תכליתיות, מינימליזם ואלגנטיות: עירית בירן יוצרת בסטודיו חדש ביפו

הקרמיקאית עירית בירן והסטודיו שלה, Studio NoW, אולי נראים חלק אינטגרלי מהסביבה היפואית בפאתי שוק הפשפשים – אבל הם עדיין נחשבים לדיירים חדשים בשכונה. ״לקח לי זמן להגיד שאני קרמיקאית״, מספרת בירן. ״נולדתי ברחובות בבית ציוני. סבא שלי היה ממקימי התעשייה הצבאית, סבתא היתה פמיניסטית גדולה עוד כשלא היתה הגדרה כזו – היא היתה מהנדסת החשמל הראשונה בארץ, עבדה בחברת החשמל ולאחרונה אפילו קראו על שמה תחנת כח בשפיים – תחנת סלאבין.

״הבית שבו גדלתי לא היה כזה בעל נטייה אומנותית, אלא בעל נטייה עמלנית. עשינו הכל בעבודת יד. היינו בעשייה כל הזמן. בצבא שרתי כקצינת ת״ש ולאחר השחרור הלכתי ללמוד משפטים. היה לי חוש צדק מפותח, נקלעתי לקרבות ציבוריים של הגנה על זכויות החלשים מול החזקים ועוד. עבדתי כעורכת דין במשך שנים וגם התקדמתי בתחום, אבל לקראת הלידה של הילד הרביעי שלי הרגשתי שאני לא רוצה להמשיך בו. הייתי בתחושה של קרב הישרדות – קריירה מול אימהות״.

צילומים: אפרת לוזנוב

עירית בירן. צילום: אפרת לוזנוב

״חשתי שאני זקוקה לפאוזה. לשינוי. הריגוש שבעיסוק המשפטי שליווה אותי שנים ארוכות החל לדעוך וכשהריגוש והתשוקה פוחתים – הקשיים מתעצמים. חשתי שבמאבק לשלב קריירה ומשפחה, הקריירה היא זו שצריכה לסגת. החלטתי לצאת ללימודי תואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת תל אביב, ובהמשך עוד חזרתי לתקופה למשרד עורכי הדין שבבעלות אביו של בן זוגי, שרגא בירן״.

רק כשיצאה לשנת חופש, התוודעה בירן לעולם הקדרות. ״זה כמו חיידק. מחוג פעם בשבוע במוזיאון תל אביב התחלתי לעבוד פעמיים בשבוע אצל המורה שלי, הקרמיקאית המופלאה רעיה שטרן. בהתחלה זה היה רק כדי לייצר לעצמי כלים לבישול, כי אני מאוד אוהבת לבשל. מאז ומתמיד אהבתי לבשל, אני אוהבת אוכל משובח ומבשלת כבר מגיל 12.

הבנתי שיצירת הכלים שלי מונעת מהחיבור לאוכל שמוגש בהם ולאנשים שאוחזים בכלי או מתבוננים בו. החיבור הזה הופך את חווית האכילה לרב חושית והוליסטית, כזו שמערבת רגשות וחושים של טעם, ריח, מגע, מראה ואפילו צליל

״שנת החופש התארכה ובאותו הזמן גם הבנתי כמה בני הבית זקוקים לי ולנוכחות שלי. מנגד, בהבט הקרייריסטי שלי זה לא היה פשוט – הזהות המקצועית שלי היתה חשובה לי וההחלטה לעזוב את תחום המשפטים לא היה פשוט. לעבור לעולם הקרמיקה דרש ממני להשיל מעצמי הרבה פרסטיז׳ה של עורכת דין. גם לא למדתי בבצלאל ולא הכרתי את הנפשות הפועלות״.

בשנת 2015 פתחה בירן את הסטודיו צמוד לביתה במושב שדה ורבורג. ״רציתי לתת לסטודיו שם אחר, להתנתק מהשם האישי שלי שהיה מחובר לזהות שרציתי להשיל מעצמי, שם שיכיל את כל המשמעויות שראיתי בו. הסטודיו מהווה חיבור של בין שני עולמות התוכן שמעניינים ומעסיקים אותי – הבישול והקרמיקה.

״הבנתי שיצירת הכלים שלי מונעת מהחיבור לאוכל שמוגש בהם ולאנשים שאוחזים בכלי או מתבוננים בו. החיבור הזה הופך את חווית האכילה לרב חושית והוליסטית, כזו שמערבת רגשות וחושים של טעם, ריח, מגע, מראה ואפילו צליל. כך נולד השם Now ולצידו המוטו – Hand Made Rituals. בממד האישי המילה Now שיקפה עבורי גם את השינוי והחיבור לאני העכשווי שלי. מכאן יצאתי לדרך״.

הכלי הוא הקנבס

באפריל האחרון עבר הסטודיו למשכנו הנוכחי ביפו – מבנה תעשייתי ששופץ ועוצב בהתאם לפעילות של הסטודיו. התכנון והעיצוב נעשו על ידי בירן עצמה בליווי אדריכלית הפנים קרן אופנר והאדריכל מורן פלמוני, שגם עיצב את ביתה בשדה ורבורג. ״הסטודיו הוא מימוש ערכי העיצוב שלי, שבאים לידי ביטוי גם בכלים של NoW: תכליתיות, מינימליזם ואלגנטיות״.

המעבר ליפו לווה בדיוק וחידוש המיתוג של הסטודיו. בתהליך ההתבוננות על הסטודיו, זכה החלל להגדרה המייחדת אותו כמקום שההתרחשות בו רחבה מהקדרות והכלים עצמם וכעת הוא נקרא – Studio NoW. ״במעבר ליפו רעננו את הלוגו ביחד עם נורית קוניאק״, מסבירה בירן. ״בחרנו לטפל פונטית באות O באופן שונה, כי היא זו שמייצגת את הגלגל (האבניים) ואת הצורניות העיקרית של הכלים. בוורסיה הקודמת של הלוגו היו ליד ה־O שני פסים שרמזו לדימוי של סכו״ם. עם המעבר והתרחבות פעילות הסטודיו, ויתרתי עליהם ושמרתי על המוטיב המרכזי של הגלגל״.

חלל הסטודיו פתוח ומאפשר למבקרים לצפות בתהליכי היצירה שמתרחשים בו. בקדמת הסטודיו פועלת חנות שבה נמכרות עבודות הקרמיקה של בירן לצד פריטים נוספים אותם היא מלקטת. בקומת הגלריה שוכן המטבח של הסטודיו וסביבו מתקיימים אירועי קולינריה – ארוחות, סדנאות ומפגשים.

צילומים: עמית גירון

למה לדעתך הפכה הקרמיקה לכל כך פופולרית?

״אני חושבת שהאינסטגרם גרם לתחום לפרוח. הצורך של אנשים לצלם את האוכל שהם מכינים, מגישים ומבשלים – דרש גם טיפול בנראות של ההגשה. מכאן הושם דגש על הכלים עצמם והקרמיקה קיבלה נוכחות. יש כנראה עוד סיבות כמו העיסוק בחיים אקולוגיים, החיפוש אחרי דברים אישיים אבל בעיניי האינסטגרם היה הקטליזטור המרכזי״.

מהם עולמות ההשראה שלך?

״עולם ההשראה הראשוני שלי הוא האוכל. משם בא הכלי. אני מבשלת מתוך ספרי בישול, קוראת מתכונים אובסיסיבית. יש לי ספריה עצומה של ספרי אוכל ובישול. הכלי הוא הקנבס שלי לאוכל. כשאני יוצרת כלי אני יודעת בדיוק איזו מנה תוגש בו. צלחת לפסטה נראית אחרת מצלחת לבשר. אני עובדת בהתאם למנות״.

איזה כלים את מייצרת?

״הכלים שלי מיוצרים כולם בעבודת יד, אחד אחד, בשיטות מסורתיות ובתהליך יצירה אישי. אני מאמינה שבכל כלי שאני יוצרת טבוע חלק ממני. הקו של הכלים הוא נקי, אלגנטי ומינימליסטי. בין הכלים יש צלחות לאוכל, בגדלים וסגנונות שונים, כלי הגשה, כוסות, קערות ועוד. הכלים מתאימים לשימושים רבים ומגוונים״.

למה העברת את הסטודיו לתל אביב?

״אני גרה במושב ורציתי לעבור לעיר. במקביל, רציתי גם להיפרד מהעבודה בבית. משהו באינטימיות של הבית נפגעה בגלל העבודה. האירועים שקיימתי היו בתוך הבית הפרטי שלי, וכעת הם חלק מהסטודיו. קיבלתי בית נפרד ומקום עבודה נפרד. קיבלתי שקט.

הישארו מעודכנים והירשמו לניולזטר שלנו. כדאי!

הרשמה

״הסטודיו החדש מאפשר לי לערוך אירועים מבלי להשבית את המקום כולו. יש בו מספיק חללים כדי לערוך אירועים חד פעמיים לצד סדנאות ושיתופי פעולה, וכל אלה מבלי להפסיק את מרחב הקדרות. יש בו גם קיר אמן שבו מוצגות תערוכות של אמנים שיתחלפו אחת למספר חודשים, שסביבן יהיו גם אירועים רלוונטיים. התערוכה הראשונה שהוצגה במקום היתה של האמנית שגית זלוף נמיר ועכשיו מוצגות בו עבודות של הצלם דן פרץ״.

איך את מגדירה את עצמך היום?

״יוצרת. אני יוצרת בעולם הקרמיקה והבישול. בעולם הקרמיקה יש לי שפה משלי, וגם בתחומי הבישול פיתחתי סגנון בישול אישי. המטבח שלי מתאפיין בשימוש בחומרי גלם טריים ואיכותיים, רצוי מקומיים. ההשראות שלי מגיעות מספרי הבישול שלי, מטיולים בעולם ומביקורים במסעדות. בכל יום שישי מתקיימת אצלנו ארוחת ערב משפחתית גדולה. בעבר הייתי רושמת בכל יום שישי מה בישלתי. לא מזמן ליקטנו את הפתקים האלה והבנו שיצרתי ממש מסורת שצריך לשמר״.

הילדים שלך מבשלים?

״לא. אבל הם יבשלו. כשאני לא אהיה כאן הם יצטרכו למלא את מקומי, כי הם התרגלו לסטנדרט בישול מאוד גבוה״.

צילומים: מ״ל

את מרגישה שמצאת את עצמך?

״כשהייתי בתקופה החיפוש אחר הזהות החדשה שלי קראתי שאם אתה שואל את עצמך לאן צריך ללכת – מומלץ שתבדוק מהם המקומות שאתה נמצא בהם בזרימה (Flow). כשאני עסוקה במשהו במשך שעות ואני לא מרגישה שהזמן עובר – אני מרגישה שזה המקום שלי. אני מאותגרת אבל אני לגמרי כאן. אני עושה את מה שאני אוהבת, אני קמה בבוקר בהתלהבות.

״אני רוצה להמשיך ולעשות את זה לנצח וגם להמשיך ולהשתפר. קרמיקה היא מסע אינסופי של השתפרות. אני רוצה לראות כלי ולהיות מסוגלת לעשות אותו בצורה מושלמת על האובניים. לצד זה אני רוצה להמשיך ולייצר שיתופי פעולה, לשלב יוצרים נוספים בחלל התצוגה, לארח אמנים ולקיים אירועים קולינריים ומפגשים סביב מגוון נושאים שמשיקים לפעילות של הסטודיו״.