בחזרה לעתיד // אברהם קורנפלד

לפני 10 שנים

״היום אני יודע שיש מעט מאוד תחומים בעיצוב שמאפשרים לך לעצב בלי לקוח שצריך לאשר כל סקיצה. לעצב פונט זה בערך כמו לכתוב ולשיר את המוסיקה שלך לעומת לעשות ג׳ינגלים לרדיו״. זה מה שאמר אברהם קורנפלד בכתבה שהקדשתי ב־2012 לאאא, אז קולקטיב טיפוגרפי חדש בראשית דרכו, שביקש ״לקדם טיפוגרפיה עברית חדשה שמכבדת את מקורותיהן של האותיות ושל השפה״.

״במבט לאחור, הייתי בשיא״, אומר כעת קורנפלד, עשור לאחר מכן. ״זה היה בדיוק אחרי שהקמתי את אאא והייתי מלא באמביציה ואומץ שעד היום לא ברור מאיפה הגיעו. מה שהניע אותי אז היה הרצון שלי ליצור קהילה של עיצוב סביב האות העברית״.

״בימים ההם עולם הטיפוגרפיה היה די מונוכרומטי ורציתי להכניס קצת צבע וכיף לחיי המעצבים והמעצבות ולהעיר את התחום. אני זוכר שהרגשתי אז קצת כמו בשלב ששידורי הטלויזיה עברו משחור־לבן לצבע״.

ממה זה נבע?

״בשנת 2012, למרות שכבר עבר המון זמן מאז שהייתי נער חרדי, חגגתי את הגילוי מחדש שלי של האות העברית. העיסוק המחודש באות העברית החזיר אותי אחורה לנערות שלי ולעיסוק הדתי שלי מהעבר בכתיבת הסת״ם, רק שהפעם לא הייתי מוגבל לחוקי הדת. יכולתי להמציא אותיות חדשות ללא הגבלה.

״הקמתי את אאא לפני 11 שנים כפרויקט צד, ולפרנסתי עסקתי בעיצוב גרפי, צילום, תכנות והוראה. לא דמיינתי שתוך זמן קצר עולם האותיות ישאב אותי אליו פנימה ואגיע למצב שזה כל מה שאני עושה ביום־יום״.

פאסט פורוורד

עם השנים אאא הפך באופן הדרגתי לעיסוק המרכזי של קורנפלד. במהלך העשור האחרון מאות יוצרים ויוצרות לקחו חלק בפרויקטים השונים של בית הפונטים: אירועי עיצוב, תערוכות, תחרויות, השקות פונטים, מלגות ואינספור שיתופי פעולה עיצוביים. 

בנוסף לקטלוג הפונטים של אאא, הקים קורנפלד לפני בערך חמש שנים את הפונטימונים – קטלוג של פונטים עבריים לכותרות בלבד, ״מתוך הבנה שלפעמים מעצבים זקוקים לפונט ספונטני, קטן ומרענן במחיר קליל יותר.

״קצת קודם לכן הקמתי עם אחותי, הסופרת שפרה קורנפלד, את אל״ף חפצים – חנות למוצרים פיזיים המבוססים על הפונטים שלנו כמו כריות, מגנטים, כרזות, פנקסים וכו׳. מחלקת החפצים פעלה במשך שנה ואז נסגרה. אני חזרתי לעצב פונטים פול טיים ושפרה חזרה לכתוב ספרים. לאחרונה התחלתי להעיר את מחלקת החפצים מהתרדמת בעזרתן של נעמה בן־משה והגר ברנע.

״מתישהו סביב 2017 מגזין אנטייטלד, שהקמתי יחד עם טליה זליגמן, נסגר. הוא נשאר עד היום כארכיון אינטרנטי – קפסולת זמן של התקופה המיוחדת שבה הוא פעל״.

10 שנים אחרי

״לפני עשור ראיינת אותנו בשלב שבו אאא בדיוק התחיל. היינו חמישה מעצבים שאפתנים ונלהבים עם 8 פונטים בקטלוג. מאז שפתחנו את קטלוג הפונטימונים גדלנו להיות קבוצה של יותר מ־40 מעצבים ומעצבות עם 87 פונטים סך הכל. 

״עשור אחרי, עולם הטיפוגרפיה הישראלי התרחב והשתכלל. מתחום נישתי הוא מצא את דרכו למיינסטרים באופן מסויים, וכיום יש אינפלציה של מעצבי ומעצבות פונטים, אירועי עיצוב, ירידים ותערוכות בתחום הזה. וזה אומר שכיום צריך לעשות מאמץ גדול יותר על מנת לבלוט״.

ובאופן אישי? 

״אני כבר לא כותב אותיות עם קולמוס של נוצה על עור של פרה, וכמעט בכלל לא משתמש בכלים ידניים כדי לעצב את האותיות. הטכנולוגיות שיש כיום לעיצוב פונטים דיגיטליים כל־כך מתקדמות שמלאכת העיצוב הפכה אצלי ליותר נוחה ואינטואיטיבית בסביבה הדיגיטלית.

״אני שולט יותר במקלדת ובעכבר מאשר בדיו ובדף. כמובן שתמיד יהיה לי את החיבור הרגשי לסקיצות הידניות ולכתיבה הקליגרפית הידנית, ואני עושה את זה מדי פעם, אבל בסוף זאת בחירה פרקטית של איך יותר נוח לעבוד ואיפה יש Undo״. 

בעוד 10 שנים

״עשיתי עכשיו חישוב מהיר ואם אאא ימשיך לגדול באותם אחוזי הצמיחה של העשור האחרון – בעוד עשור נהיה 300 מעצבים, ועם 950 פונטים בקטלוגים. אבל כמובן אנחנו לא סטארט־אפ ויש בתחום הטיפוגרפיה העברית תקרת זכוכית שהיא מספר דוברי העברית בעולם. וטוב שכך, כי למדתי במהלך השנים שתקרות זכוכית זה משהו חיובי.

״אני זוכר שכשהייתי סטודנט צעיר רציתי לעבור לניו־יורק ו׳לעשות את זה בגדול׳, ואפילו ניסיתי את זה וראיתי שזה לא בשבילי. אני טיפוס מקומי יותר, פחות גלובלי, וגבולות זה דבר חיוני. זה כמו שבעיצוב יש תמיד פורמט עם גבולות גזרה. אפשר תמיד לשבור את הפורמט, אבל עדיין חייבים אותו.

״אז אם נחזור לצמיחה בעשור הקרוב – הייתי רוצה ש־אאא יישאר בדיוק כמו שהוא היום. הייתי רוצה להמשיך להתמקד בפיתוח פונטים חדשים ושיתופי פעולה עונתיים. כמובן שאיך שאני מכיר את עצמי אמשיך להישאב מדי פעם למיזמים אקראיים, אבל עם השנים אני לומד להיות מפוקס יותר על מה שחשוב, שזה הפונטים״.

ובראיה כללית יותר?

״בראיית המאקרו, חוסר היציבות הפוליטית כאן בארץ מעסיק אותי לא מעט, ומעורר אצלי שאלות לגבי איפה המקום הנכון עבורי ועבור המשפחה שלי. אני לא יכול לדמיין את עצמי חי ויוצר במקום שלא מדברים בו עברית. אני מוכרח להיות מוקף באותיות עבריות בכל מקום בשביל ההשראה ובשביל להרגיש תחושת שייכות.

״אבל עשור זה הרבה זמן אין לדעת מה יהיה עד אז. אולי אגור בכפר דייגים בתאילנד או משהו טרופי אחר. הכל אפשרי, אבל זה גם מה שהייתי עונה לך אם היית שואל אותי את השאלה הזו לפני עשור והנה אני כאן, בארץ הקודש עם שני בנים, שלושה חתולים ומשכנתה״.

אולי יעניין אותנו גם

״וואו יש כל כך הרבה. בארץ יש את סטודיו פונטף שעושים פונטים נהדרים, ובעולם כדאי לעקוב אחרי OHNO חברת פונטים צעירה ובועטת. חוץ מזה Hey עוברים בצורה מדהימה עם צורה וצבע ועושים מיזמים מטריפים.