הנבל הראשי ב״אנטמן והצרעה: קוואנטומניה״ מציל את הסרט מהבינוניות שלו

לאחר סיום השלב הרביעי – שידע עליות ומורדות ובסך הכל אפשר להכתיר אותו כחלש ביותר עד כה – היקום הסינמטי של מארוול ממשיך להתרחב ולהשתלט על עולם הקולנוע והבידור בכלל. כחלק מההתרחבות נוספו לשלב הרביעי גם סדרות טלוויזיה, מה שהצליח ליצור קושי נוסף בהבנת היקום כולו על ידי צופים שאינם בקיאים בכל עלילות הסרטים הקודמים.

בבחינת השלב כולו, שהיה ניסוי אחד גדול על קהל הצופים (לאחר שמארוול הואשמה בנוסחתיות יתר), הוא לא היה מוצלח ואף הצליח לחצות את המעריצים האדוקים לשני מחנות: אלו שרצו שינוי ואלו שהעדיפו לדבוק בנוסחה המנצחת. כך או כך, כל זה כבר מאחורינו ופנינו מועדות לשלב החמישי, זה שאמור להציג בפנינו את הנבל החדש והגדול מאז ת׳אנוס: קאנג הכובש.

אל המשימה נקרא אנטמן, הגיבור קטן הממדים (תרתי משמע) של מארוול. אנטמן הוא גיבור שלא עומד בקנה אחד עם איירון מן או קפטן אמריקה. הוא אפילו מספר בהתרגשות איך נלחם לצידם, כאילו היה קורא קומיקס ממוצע שעדיין לא מעכל שפגש את הגיבורים הגדולים שהוא מעריץ. למרות שהוא לא ניחן באבק הכוכבים של הגיבורים הגדולים ממנו, דווקא אנטמן הוא זה שהניע את קו העלילה של ״הנוקמים: סוף המשחק״. הוא שרד את הבליפ הגדול בזמן שהותו בממלכת הקוואנטום והצית לראשונה את הרעיון של מסע בזמן. בקיצור, כמה קטן, ככה משמעותי.

שמח וטוב לבב מחייו ומהעובדה שהוא הפך לסלבריטי בסן פרנסיסקו, סקוט לאנג (פול ראד) משיק ספר אוטוביוגרפי חדש ומתאר את חייו כלא פחות ממושלמים. היחסים שלו עם הופ (אוונג׳לין לילי), בת זוגו לחיים (וגם למלחמה בפשע כגיבורת העל הצרעה) טובים מאי פעם והוא זוכה לבלות עם בתו קאסי (קת׳רין ניוטון) ולפצות עמה על הזמן שאבד להם כשהיה תקוע במשך חמש שנים בממלכת הקוואנטום.

אחד המאפיינים העיקריים של סרטי מארוול לדורותיהם הוא ההומור העצמי והעובדה שהם לא לוקחים את עצמם ברצינות, אפילו ברגעים הדרמטיים והמותחים ביותר. גם בקטגוריה הזו ״קוואנטומניה״ לוקה בחסר. הבדיחות בו לא מצליחות להעלות יותר מגיחוך קל

בעקבות תקלה מצערת, סקוט, הופ וקאסי יחד עם המנטור של סקוט, האנק פים (מייקל דאגלס) ואשתו ג׳אנט ואן דיין (מישל פייפר המהממת גם בגיל 64) נסחפים בחזרה אל ממלכת הקוואנטום המוזרה והמרתקת. בזמן שהם מנסים למצוא דרך לצאת ממנה – מתגלה איום חדש בדמותו של קאנג הכובש (ג׳ונתן מייג׳ורס, ״ארץ לאבקראפט״).

אפשר להירגע: ״קוואנטומניה״ הוא לא כישלון קולוסלי, אבל מנגד, גם לא מוצלח במיוחד. כמו הרבה סרטים ביקום האדיר של מארוול, הוא בסך הכל סרט צפוי וגנרי בעל עלילה פשטנית וסיפור עוד יותר. אחת הבעיות הבולטות שלו היא היעדר הדרמה בין הדמויות. במשפחת לאנג/ואן דיין עולים מדי פעם קונפליקטים, אבל לא כאלה משמעותיים או שמצליחים להשפיע על ההתנהלות של הדמויות.

כשסקוט מגלה על מעורבותה של קאסי בהפגנה שמובילה למעצר שלה, אחד מיני רבים, הוא לא מתרגש יתר על המידה והוויכוח ביניהם מטופל בחיפוף אופייני לסרטים כאלה, וחבל. הייתה כאן הזדמנות ליצור דרמה אמיתית שתשפיע על שאר האירועים בסרט, אך כמו הרבה סצנות במהלכו, גם כאן התוצאה היא פחות מפושרת. אחד המאפיינים העיקריים של סרטי מארוול לדורותיהם הוא ההומור העצמי והעובדה שהם לא לוקחים את עצמם ברצינות, אפילו ברגעים הדרמטיים והמותחים ביותר. גם בקטגוריה הזו ״קוואנטומניה״ לוקה בחסר. הבדיחות בו לא מצליחות להעלות יותר מגיחוך קל.

דמות טראגית ועם זאת חסרת רחמים

בנוסף למראות ההזויים של ממלכת הקוואנטום, שנראה כאילו שמי שעיצב אותם היה על טריפ טוב, מוצג בסרט נבל משני בצורת אתנחתה קומית ובעיצוב הזוי לא פחות: מודוק הוא יצור המורכב מראש אדם ענק וגפיים קטנות ומתואר כ״נשק האולטימטיבי״. הרגעים שבהם הוא נמצא על המסך הם הכל חוץ ממצחיקים. המראה שלו מלחיץ והוא מרגיש כתוספת לא נחוצה בעליל.

מודוק הוא דמות שהמעריצים ציפו לגרסת לייב אקשן טובה שלה. התוצאה היא דמות כושלת ולא מעניינת. וגם, כנראה שבאיזשהו שלב במהלך ההפקה נגמר לפייטון ריד התקציב, אחרת אי אפשר למצוא הסבר הגיוני לרמת ה־CGI הנמוכה של הדמויות הממוחשבות וחוסר ההתאמה של השחקנים בשר ודם לרקעים עוצרי הנשימה של ממלכת הקוואנטום.

מה שמצליח להציל את הסרט מהבינוניות שהוא שוקע בה הוא הנבל הראשי. קאנג הכובש הוא אחד הנבלים החזקים והמשמעותיים של ענקית הקומיקס. הוא נע בזמן וכובש ממלכות לארוחת צהריים. לקאנג יש אינספור גרסאות ברחבי המולטיוורס של מארוול וסביר להניח שהגרסה שנראית בסרט היא לא היחידה שנראה בשלב הנוכחי. דמותו של קאנג, או יותר נכון וריאנט שלו, כבר הספיק להופיע בעונה הראשונה של ״לוקי״ בגילומו של ג׳ונתן מייג׳ורס. השחקן זוכה בשנתיים האחרונות לשחק במבחר סרטים משמעותיים ומצליח לקבל את ההכרה הראויה לו. בהמשך השנה נראה אותו כאנטגוניסט הראשי ב״קריד 3״.

התפקיד של קאנג נראה תפור על מידותיו של מייג׳ורס, שמצדו מצליח לשרטט דמות טראגית ועם זאת חסרת רחמים. הדיאלוגים שלו עם אנטמן אמנם לא שנונים כל כך, הודות לתסריט ובימוי פשטניים של ג׳ף לאבאנס ופייטון ריד, אבל מייג׳ורס מצליח להתעלות מעליהם ולהגיש נבל משכנע עם מניעים אותנטיים. בניגוד לנבלים שרוצים סתם להשמיד את העולם – המטרות של קאנג ברורות ומנומקות ואי אפשר שלא להאמין לו.

עד כתיבת שורות אלו, ״קוואנטומניה״ כבר הוכרז כסרט השני בתולדות ה־MCU שמקבל ציון גרוע מצד המבקרים באתר ROTTEN TOMATOS. אבל תגובות המעריצים אומרות אחרת: ״אנטמן והצרעה: קוואנטומניה״ הוא סרט מוצלח שזוכה באהבת הקהל. לפייגי, כנראה, זה כבר יספיק. הסרט מצליח לייצר עבור המעריצים רגעים צבעוניים ומבדרים בדיוק כמו שהם אוהבים, חרף המגרעות הברורות שלו.

היעדר הדרמה, המתח ואפילו ההומור שהמעריצים התרגלו לקבל, משאירים טעם מר אבל הנבל של הסרט מצליח להמתיק את הגלולה ולהציל את הסרט מלהיות פלופ טוטלי. פייטון ריד, האחראי על טרילוגיית אנטמן, הצליח איכשהו לספק מוצר בינוני ועם זאת מספק. כשהדולרים נשפכים והצופים ממשיכים לנהור בהמוניהם אל האולמות כקהל שבוי, האם זה באמת כל כך משנה?

---