מגלים אוצרות // דורון פולק

הפעם הראשונה

תמיד נחשבתי לעוף מוזר ולאאוטסיידר בעולם אמנות הישראלי. בסוף שנות ה־80 ניהלתי את האמנות של חברת החשמל והקמתי סדנאות של יוצרים בתחנות הכוח, ביניהם לפסל של נחום טבת ברידינג, לציירת מירית כהן כספי בתחנת הכוח בחיפה ולקבוצת המיצג ״זיק״ בתחנת הכוח בירושלים. המיזם כלל כ־300 פרויקטים של אמנות לקהילה במשך כחמש שנים, תמיכה בעשרות תערוכות ופסטיבלים לאמנות ועוד.

באתי לאמנות מלימודי תיאטרון ומדעי החברה באוניברסיטת תל אביב. אמנות פלסטית למדתי במסגרת לימודי ההמשך שלי, בחוג לניהול אמנויות באוניברסיטה חיפה. אחד הפרויקטים הראשונים שאצרתי בשנות ה־90 הייתה התערוכה הקבוצתית OPEN ART על חוף הים בנמל תל אביב. נושא האמנות בסביבה ולמען הקהילה היה טבוע בנפשי והכוונה כבר אז הייתה להוציא את האמנות מחללי המוזיאון ולהנגישה לציבור. את ההשראה לתערוכה קבלתי ממוזיאון הנשים בוושינגטון, בתמיכת חברה המייצרת גלידה, ומטרתה הייתה להציג אמנות שתתרום להעצמתה של דמות האישה.

היצירות מוקמו במעין חלונות ראווה שיצרנו על החוף, ממש קרוב למים, ועשרות אלפים חזו בפרויקט. את התערוכה אצרתי בשיתוף איילת אמוראי והשתתפו בפרויקט האמנים עפרה צימבליסטה, יהושע גריפית, קרן שפילשר, דורית פלדמן ועוד. באותן שנים הצגתי עוד פרויקטים עם מטרה למודעות סביבתית־אקולוגית בחללים ציבוריים. התערוכות האלה היוו את הבסיס לפרויקט ״אמנות סודית״, אמנות למען בוגרי האקדמיות באמנות בישראל שיזמתי לבנק לאומי עם אסתי דרורי בבית מני בתל אביב.

תמיד לא התאמתי ולא אהבתי את הבירוקרטיה והפקידות הקשורה בניהול אמנות ממסדית. כמעט מעולם לא זכיתי בשום מלגה ציבורית רשמית וגם לא ממש נהניתי משום תמיכה ממסדית. לשיא הגיעה תערוכת ״דיוקן ראשון״ לאמנים צעירים במוזיאון תל אביב, פרויקט שיזמנו למען מפעל הפיס, כשבקטלוג התערוכה אפילו שמי אינו מופיע – למרות שהייתי היחיד באותה תקופת חרם על ישראל שיכול היה להביא אוצרים מאירופה, זאת באמצעות הפעלת קשרי האישיים ואחרי שדני קרוון פנה אלי שאעזור.  

לפני כחמש שנים הקמתי את פורום ״חושבים קדימה״ שבו חברים כ־40 אמנים־מדענים. מטרתו הייתה לבדוק השקה בין תחומי המחקר ליצירתם האמנותית. בפרויקט הנוכחי ייפתח דיאלוג בין אמנים ומדענים והקהל הרחב, ותתקיים לראשונה תערוכה רחבה המתקשרת לשימוש של אמנים בחושים 

התחנה האחרונה

״תופעות חושיות״ – תערוכה שאני אוצר עם רוני גריפית, אוצר צעיר שאני משתף פעולה השנה כבר בפרויקט רביעי. זו תערוכה המפגישה בין אמנים למדענים. עלה בידי לאצור את תערוכת השגי המדע של ישראל בחלל נמל התעופה בן גוריון, ואחרי שנים רבות שבהן שיתפתי פעולה עם יוצרים כמו עזרא אוריון ב״פיסול הבינגלקטי״ ועיצוב פסל הפסולה למדע של האמנית אופירה אבישר, שהוטמנה ביסודות מבנה הספרייה הלאומית בירושלים.

לפני כחמש שנים הקמתי את פורום ״חושבים קדימה״ שבו חברים כ־40 אמנים־מדענים. מטרתו הייתה לבדוק השקה בין תחומי המחקר ליצירתם האמנותית. בפרויקט הנוכחי ייפתח דיאלוג בין אמנים ומדענים והקהל הרחב, ותתקיים לראשונה תערוכה רחבה המתקשרת לשימוש של אמנים בחושים. הפרויקט יוצג במהלך דצמבר במרכז עמיעד ביפו ויתקיימו בו מפגשים סביב שולחן של אמנים ומדענים וגם מיצגים שבהם יקחו חלק צ׳נצ׳ל בנגה, שרון הללי אסא, אבי רוזן ואנסמבל המחול קייזר אנטונינו.

בתערוכה לוקחים חלק דורות של אמנים ישראלים, ביניהם האמנית דוקטור רויטל ארבל שהיא גניקולוגית; האמן פרופסור יהודה רוט שהוא רופא אף אוזן גרון; האמן הפסיכיאטר אבן בלין; האמן דניאל לנדאו שעוסק במציאות מדומה; האמן מישל פלטניק שעוסק במולטימדיה בצילום ובווידאו; האמן ליאור זלמנסון שעוסק בתחום המדיה והתקשורת; האמן המדען פרופסור עודד רכבי ועוד. הפרויקט מיועד להמשיך במהלך 2023 למדינות נוספות והוא יוצג בלונדון, ברלין ומונטריאול בשיתוף האוצרות הני ווסטברוק (לונדון) וג׳ויס יהודה (מונטריאול).

מכל מלמדיי השכלתי

במהלך העשורים האחרונים עבדתי במחיצת האמן־אוצר ריצ׳ארד ושקו מפולין, אוצר ה־PS1 בניו יורק, שכיום מתגורר בברלין. ושקו הוא צייר וירטואוז, מנהל מוזיאון האמנים הבינלאומי (״מוזיאון ללא קירות״), יזם ואצר את תערוכת ״בניה בתהליך״ שהוצגה לראשונה בלודג׳ פולין שאליה הגיעו אמנים מהמערב כמו סול לויט, ננסי ספרו, אלן גינסבורג, לס לוין, מיכה אולמן ועוד.

התערוכה אירחה עשרות אמנים בחללי ציבור וברחבי העיר והתקיימה בין היתר בבתי האמנים. כל זאת התקיים על רקע איסור היצירה והביטוי האישי של האמנים החופשיים על ידי משטר המרשל בפולין. ושקו היה בין פעילי ארגון סולידריות. שתי התערוכות שהמשיכו את ״בנייה בתהליך״ היו ״דו קיום״ במצפה רמון ותערוכת ״מרקרס״ (סמנים 2001) שהצגנו בביאנלה בוונציה. עבדתי במחיצת ריצ׳ארד ושקו באותו פרויקט יחד עם אסתי דרורי שותפתי לפרויקט, ועקבתי אחרי אוצרותו.

התערוכה כללה עבודות של 200 אמנים שיצרו יצירות שנתלו כמו על חבל כביסה לאורך ויה גריבלדי בוונציה. הרעיון היה שכל אמן שהזמנו לתערוכה שיתף חבר שלו, אמן אחר, לצידו. לאמנים מכל העולם ניתנה אפשרות להציג את יצירתם, כולל אלה שאסור היה להם להציג מבחינה פוליטית בארצם. התערוכה זכתה להצלחה מטורפת בקרב הקהל. הפתיחה הייתה בשוק בוונציה וכל הרוכלים השתתפו בה – כל אחד מהם הביא כיבוד מדוכנו.

מיצגים (בין היתר של תמר רבן ואמנית פלשתינאית) נערכו בכנסיה המקומית והתערוכה המשיכה והציגה אחר כך בברלין, בפסטיבל אדינבורו בסקוטלנד ובאירועי חוצות היוצר בירושלים. לפרויקט הזה יצרנו תערוכות המשך בביאנלות הבאות בוונציה – ״הספרייה הנודדת 2003״ במוזיאון היהודי בגטו בוונציה; ״עמודים 2005״ אמנות על עמודי הגונדולות ברחבי ונציה, בתחנת הרכבת ובנמל התעופה; ״אמנות על אוהלים 2007״ בחצר מנזר בוונציה; ״אמנות זיכרון סובניר 2009״ בגלריה סקאלה מאטה ועוד. אהבתי לראות את פתיחותו וקשריו החבריים של ריצ׳ארד ושקו, דבר נדיר בשדה האמנות.

תערוכת החלומות

תערוכה שתעסוק באמנות המחוברת לסייבר. הפרויקט אמור לארח יוצרים מכל העולם שימציאו כל אחד בשפתו אינטרפרטציה צבעונית, חוצת מדיות ושפות אמנות לנושא. הפרויקט יוצג במקומות חדשים בו זמנית בעולם, וייצר בין היתר חלל וירטואלי בראשיתי.

בסוף שנות ה־90 שיתפתי פעולה עם אוצרת אוסטרית בפרויקט שנקרא ״ארטופיביה״. התערוכה הוצגה על גבי לוחות מודעות ענקיים בחוצות העיר בעיר גרץ באוסטריה, ועסקה בנושא התמודדות היוצרים עם נושא הפחד מאמנות. אני חולם לחזור לאותו נושא, הפעם בווריאציה שונה, ולערב את האמנים בהתייחסות למונח הפחד בעולם כיום. הסייבר יהווה אמצעי התמודדות אלגורי לפחד של היחיד בחברה מול המנגנונים המפעילים אותה לפחד מנושא האמנות במיוחד.

בקרוב אצלי

בימים אלה אני מעורב בכמה פרויקטים חדשים, רובם רלוונטיים לחללי העבודה שבהם אני פועל. בחלל גלריה מכון המים – גלריה עירונית הפועלת מעל באר מים בגבעתיים – מתוכננות תערוכות ייחודיות שיארחו אמנים מישראל ומחו״ל. ברגע זה מוצגת בה תערוכת יחיד של צביקה קנטור על אמנות ונשק (במבנה הגלריה המקורי מקום הסליק בראשון בארץ). בין היתר מיועדת להתארח בה האמנית סילביה ספדי ממונטריאול, המשלבת וידיאו צילום בעבודות החומר והאבק שלה. האמן הישראלי דויד וקשטיין מוזמן ליצור פרויקט מיוחד באוקטובר שיתקשר לזיכרונות מלחמת יום כיפור. בחלל תיאטרון גבעתיים תוצג סדרת תערוכת של אמני מאסטר מובילים בארץ ולצידם בקומת הגלריה העליונה, תערוכות של אמנים צעירים המתכתבים עם אותם אמנים דגולים.

בחלל גלריה בן עמי ברחוב החשמל נציג את פרויקט ״אמנות מקופלת״ (אמנות דואר מקופלת במעטפות משרדיות ענקיות) שהצגנו לראשונה בסנט פטרסבורג בהשראת הפרויקט מה־ICA מלונדון. הפרויקט יוצג בחלל גלריה ״זיכרון העתיד״ בפריז – חלל שבו אני פועל בעשור האחרון. תערוכת אמנים בנושא ספרי אמן מתוכננת בסתיו בחלל נוסף שבו אני פעיל בחמש השנים האחרונות בברלין – חלל ״הקיר הרביעי״ החדש המתוכנן בקרויצברג. תערוכה נוספת של פיסול מחומרים תעשייתיים – פיוז׳ן ארט – מיועדת לתצוגה בחללי המוזיאון בעיירת הוניטאז׳ איסטון בניו יורק ובפראג, בשיתוף האמן שלום ניומן.