רון לוין // 95.94% שלמה

לפני תקופה שנראית כמו נצח, לפני שהתחלתי לעבוד בעיסוק האהוב עליי, לפני המגיפה, לפני שהתחתנתי, לפני שעברתי לירושלים ואז גם לתל אביב, לפני איזה מיליון ימי בחירות, לפני שנהייתי אמא…. כתבתי רומן גרפי. הוא היה פרויקט הגמר שלי בשנקר. כמו הרבה סטודנטים אחרים לפניי ואחריי, כתבתי על המשפחה שלי. רציתי לכתוב על מה שאני מכירה ויודעת, מה שהכי מעניין אותי ומרגש אותי, בתקווה שאם אעבוד מהמקום הזה בבטן – גם הקוראים יתחברו ויתרגשו.

בדרך מצאתי לי סיבות ורעיונות ויזואליים ונרטיביים מעניינים ולמדתי המון בתמיכת המרצים אסף חנוכה ונדב ברקן. השתדלתי ליצור ספר חווייתי ויוצא דופן, אבל תמיד חזרתי לנקודת ההתחלה – פשוט לכתוב על המשפחה שלי. בעיקר על אבא שלי. בשנת 2012 אבא שלי עבר אירוע מוחי קשה שהותיר נזקים רבים, החמור שבהם הוא פגיעה בזיכרון לטווח הקצר. מתוך הטלטלה הזו נולד הספר ״95.94% שלמה״.

מדובר ברומן גרפי (כמעט) ביוגרפי, המגולל את סיפור חייו של אבי, תוך כדי שהוא מעביר את הקוראים את החוויה של הפגיעה בזיכרון. הפגיעה מתורגמת בספר למקטעי קומיקס קצרים ובלתי לינאריים: מהמסע באונייה מסין (יהדות חרבין) דרך התבגרות ברמת טיומקין שבנתניה, לקריירה צבאית ארוכה וכואבת כסגן מפקד חיל השיריון, שהובילה להתמודדות עם פוסט טראומה, וכלה בהקמת משפחה ועד לפרק המשונה הזה שבו הכל נעצר לכמה חודשים, בבית החולים.

מבחינה טכנית הספר מאויר וכתוב ידנית בצבעי מים ועפרונות צבעוניים שעוזרים לשמור על קלילות וחמימות מסוימת גם ברגעים הכי קשים. צבעי המים עוזרים ליצור עולם שנוצר ונמוג בעדינות, והסגנון של הדמויות עוזר ליצור הרחקה מהעולם הריאלי והממשי אל מקום רך ונגיש יותר

בחרתי להשתמש בפורמט של קומיקס וליצור רומן גרפי מכיוון שבקומיקס נוח ומעניין להתעסק במושג של זמן. הגמישות שנוצרת מתוך אמצעים גרפיים ברורים התאימה לרעיונות שרציתי להעביר בספר. החלוקה הסכמטית לריבועים עזרה לי ליצור תמונה בתוך תמונה, חלוקה בתוך חלוקה שאפשר לערבב כדי ליצור חוויה של בלבול יחד עם נרטיב ברור ומובן.

הספר מתנהל בשני צירים מקבילים: טקסט אישי ומלא רגש בגוף ראשון מנקודת מבטי כבתו, אל מול טקסט רפואי וחף מרגשות, המתאר את מצבו הקליני המורכב של אבי לאחר האירוע המוחי. כל הטקסט הקליני הוא ציטוט ישיר מתוך המסמכים הרפואיים של אבי. מבחינה טכנית הספר מאויר וכתוב ידנית בצבעי מים ועפרונות צבעוניים שעוזרים לשמור על קלילות וחמימות מסוימת גם ברגעים הכי קשים. צבעי המים עוזרים ליצור עולם שנוצר ונמוג בעדינות, והסגנון של הדמויות עוזר ליצור הרחקה מהעולם הריאלי והממשי אל מקום רך ונגיש יותר.

הספר נכתב והוגש, ומאז ישב על המדף שלי וחיכה בסבלנות לרגע הנכון. הרגע הזה הגיע לפני כשנתיים, כשהגשתי אותו למענק של מפעל הפיס. מרגע שהתבשרתי שזכיתי במענק – ידעתי שאין דרך חזרה. אחרי שנים שהיה לי קשה בהן אפילו לפתוח את הספר (ככה אני בכל פרויקט שאני מסיימת), הייתי צריכה להתמודד איתו ולחזור לאותו המקום שבו הייתי בזמן הכתיבה. לשמחתי, עדיין אהבתי אותו מאוד.

הישארו מעודכנים והירשמו לניולזטר שלנו. כדאי!

הרשמה

אבל בכל זאת, זה ספר שנוצר כולו בשלושה חודשים כשהייתי סטודנטית. מאז השתפרתי ולמדתי, והבנתי שאם הוא יוצא לאור – כדאי שאשדרג אותו. פניתי להילה נועם הנהדרת ובתמיכתה הספר עבר שינויים, עריכות וחידודים. במהלך החידוש נעתי כל הזמן על הציר שבין ״אני מציירת הרבה יותר טוב עכשיו! בא לי לצייר הכל מחדש״ לבין ״מה שציירתי במקור זה הכי אותנטי ונכון, זה מה שהתפרץ ממני באותו הרגע״. הילה היוותה עוד זוג עיניים מקצועיות, נבונות ואובייקטיביות ועזרה לי להלך על הקו הדק הזה.

בהמשך נולדה לי ילדה קטנה ונפלאה והספר שוב נזנח לכעשרה חודשים, עד שהייתי מסוגלת לחזור אליו, לסיבוב אחרון של דיוקים. עכשיו, סוף כל סוף אני מרגישה שהוא בשל לצאת אל אוויר העולם.

פתחתי קמפיין הדסטארט כדי לעזור לי להרחיב אותו עוד יותר ולוודא שיגיע לידי כל מי שצריך ורוצה אותו, ואפשר להזמין עותקים מוקדמים בדף הפרויקט באתר. כולי תקווה כעת שהוא ייתן קול ותהודה לסובלים מפוסט טראומה ובני משפחותיהם, ושיצליח לגעת בלב כל הקוראים עם הנושאים האוניברסליים שאני דנה בהם כמו משפחה, זיכרון, כאב ואהבה.

מדור הגשות כולל חומרים שהתקבלו במערכת פורטפוליו. שלחו לנו סיפורים חדשותיים, מידע בלעדי ופרויקטים מעניינים ותקשורתיים. פרטים נוספים בעמוד ההגשות שלנו

צילום: בלה פוטשבוטסקי