מלכי טסלר: האנימציה היא מקום של שחרור ופורקן

יובל: הי מלכי, בוקר טוב. מה שלומך? וברכות לקראת התערוכה החדשה בגלריה המדרשה בית ברל בתל אביב

מלכי: הי יובל בוקר טוב,תודה רבה. עוד פחות מחודש, מלחיץ ומרגש

יובל: לפני שנתחיל ספרי לנו מה מתוכנן לתערוכה? מה תציגי בה

מלכי: אציג ציורי אנימציה בעיקר וגם ציורי פנדה, אבל גם יש מצב בלי הציורים ורק האנימציות, זה דברים שמרגישים בחלל.

בשנתיים האחרונות אני מציירת אנימציות. לימדתי את עצמי לצייר אנימציה מתוך סקרנות ורצון להעמיק ולפתח את ציוריי, האנימציה היא עבורי מקום של שחרור ופורקן. הצורך למחוק ולעבוד בשכבות לא קיים שם: כל קו גלוי, כל סקיצה היא פריים, אין שם טעויות, רק נסיונות וגילויים חדשים, לעומת הציור שאותו אני מציירת באותה כמות זמן (אם לא יותר)

מלכי: בציור אני יותר מתוכננת, עובדת על דימוי אחד, ובשכבות. המחשבות הן אחרות כשאני מציירת: איך מציירים טבע דומם באנימציה? איך עוברת פעולה בציור בפריים אחד מול פעולה באנימציה ב־50 פריימים? האם ציור זז נחשב לציור או לסרטון? השכפול של אותו דימוי בפריים אחד מול דימויי משכופל ב־50 פריימים – מעניין אותי המתח ביניהם, הפעולה בשני המדיומים האלה

יובל: ומבחינת התוכן של הציורים והאנימציה? מה את מציירת/מאנמצת?

מלכי: ציורי האנימציה הם לרוב פעולות שהגוף עושה במרחב, ביחד או לחוד, פעולות פשוטות ופעולות חסרות הגיון, אבל גם טבע דומם נכנס לאנימציות ולציורים. הפעולות הן פשוטות כמו שילד מתפתח ולומד לקשור שרוכים לבד ולרכב על אופניים בלי גלגלי עזר, כך גם אני

יובל: כלומר כל מה שאת מציגה זה אינטואיטיבי, המדיום והפורמט חשובים יותר מעולמות התוכן?

מלכי: שאלה יפה: אני באמת מתעמקת הרבה יותר בפורמט מבתוכן; התוכן בא לי יותר אינטואיטיבי. הניסיון לצייר אנימציה נותן לתוכן מקום פחות מרכזי לעומת הטכניקה שבה הוא עשוי, כי האיך הרבה יותר מעניין אותי ומסקרן אותי.

הנושא מגיע מהניסיון וחקירת החומר, ולא ההפך: אם היה לי משהו חשוב לומר על החיים כבר הייתי אומרת או עושה וידאו. הציור נותן לי להתנתק ולייצר עולם עם הגיון ומחשבות אחרות, שלא תמיד מתחברות למציאות

יובל: זה לא נכון גם לציורים עמוסי הפרטים והעולמות שלך?

מלכי: יש גם ציורים עם תוכן, נכון, אבל אני משתדלת שהתוכן לא יהיה גלוי, שמי שיתבונן בציור יפרש אותו כמו שהוא רוצה, לא כמו שאני חשבתי

יובל: אני חוזר לאנימציות ששלחת לי. יש להן שמות: ילדה נופלת לשמלה, כיסא ומיטה, להתאפר, לחיים, מעשנת, מתקלחת. זה שמות שבאו לפני הפעולה האמנותית? אחרי? כמה הם חשובים?

מלכי: השמות הם הפעולות שאני מציירת, שחשבתי עליהן לפני ואז ציירתי אותן. סקרן אותי לדעת איך זה ייצא, אבל אין מאחורי זה משהו דרמטי: זו הפעולה עצמה, הרגע הזה שבא והולך, רגע קטן

יובל: אז איזה עניין את מקווה ליצור אצל המבקרים בתערוכה?

מלכי: להראות עולם אחר שעשוי מרגעים, פעולות, קווים וצבע; שחושב ציור דרך אנימציה. תשובה קצרה מדי?

יובל: לא. זה ממש בסדר. תגידי, אם ציורי הפנדה יכנסו לתערוכה – מה הם יכללו? מה קורה שם?

מלכי: גם בפנדות אני מציירת את אותם הדימויים, אבל בדרך אחרת, בשכבות, והמחשבות שעולות לי בזמן שאני מציירת את ציורי הפנדה הן האם אותן פעולות שקורות באנימציות יכולות להיות בתוך ציורי הפנדה? פעולה מתמשכת מול פעולה שנמצאת בתוך ציור. וגם שהאנימציות מתייחסות לקו ואילו הפנדה מצוירת משטחים גדולים עם הרבה צבע ושכבות ורקע רישום מול ציור.

ואני חושבת שאם יש תוכן זה נושא הגוף, הגוף הפועל, הגוף כמכונה שתמיד בפעולה שתמיד מייצר ועושה, עושה לעצמו, עושה לאחר. הגוף החי. לדוגמה, כשאני מציירת ילדה זורקת כדור ותופסת: לתפוס כדור זה דבר קל ופשוט, אבל לצייר את הילדה זורקת כדור ותופסת זו כבר פעולה שקוראת תיגר על הפעולה הפשוטה הזו.

היא הופכת למורכבת, ממש כמו לילדה הקטנה שפעם ראשונה מנסה לזרוק כדור ולתפוס. זו החוויה שאני מנסה להעביר. גם להתקלח זו חוויה פשוטה ויומיומית שבאנימציה אני בוחרת להעצים אותה ובכמה שניות כשרואים דמות מתקלחת, אז המקלחת וזרם המים הופכים להיות לפעולה דרמטית.

ציורי האנימציה מצויירים בשפה שלי, שפה גולמית וילדית, חסרת טכניקה וידע באנימציה. כמו ילדה שלומדת לעשות פעולות חדשות, כך אני לומדת לצייר אותן בדרכי ולייצר מהן אנימציות

יובל: אז עכשיו רק צריך למצוא שם לתערוכה…

מלכי: נכון. אני חלשה בשמות ולא תמיד מבינה למה צריך שם לתערוכה. יש לך רעיון?

יובל: מבטיח לחשוב על זה. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?

מלכי: כן, שאני מאוד מתרגשת ומתביישת, תמיד מלחיץ אותי לעשות תערוכת יחיד והרבה זמן לא רציתי את זה גם, זה חשוף בטרוף. וזה שיש פתיחה ושאשכרה אנשים באים לראות את היצירות שלך זה מביך מאד. וכל הקטע שצריך לפרסם את התערוכה ולשים את עצמך במרכז. אמאלההה

---

מלכי טסלר | ילדה נופלת לתוך שמלה
אוצר: אבי לובין
גלריית המדרשה, בית ברל, הירקון 19, תל אביב
פתיחה: 1.12; נעילה: 20.1.23