כל מה שחשוב ויפה
מרינה אברמוביץ׳ ובתיה שני בטקס באוניברסיטת חיפה. צילום: יניב קופל
מרינה אברמוביץ׳ ובתיה שני בטקס באוניברסיטת חיפה. צילום: יניב קופל

האמנית נוכחת: בתיה שני רקמה גלימה למרינה אברמוביץ׳

פורטפוליו Promotion: לטובת טקס הענקת ד״ר של כבוד מטעם אוניברסיטת חיפה רקמה בתיה שני על הגלימה שעטתה בו מרינה אברמוביץ׳. בימים אלה היא מכינה גלימה נוספת לביל קלינטון וממשיכה לעבוד ולהציג ברחבי העולם

לא בכל יום נוחתת במחוזותינו סטארית בקנה מידה בינלאומי, וכשזה קורה במפתיע זה אפילו מרגש עוד יותר. בשבוע שעבר הפציעה בישראל מרינה אברמוביץ׳, האמנית הסרבית שכנראה אין צורך להציג, זו שאמונה בין השאר על הדרך שבה עולם האמנות העכשווי מתנהל, מתנהג ועובד.

אברמוביץ׳ הגיעה ארצה לא בכדי להציג, הפעם (זה יקרה בעוד שנתיים במוזיאון תל אביב), אלא כדי לקבל תואר של ד״ר לשם כבוד מטעם אוניברסיטת חיפה. בטקס שהתקיים במרום הר הכרמל קיבל את התואר גם האדריכל משה ספדיה, וכשהוא הוענק להם היו שניהם לבושים, כמיטב המסורת, בגלימות שחורות – אבל לא רגילות בכלל. על הגלימות שעוטרו ברקמות של דימויים ומשפטים מייצגים אמונה האמנית המקומית בתיה שני, שלמרות שכבר כבשה לא מעט פסגות בעבר – נראה שהמעמד ריגש גם אותה. בכל זאת, לא בכל יום היא רוקמת גלימה למרינה אברמוביץ׳.

אני פוגשת את שני בסטודיו שלה בדרום תל אביב, יום לפני האירוע, כשהגלימות כבר מוכנות ויש עוד אחת בשלבי הכנה שתגיע בהמשך ללא אחר מאשר ביל קלינטון. אבל עוד נגיע לזה. ההתחלה של כל הסיפור הזה מתרחשת אי שם לפני קרוב ל־50 שנה, אחרי מלחמת יום כיפור, אז החלה שני ללמוד עבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה.

״כבוגרת המלחמה היה לי ברור שאני הולכת לכיוון של טיפול משפחתי״, היא מספרת. ״זמן קצר אחרי גם בעלי החל את לימודיו שם. בהמשך גם עבדתי שמונה שנים במשרד הביטחון עם משפחות שכולות, ולמרות שאני כבר לא עוסקת בזה, זה המקום שבו התחילה הקריירה שלי״.

משה ספדי ומרינה אברמוביץ׳, טקס הענקת תואר דוקטור של כבוד, אונ׳ חיפה.צילומים: יניב קופל

לימים נדדה שני למרכז ובהמשך לרילוקיישן באנגליה, שם החלה בשלבי לימודים לדוקטורט בנושא של פמיניזם והגשמה עצמית. ״הדוקטורט נקטע באיבו כי הייתי אמא לשלושה ילדים קטנים, אבל זה מסוג המקרים שאני אומרת עליהם שלא קרו במקרה. הרקמה והסריגה היתה שם איתי תמיד – גם בתור עובדת סוציאלית העיסוק שלי באמנות, שעד עוד קראו לה מלאכת יד, איפשר לי לנקז אוויר מהעבודה האינטנסטיבית.

״באנגליה אזרתי אומץ והגשתי מועמדות לביה״ס המלכותי לרקמה – והתקבלתי. למדתי שם בשנים 1989-1991, והייתי הישראלית היחידה. השנה גם זכיתי לחגוג עם בוגרי בית הספר 150 שנה להקמתו, עם תערוכה שנדדה ב־29 מדינות וכללה קרוב ל־300 רוקמות נשים״.

הכל היה אינטואיטיבי – בלי תכנון, בלי רישום קודם. אני והמחט ופלטת הצבעים שבחרתי, שיצאה מתוך הצבע האדום. את המשפטים מצאתי בלקט האינסופי של טקסטים שקיימים אצלי. כל זה היה תוך כדי שלנגד עיני היו העבודות של אברמוביץ׳

מאז מלווה הרקמה את שני ונמצאת איתה בכל רגע, למרות שהיא מחלקת את חייה בין כמה וכמה מדינות: ״מרכז החיים שלי הוא במילאנו. משם אני נודדת ללונדון, לניו יורק ולתל אביב, ובתקופת הקורונה שהיתי גם הרבה זמן בקפריסין. העבודות מגיעות איתי לכל מקום. אני נארזת בנקל ותמיד תהיה איתי המזוודה עם החומרים כך שתחת כל עץ רענן אוכל לשלוף חוטים ומחט.

״דווקא עכשיו, במהלך העבודה על הגלימה, נסעתי לאמסטרדם ולא ארזתי מחטים רזרביות. נשברה לי המחט בלובי של המלון אבל זה לא עצר בעד – נסעתי לשוק בגשם כדי לרכוש אחת חדשה ולהמשיך לרקום. זה בטח כבר ילמד אותי לא לשכוח מחטים מרוב התרגשות״.

איך נוצר מלכתחילה הקשר עם מרינה אברמוביץ׳?

״אחרי תקופת הקורונה התאפשר לי, אחרי זמן מה, לבקר שוב באוניברסיטת חיפה. הם סיפרו לי שהולכת ומתגבשת אפשרות להזמין אותה לקבל את התואר, וזה כבר ריגש אותי. אני לא יכולה להגיד על אברמוביץ׳ שהיא מודל לחיקוי עבורי, אני אמנית אחרת לגמרי. אבל כל הדמות של האמנית הפרפורמטיבית והמיצגים שלה היממו אותי, בעיקר בתקופה שבה גרתי בניו יורק. היכולת הזו שלה להקדיש את הכל, כולל הגוף שלה, בדרך הישירה והבוטה היא משהו שרק היא מסוגלת לעשות. בי אין את הכלים להחשף עד כדי כך״.

מלכודת דבש

״כבר לפני די הרבה שנים, כשניסיתי למקם את עצמי על איזושהי סקאלה, התחברתי תמיד למקום של האמנית הפמינסטית. כל הנושא של אלימות נגד נשים ואלימות במשפחה חוזר הרבה בעבודות שלי. הן אמנם לרוב עבודות אסתטיות שמשדרות יופי, אבל כמו שאחת האוצרות שעבדתי איתן הגדירה – הן כמו מלכודת דבש. הן מושכות את הצופה וכשהוא מתקרב הוא צריך להתמודד עם הטקסטים שעוסקים בנושאים קשים.

״בהמשך, נפגשתי בלונדון עם נשיא האוניברסיטה פרופ׳ רון רובין. הוא היה בדרכו לניו יורק כדי להיפגש עם אברמוביץ׳ בהקשר לטקס, והוא זכר שבעבר הענקתי לאוניברסיטה קטלוג של עבודות שלי שחובק בתוכו הרבה עבודות שעוסקות באלימות נגד נשים. הוא ביקש שאצייד אותו באחד כזה בכדי להביא איתו לפגישה איתה.

״אחרי הפגישה הוא סיפר שהיא לא רק היתה מנומסת ועיינה בו, אלא היתה גם ממש מרותקת. משם התפתח בצורה די טבעית הנושא של הרקמה על הגלימה – אני הצעתי את העניין לאוניברסיטה ולא תיארתי לעצמי שתהיה כזו התלהבות מההצעה. כל זה הוביל לזה שאני יושבת ורוקמת גלימה למרינה אברמוביץ׳״.

לא היה לי שום סמן ימני; הכל בא מתוכי. אני בחרתי את הטקסטים ומה יתרחש ביניהם. הכל היה אינטואיטיבי – בלי תכנון, בלי רישום קודם. אני והמחט ופלטת הצבעים שבחרתי, שיצאה מתוך הצבע האדום

איך בחרת מה לרקום עליה?

״לא היה לי שום סמן ימני; הכל בא מתוכי. אני בחרתי את הטקסטים ומה יתרחש ביניהם. הכל היה אינטואיטיבי – בלי תכנון, בלי רישום קודם. אני והמחט ופלטת הצבעים שבחרתי, שיצאה מתוך הצבע האדום.

את המשפטים, כמו Freedom is a State of Mind או We All Smile in the Same Language מצאתי בלקט האינסופי של טקסטים שקיימים אצלי בעבודות כבר שנים. כל זה היה תוך כדי שלנגד עיני היו העבודות של אברמוביץ׳, ועם המחשבה שברגע שהיא תקבל את הגלימה – היא כבר תהיה שלה, ולא שלי״.

בתיה שני בסטודיו בתל אביב צילומים: גיא יחיאלי

בתיה שני בסטודיו בתל אביב צילומים: גיא יחיאלי

במקביל, רקמה שני גם על הגלימה של המכובד השני בטקס – האדריכל משה ספדיה. ״מזה דווקא נלחצתי יותר כי הוא אדם עם רפרטואר מדהים שאני פחות מתמצאת בטקסטים שקשורים לעולמו, והיה לי קשה לחשוב מה אני עומדת לרקום לו. אבל אז עשיתי איתו שיחת זום והבנתי שאין לי מה לפחד ואני צריכה לצאת לדרך. מצאתי משפט מדהים מספר משלי, ושאר הדימוי יצא לי יותר מרוכז, פחות מתפשט. בחרתי להשאיר איזה חריץ למען ימשיך להכנס האור ותמשיך להכנס ההשראה. זה יותר מכבוד עבורי להעניק לו אותה״.

את הגלימה השלישית שנמצאת עוד בשלבי עבודה בסטודיו שלה היא רוקמת ללא אחר מאשר נשיא ארצות הברית לשעבר ביל קלינטון. ״בדצמבר מתקיים טקס של האוניברסיטה לכבודו בניו יורק. אני לא אהיה בניו יורק אז, אבל זו היתה הזדמנות לרקום גם עבורו על גלימה משלו. הדימויים יהיו בצבעי הדגל האמריקאי – אדום, כחול ולבן, ואת המשפט שיהיה רקום עליה הצעתי לפרופ׳ רובין, והוא אומר We Rise By Lifting Others״.

כמה זמן את עובדת על כל גלימה כזו?

״זה משתנה כי אני עובדת במקביל גם על דברים אחרים. זו שאלה ששואלים אותי המון, כי העבודות שלי נראות לכאורה מאוד סיזיפיות. אבל לגורם הזמן אין עבורי משמעות. לפעמים אני צריכה פשוט להרפות ממשהו, לעבור למשהו אחר ואז לחזור״.

אותם דברים אחרים שעושה שני במקביל הם כמה וכמה גופי עבודות, חלקם גם נמצאים בסטודיו שלה בתל אביב. היא רוקמת על בגדים, על מדי צבא, על קנבסים ועל מעטפות. אחד הפרויקטים המשמעותיים שלה בשנים האחרונות הוא סדרה של עבודות של מעטפות רקומות שהיא שולחת לכתובות פיקטיביות ברחבי העולם, רק כדי שיוחזרו לשולח – כלומר, אליה.

״כשיצאתי לדרך עם הרעיון הזה לפני 30 שנה זה היה כדי לבדוק עד כמה רשויות הדואר יזרמו איתי. היום כבר מדובר באלפי עבודות (שחלקן גם הוצגו בתערוכה על החתום שהציגה בסטודיו שלה ביוני 2021). יצרתי לעצמי סוג של תערוכה נודדת שתמיד יש בה סוג של התיילדות והשתובבות. אני אוהבת להמציא כתובות. ׳בניתי׳ מרכזי תרבות בכפרים חשוכים, לדוגמה. אבל תמיד כיבדו את הכוונה הטובה שלי ושלחו לי את המכתבים בחזרה״.

birds

במקביל לאלימות נגד נשים, אחד הנושאים שעולים וחוזרים בעבודותיה של שני עם השנים הוא נושא הפליטים. ״בתחילת תקופת הקורונה השתתפתי ביריד באיזלינגטון, לונדון, שם הצגתי עבודות טקסטיל בנושא של פליטים. אני בת לניצולי שואה אז הנושא קרוב אליי, הוא סיב משמעותי בעבודה שלי וזה גם נושא שאף פעם לא יורד מהפרק. כשהצגתי ביריד עוד לא היתה מלחמה באוקראינה, המקום שממנו מגיעים רוב הפליטים עכשיו, אבל אירופה היתה מלאה בפליטים שהגיעו מסוריה.

״הצגתי שם, לדוגמה, עבודה שעשיתי מקרטון גדול של מקרר שחיכה לי מחוץ לסטודיו, שהתחבר לי למקרה נוראי שקרה לפני כן שבמסגרתו קפאו פליטים מוויאטנם למוות במשאית באנגליה שבה הובלו. הצגתי שם גם חולצה שקופה שרקמתי עליה, שהיתה אולי ההתמודדות הכי קשה שלי ברקמה מבחינה טכנית. העבודה הזו נרכשה על ידי אוסף האמנות של Fidelity – חברת ביטוח עולמית, וזה כבוד עצום עבורי״.

הרקמה על הגלימות, מספרת שני, הדליקה אצלה הרבה בלוטות חשק. ״נסחפתי לזה, גם בממד של העבודות עצמן וגם זה גרם לי לחזור להיות בקשר עם אוניברסיטת חיפה, שבטוח עוד ימשיך״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. עדיה

    זה רק מראה באיזה מצב חמור האקדמיה אם נותנים למכשפה האילומינטית הזאת תארים
    עשו גוגל ותראו אותה אוכלת גופות ומשפריצה דם על קירות
    עובדת שטן לכל דבר מעניין בחסות "אומנות"

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden