מסע בין חזיונות: העיניים הגדולות של מרים יוחבץ

יובל: הי מרים, בוקר טוב, מה שלומך? וברכות על העיניים גדולות, תערוכת יחיד בגלריה חנינא

מרים: בוקר מצויין, מה שלומך? שמחה לפגוש אותך ו־תודה

יובל: אני לא רע בכלל, תודה. תגידי, נדמה לי או שזו תערוכת יחיד ראשונה שלך?

מרים: כן 🙂

יובל: נייס! אז עיניים גדולות – מה פשר השם ומה את מציגה בתערוכה?

מרים: מצב סקרנות ותזזיתיות ++ הידוע בכינויו גם כ״עיניים גדולות״ מלווה אותי מאז שאני זוכרת את עצמי. בתערוכה אני מציגה עבודות מהשנה האחרונה, מסע בין חזיונות מלאים ביצורים מהטבע, מיתולוגיים, – בוראת מיקרוקוסמוס חדש, אודות מערכות יחסים וחיבורים מלאי התפעמות ומשחקים בתוך המוכר והיומיומי

יובל: חזיונות שמגיעים בחלומות? מהיום־יום? ממקומות אחרים?

מרים: שאלה מעולה. אני מהמרת שאני בגירוי מתמיד והכול נכנס פנימה, היום־יום, צילומי טבע וחיות שאני לוכדת ומאפסנת, הררי רפרנסים מעולם האמנות, ספרים ומעשיות, הכול מתסיס (בקטע טוב)

יובל: אז בואי נלך רגע כמה צעדים אחורה ותספרי קצת על עצמך לטובת מי שלא מכיר.ה: מה ומתי ואיפה למדת, מה עשית ועושה מאז

מרים: למדתי במגמת האמנות בתיכון תלמה ילין בהמלצת ההורים (שהם אמנים ועוסקים באמנות בעצמם). משם התגלגלתי (ביוזמתי מהלחץ שלא להגיש קפה) להיות מעצבת גרפית בשירות הצבאי ומשם במיידי משך אותי איש מילואים למשרד פרסום, ובמקביל למדתי לתואר ראשון בתקשורת חזותית ב״ויטל״. האמנות קבלה תפנית לטובת ג׳וב וקריירה פרקטית בעולם העיצוב, כך שמאז עבדתי שנים כפרילנס במשרדי פרסום ומיתוג ובמקביל כעצמאית בעלת סטודיו לעיצוב ומיתוג

יובל: ומה קרה שהחלטת לקפוץ לבריכה ולהציג תערוכה?

מרים: האמנות מעולם לא נעלמה ותפקדה בהתחלה כהר געש רדום, והתפרצה סופית לפני עשור כשהבנתי שאין מנוס וכל הפרויקטים והיצורים והסודות מבקשים לצאת מהסקצ׳בוק והלב, החוצה, להתחיל להדהד ולקיים קשר ישיר ומחודש עם היצירה ולתת לה ממש מקום וזמן בתוך הפלא הזה שנקרא חיים. אני מציגה בתערוכות בארץ ובעולם מאז 2015

יובל: אז איך זה עובד? כל החתולים הוורודים והלוויתנים הזרחניים? ספרי בכל זאת כמה מילים על התהליך, הטכניקה, הצבעוניות

מרים: לאורך השנים אספתי קטלוג דימויים אינסופי ויקר לליבי, שלתוכו אני מצרפת כמעט על בסיס יומי, צילומים ודימויים של חיות, אמנות עתיקה, טבע, ארכיטקטורה וכל מה שגורם לי לרגע להעתיק נשימה / להתרגש – מוצא את עצמו באופן מיידי מתוייג בארכיון הפרטי.

כך יוצא שמניפות לוטוס מצרית מתעוררות לחיים כזר נחשים, לויתן זרחני מתקפל ונדחק תחת קוף צבעוני והררי זוגות עיניים צצות ומתגלות, מקודדות את הסיפורים. 

בגוף העבודות המוצגות בתערוכה אני משתמשת בניירות מסוגים שונים ובשקפים צבעוניים, שעליהם אני מדפיסה דימויים שעיבדתי במחשב ובשכבה חדשה. אני מתלבשת על הדימוי, מציירת ומחליקה בתוך שכבות צבע עשירות בטקסטורה, באמצעות מרקרים וטושים אקריליים

כך יוצא שמניפות לוטוס מצרית מתעוררות לחיים כזר נחשים, לויתן זרחני מתקפל ונדחק תחת קוף צבעוני והררי זוגות עיניים צצות ומתגלות, מקודדות את הסיפורים

יובל: ומה הגודל של עבודות?

מרים: רובן קטנות מ־A4 (מיניאטורות) וקבוצה נוספת של עבודות כבר מתקרבת לחצי גליון. בנוסף יוצבו בתערוכה עוד כמה הפתעות ממשפחת ה״אינסטליישן״ והתלת־ממד

יובל: אז איזו חוויה את רוצה ליצור אצל המבקרות והמבקרים? עם מה את רוצה שהם ייצאו מהתערוכה?

מרים: אם יעלה חיוך גדול וג׳וי אז נהדר! אנשים אוהבים לשתף אותי במחשבות ובתגליות שהם רואים בעבודות, חוויה של חופש ופליאה, לפעמים חלקם מצליחים לדוג פרטים ממש קטנים ועדינים ומרגישים שהצליחו לראות משהו שאחרים לא שמו לב.

יובל: נייס. תגידי, את חושבת שאפשר לראות קשר בין העבודות בתערוכה לעבודות המסחריות שלך כמעצבת? שמי שמכיר אותך יזהה איזו טביעת אצבע נעלמת? או שזה שני דברים שונים?

מרים: יש ועוד איך, בין אם בצבעוניות עשירה ורוויה, או בשילובי חיות־כנפיים (דימויים שמתקיימים גם במיתוג ובברנדים שאני מעצבת) הומור וקלילות…

יובל: את יכולה לתת דוגמה או שתיים למיתוגים כאלו?

מרים: בשמחה, פרויקט שהוזמן על ידי קטי טנדה – KatiThanda Branding. הבריף והבקשה של עטרה בילר ואלון וינפרס (הבעלים של החברה) היה לייצר שפה ייחודית, כזו שמשלבת אמנות וחופש, וקבלתי מנדט להעז ולייצר חוויה חדשה בנוף המיתוג הקלאסי בהתאם לערכים ולסיפור המיוחד שלהם.

בהרבה מובנים הפעולה האמנותית והעיצובית נוצרת מאותו המקום – שניהם יושבים על הצורך (בטח שלי) לספר סיפור באמצעיים חזותיים, מה שנקרא Visual Storytelling

יובל: תתני עוד דוגמה?

מרים: איירתי סיפור בשם שלושת הקופים, מתוך אסופת סיפורים קצרים לילדים מאת הסופר יענקל׳ה יעקובסון בשם הנמרצ׳יק שנגב חומוס. שנים שאני מעצבת את ספרי הילדים שלו, ולפעמים מתארחת כמאיירת לצד מאיירים נוספים.

לאיור אני ניגשת כמו לציור, מתחילה בלחשוב על רעיון והלך רוח וטוויסט, מקום שבו אחר כך הילדים־אני־והילדה שבי, ימצאו שפה משותפת. מה שמעניין שדווקא הטכניקה שהתנסתי בה באיורים פתחה לי את הדלת לציורים ולשימוש בחומרים הספציפיים לתערוכה (ניירות ושקפים מיוחדים לצד טושים אקרילים). הכל משפיע ונוזל מאחד לשני, ״און גואינג פרוסס״, אבולוציה מתמדת

יובל: יפה. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שנפרדים?

מרים: בחמישי 16.2 תתקיים הפתיחה, כולם כולם מוזמנים + לאורך החודש הקרוב יתקיימו בגלריה חנינא כמה פעילויות מעניינות לצד התערוכה שיפורסמו בהמשך, מוזמנים לעקוב 🙂

---

מרים יוחבץ | עיניים גדולות
אוצרת: אתי לוי
גלריה חנינא
פתיחה: 16.2; נעילה: 18.3