין אם נחשף במקרה על ידי מפולת בוץ ובין אם הוא נחפר ביודעין.

יותם: ״בלב הפרויקט נמצאת נקודת מבט משותפת של שירי ושלי על תפיסת הדימוי החזותי כאירוע המתרחש בעולם (happening), בין אם במכוון או במקרה. אני מגיע מרקע בציור ובצילום, תחומים שבהם אני מייצר דימוי על ידי הוספה לדף או גריעה מהפריים.

״אבל אני לא רואה הבדל בין מהות החומרים שאני מייצר לבין רדי מייד. בעיני כל הדימויים קיימים במידה כלשהי, גם לפני הגשמתם. הטכניקה היא כלי לדיוק חשיפתם ולא המהות״.

ביום רביעי, 2.11, נשיק את הספר בגלריה של פרויקט פביליון בצלאל בירושלים, ואחר כך הספר ימשיך להמכר באופן עצמאי. אנחנו מקווים שהעיניים החדשות שיפגשו בדימויים יוכלו למצוא בהן רגעי נחת ויופי.

---

מדור הגשות כולל חומרים שהתקבלו במערכת פורטפוליו. שלחו לנו סיפורים חדשותיים, מידע בלעדי ופרויקטים מעניינים ותקשורתיים. פרטים נוספים בעמוד ההגשות שלנו