סטודיו Kipkop: בין ה״גבר־גבר״ ללול התרנגולות

יובל: הי תמר, הי גיא בוקר טוב, ומזל טוב על הסטודיו החדש, Kipkop

גיא: תודה רבה

תמר: כן תודה, מרגש

יובל: איך קרה החיבור ביניכן? מי התחילה עם מי?

גיא: שאלה טובה… אני חיזרתי אחרי תמר כבר בשנה א׳ בלימודים ב־2015 בעיצוב טקסטיל בשנקר. בשנה ג׳ תמר עזבה להולנד ואני נסעתי לחילופי סטודנטים באיינדהובן ואז החברות התחזקה. ומאז עברו הרבה מים בנהר… כל השנים אנחנו רוצות לעשות דברים יחד וסוף סוף זה קורה

תמר: ואני אוסיף, שגיא תפסה לי את העין כשראיתי כמה יפה וריאליסטי היא מציירת, משהו שלי אין סבלנות אליו. כשביקשתי ממנה לבוא להולנד לצורך פרויקט טקסטיל שקיבלתי, הפכנו אותו מהר מאוד לפרויקט קרמי וראינו שאנחנו עובדות ממש טוב ביחד וממש משלימות אחת את השנייה

יובל: כלומר התחלתן ללמוד ביחד במחלקה בשנקר באותה שנה ולמדתן ביחד עד שנה ג׳?

גיא: כן

יובל: אז רק בשתי מילים תספרו מה עשיתן מאז כל אחת לחוד? לטובת מי שלא מכיר.ה

תמר: אני עברתי בשנה ג׳ להולנד וסיימתי שם לימודי עיצוב מוצר. בשנים האחרונות אני חוקרת את עולם הקרמיקה ומייצרת בעיקר פסלים אבסטרקטים ומשטחים טקסטורליים

גיא: אני אמנית טקסטיל. בשנקר התעסקתי במיחזור של בגדים ישנים לחומר גלם חדש והיום אני מפסלת איתם. חוץ מזה אני מציירת ועוסקת באיור ועיצוב פרינט לטקסטיל

יובל: נייס. אז עכשיו יש לכן שני פרויקטים חדשים – התחנה המרכזית ופרויקט הפופ־אפ במלון אימפריאל. במה נתחיל?

תמר: מההתחלה – תחנה מרכזית

יובל: קדימה. איך התגלגלתן לתחנה המרכזית בתל אביב?

גיא: כשהייתי אצל תמר בהולנד נתקלנו בקול קורא של עיריית תל אביב לציורי קיר בשכונת נווה שאנן. זה הדליק את שתינו למרות שזו לא הנישה הטבעית שלנו

תמר: באותו ביקור הייתה לנו שיחה על ציור ואמרתי לה שאם הייתי מציירת כמוה הייתי עושה את זה כל היום. היא אמרה לי שהבעיה שלה היא לא איך לצייר אלא מה לצייר. מייד שלפתי את כל הקולאז׳ים שאני מייצרת כבר שנים ואמרתי לה: אז תציירי את זה!

יובל: מה היה בקול הקורא ומה ציירתן בסוף?

תמר: בקול קורא הצענו לצייר על הקירות האדומים של התחנה המרכזית מכיוון לוינסקי. רצינו להשתמש בקירות האייקונים כרקע לציורים שלנו ולא לכסות אותם לגמרי. זה הוביל אותנו לציור בצבע אחד לבן שיבלוט על גבי הקרמיקה האדומה. נכון לעכשיו ציירנו חמישה ציורים המבוססים על הקולאז׳ים שלי, אלו סצנות סוריאליסטיות שבכולן דמויות נשים שונות

יובל: ואיך זה התבצע מבחינה טכנית? מה הגודל של הציורים? אני מניח שלא היה לכן ניסיון בקנה מידה כזה

גיא: נכון מאד. כל קיר הוא בערך 7/9 מטרים, והיינו צריכות ללמוד להפעיל במת הרמה עם רתמות וקסדות. בימים הראשונים זה היה מאתגר אבל מהר מאד זה נהיה כיף. יש לציין שיש לי פחד גבהים כך שמבחינתי זו הצלחה כפולה

תמר: הכנו מראש את הציורים על גריד (שמסמן את אריחי הקרמיקה) ואז העתקנו את הציור לקיר כל פעם מטר אחד. היינו צריכות לאלתר ולחשוב על פתרונות לצייר בכזה גודל. לדוגמה, בקיר עם הציור העגול, חיברנו לקיר טוש עם חוט ויצרנו מחוגה ענקית

גיא: לא היה לנו ספק שנצליח לעמוד בזה למרות שזו פעם ראשונה שלנו בעבודה מסוג כזה, ואנחנו ממש מרוצות מהתוצאה!

במלון אימפריאל יצרנו חדר שמכוסה כולו בדוגמה של אריח תל אביבי קיים. ביקשנו בקבוצות פייסבוק של נשים תל אביביות שישלחו לנו תמונות של האריחים בדירות שלהם. להפתעתנו קיבלנו עשרות תמונות שיוצרות ארכיון די מרשים. מתוכו בחרנו אריח אחד ששכפלנו על גבי חדר שלם בטכניקות שונות

יובל: נייס. ובואו נעבור לפרויקט הפופ־אפ של יערה זקס ומלון אימפריאל. מה אתן מציגות שם ומה אתן יכולות לספר על התהליך?

גיא: במלון אימפריאל יצרנו חדר שמכוסה כולו בדוגמה של אריח תל אביבי קיים. ביקשנו בקבוצות פייסבוק של נשים תל אביביות שישלחו לנו תמונות של האריחים בדירות שלהם. להפתעתנו קיבלנו עשרות תמונות שיוצרות ארכיון די מרשים. מתוכו בחרנו אריח אחד ששכפלנו על גבי חדר שלם בטכניקות שונות

תמר: את הקירות ציירנו בעזרת שבלונות, הדפסנו בדים ותפרנו וילון, מצעים, וריפוד לספה. שילבנו גם ציור ידני על המנורות לדוגמה, והדפסנו טפטים לתקרה ולרצפה. כל זה על מנת לייצר חדר שאין לו התחלה ואין לו סוף, והוא מזוהה עם הבתים היפים של פעם…

יובל: והצבעוניות דומה למקור או ששיחקתן איתה?

גיא: עם הצבעים שיחקנו ממש מעט. בעיקר פישטנו את הדוגמה שיהיה קל יותר לעבוד איתה אבל שעדיין יוכלו לזהות

יובל: אז יש לי שאלה: הבסיס שלכן הוא טקסטיל, מה אתן מרגישות שלקחתן משם לפרויקטים הנוכחים, ומה מזמ העתידן לסטודיו Kipkop? (ומה הפירוש של Kipkop?)

תמר: אני תמיד אומרת שמסמר אחד הוא רק מסמר אבל 1,000 מסמרים מחוברים זה כבר טקסטיל. על הבסיס הזה התחברנו, אנחנו סאקריות של פאטרנים, טקסטורות וחזרתיות. 

בפרויקט של אימפריאל זה ניכר, ובתחנה המרכזית זה שילוב של קומפוזיציה עם מילוי שטחים באופן חזרתי וטקסטורלי. האהבה לטקסטיל היא התבוננות בפרטים ואובססיה לחזרתיות אין סופית שאנחנו מוצאות בה שלווה

גיא: העבודות שלנו עוסקות בזה, בכולן יש איזשהו אלמנט של קצב, עומס וצפיפות ויזואלית שיכולים להתבטא במלא כלים כמו טקסטיל וקרמיקה, שאנחנו רוצות לשלב במרחבים ציבוריים ופרטיים. כרגע אנחנו מתכננות אמנות למבנים של חברות נדל״ן שונות שפנו אלינו בעקבות העבודה בתחנה המרכזית. 

אנחנו מייעדות את סטודיו kipkop להיות פלטפורמה ליצירת עבודות ״טקסטיליות״ לפנים וחוץ בטכניקות שונות כמו אריחים, טאפטינג, ציורי קיר, פיסול, ומה שיביא איתו העתיד. Kipkop בהולנדית קלוקלת זה ראש תרנגולת והלוגו שלנו הוא תרנגול. כשאומרים תרנגול מתכוונים ל״גבר־גבר״ ואומרים לול תרנגולות על נשים שמדברות הרבה. ואנחנו בדיוק בתפר של זה

יובל: נייס. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרתן לפני שנפרדים?

תמר: רק נוסיף שהעבודות בתחנה נערכו מתוך תמונות של נשים מתוך מגזינים, שהייצוג שלהן אופייני לדרך שבה נשים מוצגות במדיה. אני סידרתי את התמונות אינטואטיבית ונתתי להם משמעות חדשה לגמרי. כשגיא ציירה אותם, היא נתנה לציור את האינפוט שלה

גיא: הדימויים עברו דרך כמה נקודות מבט נשיות, ובכוונה השארנו אותם לא חד־משמעיים. אנחנו רוצות שכשאנשים, ובעיקר נשים, יסתכלו על הציורים המשמעות תהיה אצלהן ולא אצלנו

---

IMPERIAL HOTEL WONDERLAND
אוצרת ומפיקה: יערה זקס
מלון אימפריאל, הירקון 66 (פינת טרומפלדור), תל אביב
פתיחה: 9.2