אוריאל כספי: ידע טכנולוגי, מחקר היסטורי ודמיון חומרי
אוריאל כספי התחיל לעבוד בחימר כבר בגיל חמש, ועד היום הוא מגדיר את עצמו קודם כול כקדר. אלא שהכלים שהוא יוצר כבר מזמן לא מיועדים לשימוש: הם מזכירים שרידים ארכיאולוגיים, יצורים אורגניים או חפצים מתרבות שטרם נולדה.
כספי (32), אחד מאמני הקרמיקה הישראלים הבולטים בזירה הבינלאומית, משלב טכניקות עתיקות עם שפה פיסולית עכשווית ומציג במוזיאונים, בביאנלות ובירידי אמנות ברחבי העולם. לרגל השתתפותו בסימפוזיון הקרמיקה הבינלאומי בגבעת חביבה, שם עוררו הדגמותיו עניין רב, שוחחנו על המחקר החומרי, וגם על המחיר האישי של חיים המוקדשים לאמנות.
אוריאל כספי ב־Northern Clay Center במיניאפוליס. צילום: מ״ל
פרויקטים שהוצגו בארצות הברית, בגרמניה ובטייוואן. צילומים: קייטי נייט, מ״ל
יש משהו מתעתע במפגש הראשון עם עבודותיו של כספי. במבט ראשון הן עשויות להיראות כשרידים שהתגלו בחפירה ארכיאולוגית, כחפצים פולחניים מתרבות לא מוכרת או כיצורים שנעצרו באמצע תהליך של השתנות. במבט נוסף, מתגלה שפה פיסולית עכשווית, לעיתים מונומנטלית, המשלבת ידע טכנולוגי, מחקר היסטורי ודמיון חומרי.
העבודות נעות בין כלי קיבול למבנים פיסוליים מורכבים, בין פני שטח מחוספסים למעטפות בוהקות בגימורי לאסטר מתכתיים. למרות שהן עשויות מחומר קרמי, נדמה לפעמים שהן מבקשות לחמוק מההגדרה המוכרת של קרמיקה.
הבנייה באמצעות חבל מאפשרת לו ליצור גופים פיסוליים מורכבים, והלאסטר מעניק להם עומק חזותי, ברק וגוונים שמשתנים עם האור. כך הופכות מסורות קרמיות עתיקות לאמצעי ביטוי עכשווי
כספי, בוגר המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל (2018) ובעל תואר שני באמנות קרמית מאוניברסיטת אלפרד שבמדינת ניו יורק (2021), בנה בשנים האחרונות קריירה בינלאומית רחבה.
הקשר שלו לחימר התחיל בילדותו בחיפה. הוא התייתם מאימו בגיל צעיר, וגדל עם אביו ושתי אחיותיו, בסביבה משפחתית תומכת שעודדה את נטייתו לאמנות. ״אף אחד במשפחה לא עוסק באמנות, אבל אפשרו לי ועודדו אותי להמשיך ולעסוק בתחביב הזה״.
גם לאובניים נחשף בגיל צעיר, וההתנסות בקדרות הפכה לבסיס המקצועי והרעיוני של עבודתו. מי שעודדה אותו להפוך את העיסוק בחימר למקצוע הייתה סבתו, שהיתה זו שהציעה לו ללכת ללמוד בבצלאל.
נקודת מפנה התרחשה בשנת הלימודים השלישית, כשיצא לחילופי סטודנטים בבית הספר לעיצוב ברוד איילנד שבארצות הברית. באחד מביקוריו בספריית האוניברסיטה הוא נתקל בתיעוד של שיטה קדומה לבניית כלי קיבול באמצעות חבל. ״המידע היה ממש דל, אבל הוא עורר את הסקרנות שלי וניסיתי לדלות כל פיסת מידע אפשרית על השיטה״.
מדובר בטכניקה המכונה Jarre à la corde, שבה החבל משמש לתמיכה בחומר ולעיצוב כלי קיבול גדולים. כספי חקר את השיטה ופיתח אותה לצרכיו, עד שהפכה מכלי טכני לאמצעי ביטוי פיסולי, שאפשר לו להשתחרר מצורת הכלי המסורתית וליצור גופים גדולים, מורכבים ואורגניים.
מרכז החיים
את ניצני השפה הזאת הציג כבר ב־2018 במסגרת פרויקט הגמר שלו בבצלאל, ״תל / Tell Me / Tell״, בהנחיית יעל עצמוני (שמשמשת כיום כראשת המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל). הפרויקט, מעין גן ארכיאולוגי אישי, הורכב מאובייקטים קרמיים שנוצרו בטכניקות שונות, ובהן בנייה באמצעות חבל, עבודת אבניים, יציקות ולאסטר.
בהשראת התל הארכיאולוגי, שבו מצטברות שכבות של חיים וזיכרונות, עסק כספי בשאלות של זהות, זיכרון וזמן. במקביל, עבודת הגמר העיונית שלו, גם היא בהנחיית עצמוני, עסקה במעצב כלי האוכל שמעון בדר ובתפקידו של העיצוב הקרמי בגיבוש הזהות הישראלית.
טכניקה נוספת המזוהה עם עבודתו היא הלאסטר (Luster), שיטת עיטור וזיגוג קרמית עתיקה, היוצרת על פני החומר גוונים משתנים וברק מתכתי. את הגרסה שבה הוא משתמש כיום פיתח יחד עם אמן הקרמיקה שמאי גיבש, שגם אותו הכיר במהלך לימודיו בבצלאל.
״יחד חקרנו ופיתחנו את השיטה. זו טכניקה של צביעה וזיגוג שבה הכלים עוברים שריפות חוזרות בתנור קרמי. השריפות הרבות הן שיוצרות את הגוונים המיוחדים. אני בקשר הדוק עם גיבש עד היום״.
אוריאל כספי בטייוואן. צילומים: ג׳ין צ׳יונג, טאי היא יאו
השילוב בין שתי הטכניקות הוא מרכיב מרכזי ביצירתו. הבנייה באמצעות חבל מאפשרת לו ליצור גופים פיסוליים מורכבים, והלאסטר מעניק להם עומק חזותי, ברק וגוונים שמשתנים עם האור. כך הופכות מסורות קרמיות עתיקות לאמצעי ביטוי עכשווי, שבו המפגש בין חומר, צורה וזמן הוא חלק בלתי נפרד מהרעיון האמנותי.
לאחר שסיים את לימודיו בבצלאל שב כספי לארצות הברית, סיים את לימודי התואר השני והמשיך לפתח את שפתו הפיסולית ולהרחיב את המחקר החומרי שלו. ״האמנות היא מרכז החיים שלי והכול סובב סביבה. אני אדם מאוד טוטאלי, ואני יודע שאני משלם על זה מחיר, גם מחיר חברתי. אבל אני לא יודע אחרת״.
ההוראה מאפשרת לי ביטחון כלכלי להמשיך וליצור. היצירה שלי מאוד יקרה. החומרים שאני משתמש בהם יקרים, וגם השינוע שלהם ממקום למקום הוא מרכיב כבד בהוצאות שלי
הטוטאליות הזאת ניכרת גם במסלול המקצועי שלו. הוא בונה בהתמדה קריירה בינלאומית ענפה, במהלכה הציג במוזיאונים, בביאנלות ובירידי אמנות ועיצוב ברחבי העולם. ״אני עסוק מאוד בבנייה הזו. אלו דברים שלא קורים מעצמם. לי הם מאוד חשובים כאמן, ואני לגמרי בתוך זה״.
ב־2019 הציג במוזיאון הכט בחיפה את ״רבדים של זהות״, תערוכה שעסקה בזיכרון ובזהות אישית וזיכתה אותו בפרס קרן הכט לאמן צעיר. בשנת 2021 השתתף בביאנלה הבינלאומית לקרמיקה במינו שביפן, שם זכה בציון לשבח, והציג את תערוכות היחיד DAR – Terra Incognita באוניברסיטת אלפרד ו־OASIS בניו יורק.
מאז השתתף בביאנלות לקרמיקה בפאאנצה שבאיטליה, בטייוואן ובקוריאה הדרומית, בירידי אמנות ועיצוב מרכזיים, ובהם The Armory Show בניו יורק, Collect ו־Ceramic Art London בלונדון ו־Ceramic Brussels בבריסל. עבודותיו הוצגו גם בתערוכות ובאירועים במינכן, בפריז, בדיסלדורף, בשטרסבורג, בז׳נבה ובהולנד.
ב־2024 זכה בציון מיוחד בביאנלה לקרמיקה בטייוואן, וב־2026 נמנה עם זוכי פרס האמנים של יריד Ceramic Brussels. באותה שנה העניקה לו אוניברסיטת אלפרד את פרס Rising Alumni Award על הישגיו המקצועיים.
פרויקטים שהוצגו במינאפוליס ארצות הברית, בלונדון ובפרנקפורט. צילומים: קייטי נייט, מ״ל
לצד ההשתתפות בתערוכות ובירידים, כספי פועל במסגרת תכניות שהות אמן במרכזי קרמיקה מובילים בעולם, ובהם Archie Bray בארצות הברית, המרכז האירופי לקרמיקה EKWC בהולנד ומפעל הפורצלן ההיסטורי Höchster בפרנקפורט. ב־2025 זכה במלגת McKnight היוקרתית.
היקף הפעילות הבינלאומית שלו משקף גם את מקומה ההולך ומתרחב של הקרמיקה בשדה האמנות העכשווית. עבודותיו מוצגות הן במסגרות המתמחות בקרמיקה והן בזירות רחבות יותר של אמנות ועיצוב, ומטשטשות את הגבולות המסורתיים שבין אמנות, עיצוב ומלאכת יד.
עבודותיו של כספי מזכירות לעיתים איברי גוף, קונכיות, שרידים ארכיאולוגיים או יצורים ימיים. הן נראות מוכרות וזרות בעת ובעונה אחת, כאילו נלקחו מעולם שיש בו חוקיות ביולוגית משלו. למרות שהן לא מתפקדות ככלים, הן משמרות משהו מהמבנה הבסיסי של כלי הקיבול: מעטפת חיצונית, חלל פנימי ופתח המחבר בין הפנים לחוץ.
אחת התערוכות המשמעותיות בקריירה שלו הייתה SHELL-TER, שהציג ב־2025 במוזיאון הקרמיקה יינגה בטאיוואן. התערוכה עסקה בשאלות של בית, מחסה ושייכות, והיא נוצרה על רקע העניין שלו במציאות החברתית והפוליטית של טאיוואן, ובנקודות הדמיון שמצא בינה לבין המציאות שלנו בישראל.
שם התערוכה הוא משחק מילים בין Shell, קליפה או צדף, לבין Shelter, מחסה. הצדף, המשמש בית ומעטפת הגנה ליצור החי בתוכו, הפך לדימוי מרכזי שאפשר לו לעסוק ביחסים שבין הגנה לפגיעות, בין בית לאיום ובין מעטפת לחלל פנימי.
התערוכה כללה 12 קבוצות של עבודות בשלוש סדרות, ובהן פסלי קרמיקה גדולי ממדים המזכירים צדפים, מאות צדפים קרמיים בעלי ברק מתכתי ומיצב אדריכלי שהזמין את המבקרים להיכנס לתוכו. אחד המרכיבים נוצר בשיתוף תלמידים מקומיים והורכב מאלמנטים קרמיים רבים.
גם אופן הצבת העבודות הוא חלק בלתי נפרד מתפיסתו האמנותית של כספי. בתערוכותיו הוא נוהג להעמיד את הפסלים על גבי אריחי חימר בעלי טקסטורה פיסולית, שאותם הוא מעצב ויוצר בעצמו. בתערוכה בטאיוואן הכין במיוחד 400 אריחים כאלה, ששימשו בסיס למיצב. כך הופך גם המשטח שעליו ניצבות העבודות לחלק מהיצירה, והעיסוק בחומר ובצורה מתרחב מהאובייקט הבודד אל החלל כולו.
בניגוד לפסל המיועד להתבוננות מבחוץ, המיצב האדריכלי איפשר למבקרים לחוות את העבודה בגופם. כספי ביקש ליצור מפגש בלתי אמצעי עם חומר, צורה ומרחב, כזה שלא מחייב ידע מוקדם באמנות. עבור ילד, המבנה יכול היה להיות מקום מסקרן להיכנס אליו; עבור מבוגר – הוא הציע מחשבות על גבולות, הגנה ושייכות.
בסדרה Corpus Archetypus, שהציג ב־2025 בין היתר גם ביריד Collect בלונדון, המשיך לחקור את היחסים שבין גוף, כלי וצורה ארכיטיפית. העבודות שואבות השראה מממצאים ארכיאולוגיים מהמזרח התיכון, אבל גם מאסתטיקה עתידנית. הן מזכירות איברים פנימיים ומבנים ביולוגיים, ופני השטח שלהן, המצופים לעיתים בלאסטר מתכתי וססגוני, מעניקים להן מראה שנע בין עתיק לעתידני.
פרויקט שהוצג באוניברסיטת אלפרד בניו יורק, ארצות הברית. צילומים: בריאן אוגלסבי
כספי מעיד על כך שהוא מתפרנס מאמנותו, אבל לצד פעילותו כאמן שמציג ברחבי העולם, הוא מקדיש חלק ניכר מזמנו להוראה ולהעברת הידע שצבר. ״ההוראה מאפשרת לי ביטחון כלכלי להמשיך וליצור. היצירה שלי מאוד יקרה. החומרים שאני משתמש בהם יקרים, וגם השינוע שלהם ממקום למקום הוא מרכיב כבד בהוצאות שלי״.
היום הוא מלמד שלושה ימים בשבוע באוניברסיטה לאמנות ולעיצוב באופנבך (HFG) שבגרמניה, ובמקביל מנחה סדנאות אמן ומרצה במוסדות ובמרכזי קרמיקה ברחבי העולם.
המחקר שלו בטכניקת הבנייה באמצעות חבל הפך לתחום התמחות שהוא מלמד באירופה ובארצות הברית. בשנת 2024 גם פרסם מאמר מקצועי בנושא, Pot ‘n Rope – Reviving Mediterranean Technique, בכתב העת של כנס הקרמיקה האמריקאי NCECA.
בחודש שעבר הגיע לישראל כדי להשתתף בסימפוזיון הקרמיקה הבינלאומי השנתי בגבעת חביבה. במהלך הכנס ערך הדגמות של שיטות עבודתו, הנחה סדנה מעשית והרצה על תהליכי היצירה והמחקר שלו. ההדגמות עוררו עניין רב בקרב המשתתפים, שנחשפו מקרוב לאופן שבו הוא משלב ידע מסורתי עם גישה ניסיונית ועכשווית.
המפגש איתו איפשר לקהל לעקוב אחר תהליך העבודה עצמו: בניית הנפחים, האתגרים הטכניים הכרוכים ביצירת גופים גדולים והיחסים שבין תכנון מוקדם לבין תגובת החומר.
אחד המאפיינים המסקרנים ביצירתו הוא המתח המתמיד שבין עבר לעתיד. העבודות לא מנסות לשחזר תקופה היסטורית מסוימת, אבל נושאות איתן תחושה של זמן מצטבר. הן עשויות להיראות כמו ממצאים שנחשפו בחפירה, ובה בעת כמו אובייקטים שנוצרו בעולם העתידני שאנחנו עדיין לא מכירים.
בעידן שבו טכנולוגיות דיגיטליות והדפסה תלת־ממדית מאפשרות לייצר צורות מורכבות, הבחירה של כספי לעבוד בשיטות עבודה עתיקות מקבלת משמעות נוספת. היא מציעה לחשוב מחדש על ערכו של ידע שנצבר באמצעות הידיים ועל האפשרות שטכנולוגיות מהעבר עדיין יכולות להציע דרכים חדשות ליצירה.
