כל מה שחשוב ויפה
אנה דה ארמס כמרלין מונרו ב״בלונדינית״. צילומים: נטפליקס
אנה דה ארמס כמרלין מונרו ב״בלונדינית״. צילומים: נטפליקס

הסרט של נטפליקס על מרילין מונרו הוא בלאגן גדול ומעייף

״בלונדינית״ שמשודר בנטפליקס שם דגש על קשריה הרומנטיים הכושלים של השחקנית האיקונית. למרות שהוא לא מצליח לגרום לנו להזדהות איתה, הוא מעלה על סדר היום גם נושאים חשובים

במאי הסרט ״בלונדינית״, אנדרו דומיניק, משתמש בכל טריק צילום אפשרי בספר של טכניקות צילום בסרטים. התלבושות מדויקות כל כך מבחינה היסטורית, ויחד עם סט הצילומים והמשחק של אנה דה ארמס כמרלין, נוצרת תחושה לפיה הסרט בלונדינית״, שמשודר בנטפליקס, באמת מתרחש בשנות חייה של מונרו. אבל מעבר לזה, הסרט הוא בלאגן אחד גדול ומעייף.

הצילום החזותי של ״בלונדינית״ יכול לבלבל לעיתים, בעיקר בגלל המעברים הרבים בין סצנות בשחור־לבן לסצנות צבעוניות. האם השחור־לבן אמור לייצר את הרגעים האפלים בחייה והצבעוני לייצג את השמחים? או שאולי הסצנות בשחור־לבן הן סצנות שבהן נורמה ג׳ין משחקת את מרלין מונרו ובסצנות הצבעוניות היא באמת ג׳ין עצמה ולא הדמות האיקונית? אולי הרגעים בשחור־לבן הם אלה שבהם היא חווה התמוטטות נפשית? בקיצור – אין סיבה ברורה למעברים בין הצבעים.

אותו בלבול קיים גם בתיאורם של רגעים שונים בחייה של מונרו. מאחר והסרט מבוסס על ספר באותו שם שכתבה ג׳ויס קרול אוטס בשנת 2000, אפשר להבין את מקורו של הבלבול. הסופרת השתמשה בדמותה של מרלין ורגעים מחייה כדי לספר סיפור בדיוני ולהעביר מסר על הצד האפל של הקולנוע והתהילה. ואולי ההתבססות הזאת על הספר גרמה למפלתו אצל הרבה אנשים שצפו בו.

הסרט מערבב בין רגעים אמיתיים בחייה של מונרו, בעיקר נישואיה והקשרים הרומנטיים בחייה, יחד עם רגעים מומצאים לחלוטין כמו קשר פוליאמורי שניהלה עם צ׳ארלי צ׳פלין ג׳וניור (חוויאר סמואל) ואדוארד ג׳י רובינסון ג׳וניור (אוון ויליאמס). הוא מעביר אותה בין קשר גברי מתעלל אחד לקשר גברי מתעלל אחר, או לפחות כזה בעל השלכות שמובילות לסבל רב בחייה. גם הגברים שכביכול אוהבים אותה בתור נורמה ג׳ין ולא כמרלין מונרו מצטיירים ככאלה שניצלו אותה מבחינה מינית, אחד מהם גם התעלל בה נפשית, כפי שמתגלה בסוף הסרט.

birds

לאורך כל הסרט מוצגת מרלין כדמות שחיה בחיפוש תמידי אחרי גבר שיוכל למלא את מקומו של אביה, שנעדר מחייה מאז שהייתה ילדה. היא שם למען הגברים שונים שהיא פוגשת, אבל הם מעולם לא שם בשבילה. בשילוב עם טראומת ילדות של אמא עם בעיות נפשיות שניסתה בשלב מסוים להרוג אותה ושלושה הריונות כושלים (שניים מהם הסתיימו בהפלה בכפייה) – אנחנו מקבלים דמות של אישה מעורערת נפשית ללא יכולת להסתדר לבד בחיים. וגם אם היא מנסה, תמיד יהיה שם גבר שינצל אותה או יתעלל בה – פיזית או נפשית.

הסרט, שאורכו כמעט שלוש שעות, חוזר שוב ושוב על אותה התבנית המעייפת של פגישת גבר נצלני, הפלה וסבל. למרות שאין ספק בכך שמרלין סבלה רבות במהלך חייה, אולי אם היו גם סצנות שבהן היינו רואים אותה כאישה בעלת מוטיבציה רבה להצלחה בעולם הקולנוע, הכאב על הסבל שלה ועל המוות שלה היה יותר עוצמתי.

למרות העייפות שנובעת מכך, וכנראה גם בעקבות חוסר היכולת להזדהות עם דמותה של מרלין, הסרט מצליח לעסוק בשני נושאים חשובים: הראשון הוא העובדה שאי אפשר לחמוק מהעבר שלנו, בעיקר מטראומות ילדות. השני, ונראה שאפילו במאי הסרט נכשל בו, הוא שאנשים אף פעם לא רואים את האדם מעבר לדמות שאותה הוא משחק.

אנשים צופים בסרטים ומתאהבים בדמויות, אף פעם לא בשחקן עצמו. הם רואים בשחקן את הדמות שהם אוהבים וקשה להם לקבל משהו אחר חוץ מזה. הרי לא הגיוני שמרלין מונרו תשחק דמות שהיא לא הבלונדינית הסקסית המטומטמת, כמו שלא הגיוני שדניאל רדקליף ישחק את הבחור הרע בסרט כלשהו. זה בגלל שכשאנשים רואים אותם הם רואים את הדמויות האיקוניות והאהובות שהם גילמו. ועד שאותם שחקנים לא מעורבים באיזושהי דרמה (לטובה או לרעה) – אנשים לא יראו מעבר לדמות האהובה שלהם באיזשהו סרט, ישן ככל שיהיה. אפילו באותם רגעים של דרמה, אנשים מביעים חוסר אמון על כך שהדמות שהם אוהבים תהיה מעורבת באיזושהי שערורייה.

כאן נמצאת הבעיה הכי גדולה של אותם שחקנים: הם שבויים בידי הדמויות שהפכו אותם למפורסמים, נהפכים לצל של אנשים שלא קיימים באמת מעבר למסך הקולנוע או הטלוויזיה. מעטים האנשים שאנחנו יכולים לראות אותם כמו שהם. וגם אם יש להם תחושה שהם מצאו מישהו כזה, הפנטזיה עלולה להתנפץ מהר כשהם מגלים שאותו אדם רואה קודם כל את הדמות מהסרט ורק אחר כך אותם. התוצאות של הסתכלות מתמדת על הדמות ולא על השחקן יכולה לגבות מחיר כבד מאותם האנשים, והאשמה על כך נמצאת אצלנו, הצופים.


בלונדינית | נטפליקס
בימוי: אנדרו דומיניק
166 דקות; ארצות הברית, 2022
2 כוכבים

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden