כל מה שחשוב ויפה

יקיצת הממלכה: נטעלי שלוסר מפגישה את הגיאולוגי עם הדיגיטלי

בתערוכת יחיד בגלריה דביר מציגה נטעלי שלוסר סדרה של פסלים מודפסים בטכנולוגיות שונות, אבנים ומראות, קולאז׳, תכשיט וציור. העבודות, שנקודת המוצא שלהן במדבר הישראלי, לוקחות את הצופים למסע בזמן אל הפרהיסטוריה והשפעת האות הכתובה על ההיסטוריה האנושית

ענבל: בוקר טוב נטעלי, מה שלומך?

נטעלי: טוב תודה ומה שלומך?

ענבל: אצלי מצוין, שמחה על הגשם. אנחנו נפגשות כדי לשוחח על התערוכה שלך בגלריה דביר ״יקיצת הממלכה״. באנגלית יש לה שם אחר – Red Sun. מה מספר לנו השם על התערוכה, ולמה בחרת שם שונה באנגלית?

נטעלי: יקיצת הממלכה היא קיצור של ״אבנים וסימטריה בארץ החולות. פרק שני – למרגלות המקדש הכלקוליתי: יקיצת הממלכה והתכשיט הרוחני״. זו התחנה השנייה של הפרויקט, גרסה לתערוכה שהוצגה בערד באוצרות לאה אביר, במסגרת חממת האמנים של מפעל הפיס. לא פשוט לתרגם יקיצה: לתערוכה באנגלית קוראים שמש אדומה, זה שם הציור שמשתתף בתערוכה. רציתי לתת לו מקום כי הוא העבודה האחרונה שנעשתה עבור התערוכה הזו, והראשונה בסדרה הבאה

ענבל: השם עבר קיצור מקוצר מאוד 🙂 מה אנחנו רואות בתערוכה?

נטעלי: זו תערוכה של פסלים מודפסים בטכנולוגיות שונות, אבנים ומראות, קולאז׳, תכשיט וציור

Asian West. צילום: גוני ריסקין

Asian West. צילום: גוני ריסקין

ChalcolKing. צילום: סשה טמרין

ChalcolKing. צילום: סשה טמרין

Yirmesouck. צילום: גוני ריסקין

Yirmesouck. צילום: גוני ריסקין

The Kings Slice. צילום: דורון אורגיל

The Kings Slice. צילום: דורון אורגיל

Darbuka. צילום: גוני ריסקין

Darbuka. צילום: גוני ריסקין

נסעתי למדבר בעקבות פגיעה בקניין רוחני שלי. הרגשתי שאני צריכה לקחת הפוגה מהשאלה הבוערת בציור. חיפשתי החלמה לעצמי מבריונות נוסח מעצמות. כשהלכתי במדבר הרגשתי את העמים האנונימיים שחיו בארץ החולות בין שתי המעצמות

ענבל: הטכניקה שלך לייצור הפסלים כוללת חיתוך אבנים והדפסה בתלת־ממד – תוכלי לומר איך את יוצרת אותם, ומדוע בחרת בטכניקה הזו?

נטעלי: הפסלים נוצרו מאבנים וסימטריה בלבד. התהליך מתחיל בסריקת אבן בסורק תלת־ממד. ואז חיתוך, היפוך מראה והדפסה בתלת־ממד. הפסלים משלבים את האבן המקורית ביחד עם הדפסת הסימטריה שלה. חצי מהפסל הוא אבן המייצגת את עידן האבן היקיצה, ומהצד השני של החתך הסימטרי משלים החצי המודפס את יקיצת הממלכה בעידן הדיגיטלי. אלה הן טכנולוגיות הקידמה, מככבות בכותרת משני קצוות ההיסטוריה – ומשני הצדדים של הפסל

ענבל: בחלק מהמקרים השתמשת פשוט במראה כדי להשלים את הפסל – כאן מדובר בטכנולוגיה קצת יותר ותיקה

נטעלי: אלה הן צלמיות שחציין אבן והחצי השני שלהן הוא השתקפות במראה המשתתפת בצלמית. הטכנולוגיה כאן שייכת למפעלי שיש מטבחים. החיתוך נעשה באמצעות מסור יהלום. לחצי פסל על ראי יש אפשרות לרחף בחלל המשתקף במראה

עוצמה א־היסטורית שמחלחלת לתרבות

ענבל: הרבה תקופות מעורבות בעבודה שלך – הזמן הגיאולוגי שבו נוצרה האבן, הזמן שבו נוצרה טכנולוגיה המראה, הזמן של טכנולוגיית החיתוך והמעודכנת מכולן, טכנולוגיית ההדפסה בתלת־ממד. בין לבין נמצא המקדש הכלקוליתי מהכותרת הארוכה. מהי התקופה הכלקוליתית וכיצד היא קשורה לעבודה שלך?

נטעלי: התקופה הכלקוליתית היא מסגרת הזמן של הפרויקט בתחנה בערד. זו תקופת האבן האחרונה, שבה החל השימוש במתכות (כלקול היא נחושת, לית היא אבן). על אף ההזנקה הטכנולוגית בכותרת – זו עדיין תקופה פרהיסטורית. עוד לא נעשה בה שימוש בכתב לתעד את אוכלוסיית האזור (ולכן אין היסטוריה מתועדת – מה שנחשב לפרהיסטוריה). לכן, כשנמצא במערת המטמון לא רחוק מהמקדש הכלקוליתי בעין גדי אוצר בן כ־400 חפצי נחושת, הוא נותר אנונימי, ללא זיהוי. האבנים שאיתן יצרתי את המלך – המחבצה והדרבוקה – מקורן ברחבה למרגלות המקדש הכלקוליתי בעין גדי

ענבל: מערת המטמון… נשמע מסתורי ורומנטי

נטעלי: כך באמת קוראים לה. זו מערה באמצע גובה מצוק הנפילה של נחל משמר. בשמורת עין גדי יש כמה מסלולים למטיילים, אחד מהם הוא מסלול של כשעה הלוך חזור שמטפס אל המקדש הכלקוליתי. מתחתיו יש רחבה, ואבנים שנראות כמו באמצע הדרך מידרדרות אל הרחבה שמתחת למקדש. מהרחבה אפשר להמשיך לכיוון שיחים וענפים שמאחוריהם מעיין קטן וצונן

ענבל: מהתיאור אפשר להרגיש ששהית שם זמן משמעותי. נשמע מקום מקסים. מה הביא אותך בכלל לחפש אבנים? ודווקא שם?

נטעלי: הייתי בתוכנית שהות ב״בית הסופר״ בערד. הגעתי מספר פעמים ובכל פעם למשך כשבועיים, במסגרת תוכנית של המרכז לאמנות עכשווית בערד באוצרות לאה אביר. לאה הזמינה את הפרויקט לתחנה שנייה בערד. הקפתי את ערד על גבול העיר־מדבר וטיילתי במסלולים שיוצאים מהעיר בנחלים קידוד וטביה.

ברכב הגעתי לשמורת עין גדי ושם טיילתי בליווי פקחים. הגעתי גם לתל ערד שם עשו לי סיור בטרקטורון המנהלתי של התל. נכנסתי לעומק המדבר עם ג׳יפאי, גילי סופר, שלקח אותי עם 4X4 במרחק מכבישי גישה, בדרך החוצה את המדבר מערד לכיוון מערת המטמון

גלריה דביר. צילומי הצבה: אלעד שריג

גלריה דביר. צילומי הצבה: אלעד שריג

נטעלי שלוסר. צילום: גוני ריסקין

נטעלי שלוסר. צילום: גוני ריסקין

לפני ההיסטוריה היו חפצים דוממים ושקטים שמתארים את התרבות החומרית של רוח הקהילה שעשתה בהם שימוש. אנחנו לא יכולים לפרש את הממצאים האלה, ואנחנו יודעים רק מעט על העולם של האנשים שסבבו סביב החפצים האלה

ענבל: מה משך אותך בערד, במדבר ובמקדש הכלקוליתי?

נטעלי: נסעתי למדבר בעקבות פגיעה בקניין רוחני שלי. הרגשתי שאני צריכה לקחת הפוגה מהשאלה הבוערת בציור. חיפשתי החלמה לעצמי מבריונות נוסח מעצמות. כשהלכתי במדבר הרגשתי את העמים האנונימיים שחיו בארץ החולות בין שתי המעצמות (מצרים ומסופוטמיה).

בזמן שהמעצמות כבר כתבו והעמים עדיין לא כתבו, השליחים שרצו בין המעצמות כתבו ותיעדו את אורחות חייהם של תושבי ארץ החולות, מסרו מידע לשליטיהם מי היו העמים האלה, כמה חיילים יש להם ועוד. בכך הרימו השליחים זרקור היסטורי ושפכו אור ראשון על העמים, עם הכתב שכמו פצע את שלוותם כשאגה מתפרצת לפסטורליה הקדם־היסטורית של האזור. אני מרגישה שהגעתי לשם מהצד השני של ההיסטוריה כשושלת מלוכה, לערוך טקס סיום חגיגי של פרידה מהאות הכתובה.

הרבה מהיוצרים של עבודות שיש בהן סימטריות נשארו עלומי שם, וזה עניין אותי. יש תקופות שבהן הסימטריה שופעת בתרבות, כמו במקדשים ובקמעות בפרהיסטוריה, גם בציורי מזבח בימי הביניים, וגם על כריכות של ספרים בעידן החדש. התחושה היא שיש איזושהי עוצמה א־היסטורית שמחלחלת לתרבות דרך התקופות האלה. אבנים וסימטריה ממצות זו מזו תכשיט רוחני שקניינו הוא רחוק ומחוץ להישג אדם

ענבל: מהו התכשיט הרוחני שאת מדברת עליו?

נטעלי: לתערוכה יש שתי כניסות, כמו שני שערים למבט. במבט ראשון רואים את צלמיות יקיצת הממלכה. כששני החצאים מצטרפים זה לזה משני צדי החתך הם מעירים את הממלכה שהייתה חצובה באבן (חצי ממנה) והמתינה כל הימים במדבר לחצי התואם, שישלים אותה מהקצה השני של ההיסטוריה. כשמסתכלים על הצלמיות אפשר לחשוב שמדובר בצלמיות שהושאלו לתצוגה ממוזיאון של עמים קדומים.

השער השני הוא של התכשיט הרוחני שנוצר כתוצאה מהכפלה דיגיטלית של ההיפר־אינפורמציה של האבן. לאבן יש הרבה פרטים מופשטים ומפורטים, מבלייה של מיליוני שנים הנפרשות על פני השטח של האבן. ההיפר־אינפורמציה הזו משתחררת מהאבן בסימטריה. כשמתקרבים לצלמית רואים מספר רב של דמויות לאורך שדרת החתך. הסימטריה נותנת לנו אחיזה לכל נקודה על פני האבן, משום שהצמדנו ערך פיגורטיבי לכל פרט מופשט מעצם ההכפלה.

אנחנו מזהים דמויות שמתפשטות ומפתחות את הסביבה במרחק המוכפל קרוב מאוד לחתך. הדמויות מתפשטות על ציר החתך של הסימטריה וצורבות את התכשיט הרוחני החוצה במרכזן של הצלמיות. ככל שמתקרבים ממשיכות הדמויות לפרוץ אל שדה הראיה ולהילכד ככתמי רורשאך במקדשים.

אור שנכנס דרך הסדק

נטעלי: העמים הקדומים סגרו את הסימטריה בשלב הצלמית, השער ננעל בפולחן. התכשיט הרוחני הוא פריצה של פולחנים אל שדה הראיה, לאורך שדרת החתך החוצה את הצלמיות באמצע. זה המפגש של הגיאולוגי והדיגיטלי.

התכשיט הרוחני מזניק את הצלמיות לתקופתנו בבת אחת. בפסל ״אסייאן ווסט״, לדוגמה, כשמתקרבים רואים שיש לו כיפה של תיש, ועל האף שלו יש נזיר במדיטציה שיושב מעל קדירת מרק. גם הם נפתחים כשער לדמויות יותר קטנות בפנים שממשיכות לפתח את סביבת החתך. התכשיט הרוחני הוא היפר־אינפורמציה שמשתחררת מהאבן בסימטריה על שדרת החתך

ענבל: אני מבינה שהתכשיט הרוחני הוא הדבר שנוצר ממש בנקודת החתך כשמגדילים את נקודת המפגש של הסימטריה ומתבוננים בה מקרוב. אבל יש גם עבודה שהיא ממש תכשיט, שבו פרסת אבן לעובי דק כל כך שהיא נעשתה שקופה – כאן התייחסת לתכשיט בדרך אחרת?

Twinkle Awakening. צילום: אלעד שריג

Twinkle Awakening. צילום: אלעד שריג

Red Sun. צילום: אלעד שריג

Red Sun. צילום: אלעד שריג

Desert Varnish. צילום: אלעד שריג

Desert Varnish. צילום: אלעד שריג

נטעלי: צליל של ריפוי פנימי הגיע אליי בסוף, בצורה של שקף אבן ואור בפסל ״תכשיט״, והתכשיט הרוחני קיבל בו תפנית. כשמתקרבים לתכשיט הזה רואים צורת טלית ואפשר לראות גם סדקים משני הצדדים שהם סימטריים, כמו ברקים. הם נראים כאילו נמחקה מהם האינפורמציה והם ריקים.

השקף נעשה בשילוב עם המעבדה לדפורמציה של סלעים והמעבדה הפטרוגרפית באוניברסיטת בן גוריון. זהו שקף של חתך של אבן. מכינים אותו על ידי חיתוך האבן במסור יהלום (כמו במפעל שיש למטבחים). מדביקים אותה על לוחית של מיקרוסקופ, משייפים אותה עד לזכוכית, לעובי של 30 מיקרון. במצב זה האור יכול לעבור דרכה.

כשמניחים אותה על במת המיקרוסקופ ומקטבים את האור מופיעים צבעי ההתאבכות. כדי להבין מה רואים כשמסתכלים על המאסף המינרלי בשקף אבן עם אור מקוטב אפשר לחפש thin section. יש לזה שימושים במחקר גיאולוגי. עבורנו הם נראים כמו ציורי מופשט מודרניסטיים.

התכוונתי לעשות שימוש בטכניקה הזו כדי ליצור סימיקרומטריה – סימטריה מיקרוסקופית. כשחותכים משהו, כל דבר, מישורי החתך משני הצדדים של הסכין יהיו דימוי מראה זה לזה. המחשבה הייתה לקחת אבן ולחתוך אותה פעם אחת כדי לפלס אותה, ואז לבצע חתך נוסף בתשעים מעלות מהחתך הראשון. כשפותחים את האבן מקבלים סימטריה. את שני מישורי החתך מדביקים על לוחית של מיקרוסקופ ומשייפים לעובי 30 מיקרון.

כך נוצרה הטלית הזו. כשמסתכלים עליה עם מיקרוסקופ רואים מדבר, ובסדקים רואים את המינראליים הצבעוניים משובצים בנהר כמו אבנים יקרות, כמו נהר צבעוני שחוצה את המדבר. הסדק אינו ריק, דרכו יכול להיכנס האור. זהו ריפוי מוכר בשירה ובספרות

ענבל: העבודה ״דרבוקה״ שונה באופן היצירה? היא עגולה לגמרי ואין לה את צורת האבן כמו לאחרות

נטעלי: בכל הפסלים של צלמיות היקיצה האבנים נתנו חצי מהפסל. בדרבוקה הדבר שונה. רק קו מתאר אחד הוצא מהסריקה של האבן המקורית. קו הפרופיל שמתאר דרבוקה בסיבוב של 360 מעלות. את הקו יצרנו באמצעות תוכנת תלת ממד. הפסים שמופיעים עליה אינם רזולוציה של שכבות של הדפסה, אלא הסימון של הגרגירים על האבן, שנחרטו עם הסיבוב של קו האבן שעליו ישבו

צילום: ענבל כהן חמו

צילום: ענבל כהן חמו

צילום: ענבל כהן חמו

צילום: ענבל כהן חמו

birds

ענבל: יש פסלים שהם חצי חצי – חצי אבן וחצי טכנולוגיה חדישה, וחצי אבן וחצי אור (דרך הראי), ויש פסלים שבהם יצקת את הפסל השלם בברונזה, כמו המלך הכלקוליתי. בהם הממלכה לא חצויה?

נטעלי: לפעמים התכשיט הרוחני מגיע מתוך האינפורמציה הצילומית של האבן בצבעים של האבן ולפעמים מהטקסטורה. יש גם פסלים בצבע שהם הדפסה מלאה של שני הצדדים. הם חצי אבן וחצי הכפלה מודפסים יחד – ללא שילוב האבן המקורית בפסל. זה נותן קוהרנטיות לתכשיט הרוחני – שני החצאים נפגשים ללא חריץ וללא סדק בדיוק דיגיטלי מושלם. חצי ממלכה קבורה באבן בכל פסלי היקיצה. את המלך והמחבצה יצקתי בברונזה. המינוח המקצועי לתקופת המקרא בארכיאולוגיה הוא הברונזה התיכונה ב׳1. אני נצמדת אל המתכות בתקופת המקרא או תקופת הברונזה, שהיא אותה תקופה.

יש כאן סימטריה נוספת שמהדהדת ועוטפת את הפסלים. מתארכים את הולדת אברהם לשנות ה־70 של המאה ה־20 לפנה״ס. המחזור שלי נולד בשנות ה־70 למאה ה־20 לספירה. קץ הפרהיסטוריה וקץ ההיסטוריה (במחשבה של המאה ה־20 עם הזרמים הפוסט־מודרנים, הפמיניזם והעידן החדש). המתח העצום והמתגבר אל רגע הקפיצה שעשתה האנושות להיסטוריה עם האות הכתובה.

לפני ההיסטוריה היו חפצים דוממים ושקטים שמתארים את התרבות החומרית של רוח הקהילה שעשתה בהם שימוש. אנחנו לא יכולים לפרש את הממצאים האלה, ואנחנו יודעים רק מעט על העולם של האנשים שסבבו סביב החפצים האלה. אפשר לזהות תרבות חומרית של חפצים ולשייך אותם לקהילה מסוימת, להבדיל מקהילה אחרת, ולעקוב אחרי תפוצתם במרחב, קדימה ואחורה בזמן. בקץ הפרהיסטוריה, אנחנו מקבלים בבת אחת מבול של כתיבה על מאבקי כוח ושליטה, וזו סימטריה נוספת משני קצוות ההיסטוריה. בשמות התקופות הפרהיסטוריות מככבות טכנולוגיות שהיו בתפוצה רחבה באוכלוסייה (אבן וברזל לדוגמה) במקום שלטון או מעצמה שמככבות בשם התקופות המתחלפות לאורך ההיסטוריה. היום, בעידן הדיגיטלי, יש תחושה שהטכנולוגיה יכולה לככב בכותרת התקופה

ענבל: מה הצעד הבא? לאן הולכת העבודה שלך?

נטעלי: אני ציירת ומסאית, אבל בתחנה הזו אני נפרדת מהמסאית וחוזרת לצייר. אני עובדת על סדרת ציורי שמן בהדפסות תלת ממד, שיהיו הפרק השלישי והאחרון בפרויקט

ענבל: שהראשונה ביניהן מופיעה בתערוכה הזו – העבודה ״שמש אדומה״. תודה ששיתפת בעולם הפנימי והרוחני של האמנות שלך נטע, ושיהיה תהליך יצירה פורה עם הציורים

נטעלי: תודה רבה, ורציתי לציין גם את בוריס בלוקון, דוד חקי וברק טויטו שתרומתם לפרויקט הייתה עצומה


נטעלי שלוסר | יקיצת הממלכה
גלריה דביר, שוקן 27, תל אביב
נעילה: 28.1

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden