רועי ברנד: האמנות נותנת כח וסיבה להמשיך ולהיאבק
יובל: הי רועי, מה שלומך בימים הלא פשוטים האלו?
רועי: אני בסדר, המון טלטלות נכון? אבל אני בעיקר עסוק מאוד
יובל: עסוק זה טוב, ואני מניח שחלק ניכר מהזמן שלך מוקדש לביאנלה האוטונומית לאמנות שתיפתח בסוף החודש בגימנסיה הרצליה בתל אביב, שאתה האוצר הראשי שלה
רועי: נכון, אני לא מאמין שהיא כבר נפתחת. למעשה, קשה לי להאמין שזה בכלל קורה
יובל: אז יש לי הרבה מה לשאול אז בוא נתחיל רגע בזה שתגיד מהי ביאנלה אוטונומית, מה היא עושה בבית ספר תיכון, ואיך אתה התגלגלת לזה?
רועי: וואו זה כמה שאלות רציניות על ההתחלה. טוב, ביאנלה זאת תערוכה שמתרחשת כל שנתיים. אני יודע שאתה יודע וגם שהקוראים שלך יודעים אבל בכל זאת, למקרה שזה יוצא החוצה מהמעגל האמנותי. אז אנחנו רוצים להגיד שאנחנו פה לגילגול ארוך ושאנחנו בונים פורמט עם קיימות.
מעבר לכך ביאנלה זאת בדרך כלל תערוכה עכשווית שנוגעת בנושאים רלוונטים למקום ולשעה. כך שהיא מייצרת איזושהי היסטוריה או מציינת את הקשר בין האמנות והרגע ההיסטורי שבו היא התרחשה.
עכשיו לאוטונומית, אם תרשה לי

רועי ברנד. צילום: איל יצהר

יוהנה בילינג. צילום: אנדרו ג׳ונס

דינה שנהב

כריסטין אודלונד. צילום: אדריאן בוגה
יובל: קדימה
רועי: אוקי, כי אני לא רוצה להכביד בהרצאה. התוספת ״אוטונומית״ מציינת את העובדה שאנחנו לגמרי עצמאים, כלומר שהתארגנו בעצמנו, קבוצה של אמנים, אוצרים ואנשי חינוך, כדי לייצר את הפורמט הזה ואת התערוכה הראשונה. אין לנו מינוי ציבורי או מוסדי ואנחנו לא נתמכים על ידי גורמים ממשלתיים. הרעיון של האוטונומיה קשור גם לכך שאנחנו רוצים לייצר משהו שהוא לגמרי חופשי או שהחופש והיוזמה חשובים לנו ואנחנו מציעים את זה כמודל לפעולה בתחום האמנות ובכלל.
התערוכה הראשונה מתרחשת בגמנסיה העברית הרצליה כי מנהל הגמנסיה, זאב דגני, הוא שותף ליוזמה. הרעיונות צמחו תוך כדי שיחות איתו ועם האמן ציבי גבע ועוד שותפים ושותפות רבים שהשתלבו עם הזמן. דגני הציע את הגמנסיה ואני חשבתי שליצור ביאנלה אוטונומית ולהתמקד בלמידה, או בשאלה איך ולמה אנחנו לומדים, זה ממש צו השעה
אנחנו לגמרי עצמאים, אין לנו מינוי ציבורי או מוסדי ואנחנו לא נתמכים על ידי גורמים ממשלתיים. אנחנו רוצים לייצר משהו שהוא לגמרי חופשי; החופש והיוזמה חשובים לנו ואנחנו מציעים את זה כמודל לפעולה בתחום האמנות ובכלל
יובל: באנדרסטייטמנט. אני חייב להגיד שאיך ששמעתי על היוזמה ועל האנשים שמעורבים בפרויקט הכל התחבר לי עוד לפני שאני יודע מה יהיה שם ואני מאוד סקרן.
ובוא נמשיך: מתי כל זה קרה? מתי החלטתם שזה קורה ושיש תאריך ושיוצאים לדרך?
רועי: אני חושב שאנחנו יושבים על זה כבר כמעט שנה וחצי. רצינו שזה יהיה בחופשת הקיץ שהיתה, או בסוכות שכבר עבר. היינו אופטימיים אבל זה דרש המון זמן והמון עבודה.
הצוות התארגן בזמן הזה וזו באמת הקבוצה הכיפית והאיכותית ביותר שיצא לי לעבוד איתה. זה מוזר לחשוב על זה אבל כשמקימים משהו מאפס זה לא ברור אם ומתי זה יקרה. הכל באוויר עד שפתאום הכוכבים מסתדרים וזה יורד לקרקע
יובל: ואז זה גם נהיה רלוונטי מתמיד על רקע של הפיכה משטרית. אני יכול לנחש שלא דמיינתם שזו תהיה הסיטואציה רגע לפני הפתיחה
רועי: בדיוק, זה ממש מוזר. בהתחלה שאמרנו ״אוטונומית״ אף אחד לא הבין למה. וגם כשדיברנו על למידה ועל התנסויות חדשות בלמידה זה עוד לא היה ברור למה. אבל זה באמת הכיוון הזה של האמנות ושל העוסקים באמנות שהם מריחים משהו מרוח התקופה קצת לפני שזה ממש מגיע
אינטנסיבי, כל יום כל היום
יובל: אז דיברנו קצת על המסגרת ועל הרקע, בוא נדבר תכל׳ס – מה כוללת הביאנלה?
רועי: טוב יש מעל ל־30 פרויקטים של אמנים ואמניות בינלאומיות ובינמקומיות. העבודות פרושות בחללים השונים של הגימנסיה – כיתות, מסדרונות, חדר המורים, תיאטרון, אולם הספורט, גינות ושבילים. חלק מהאמנים מאוד מוכרים וחלק חדשים אבל הכל מאוד מגוון, מענין ואיכותי.
אוצרות איתי את הביאנלה סנדרה וייל ורולא חורי. זה הרבה יותר כיף מלאצור לבד וזה גם מעניק עושר רב לתערוכה כי אנחנו מתמחים באמנות קצת שונה. בנוסף, יש תכנית אירועים שכוללת הרצאות, שיעורים פתוחים, וסדנאות מבית היוצר של המדרשה לאמנות, ויש כנס שיקרא ״ניסוי ותהייה״ של התכנית לתואר שני במדיניות ותאוריה של האמניות בבצלאל. זה יהיה אינטנסיבי, כל יום כל היום. ואמרתי שכולם מוזמנים והכניסה חינם?
יובל: תעשה קצת ניימדרופינג לעבודות/פרויקטים/אמנים? תן כמה דוגמאות?
רועי: אני שם פה את כולן אלפביתי:
יוסרא אבו כף, פאטמה אבו רומי, פריד אבו שקרה, כריסטין אודלונד, לינה אוטום ג׳ק אגולון, ריצ׳רד אשר, דועאא בדראן, יוהנה בילינג, איראדה ג׳ומעה, עיסא גרייב, מנאר זועבי, קטרינה טולקובסקי, מארק טרייב, אנטנש יאלאו, חלי יוזביץ, קרן יעלה גולן, הילה לביב, אוהד מרומי, טינו סגל, דניאל סילבר, רביע סלפיתי, אשרף פואח׳רי, שרון פקטורוביץ׳ פינקוס, יולי צרפתי, יארא קאסם מחאג׳נה, חנא קובטי, מחמוד קייס, דינה שנהב, אסתר שניידר.
ויש עוד עשרות משתתפים באירועים השונים ובעבודות ההשתתפותיות

אסתר שניידר

עיסא גרייב

מחמוד קייס

יוסרה אבו כף

קט טולקובסקי
יובל: דוגמאות לעבודות? פרויקטים? משהו?
רועי: העבודה של טינו סגל נהדרת. טינו לא מייצר אוביקטים אלא רק חוויות. עבור הביאנלה הוא הציע עבודה מיוחדת שבה המבקרת מקבלת שיר במתנה, שיר שמוזה שרה לה ורק בשבילה. יש עבודת וידאו נהדרת של האמנית השבדית יוהנה בילינג: היא שיחזרה עם קבוצת תלמידים בבבית ספר תיכון את ההפנינג הראשון של ג׳ון קייג׳ מ־1952. זאת חגיגה קטנה של אלתור, משחק חופשי, ובינתחומיות. חלק מהתלמידים מנגנים, חלק מצלמים, יש כאלה שמקריאים טקסט על אקראיות ויש שרוקדים. בעייני זה מה שבית ספר יכול היה להיות: מקום של חופש, משחק ויצירה
יובל: כמה מהעבודות/אמנים מערבות את התלמידים?
רועי: לבית הספר מגמת אמנות גדולה וטובה. יש גם מגמת תאטרון, קולנוע ומוזיקה. אז למשל בעבודה של טינו יש תלמידה ממגמת התיאטרון ששרה נפלא ויש לה נוכחות חזקה. חלק מהתלמידים יעבדו עם האמנים כשמקימים או מייצרים את האינסטליישן. יהיו כאלה שישתמשו בעבודות, כמו זאת של אוהד מרומי שתוצג על במה בגינה, כדי להעלות מחזה. יהיו גם תלמידים שמדריכים בתערוכה ועוד ועוד
זה 100% תערוכה וגם 100% בית ספר. כלומר כתערוכה היא צריכה לעמוד בסטנדרטים הכי גבוהים – גם של איכות האמנות שבה אבל גם של התצוגה והחוויה של המבקרים בה
יובל: יפה. אז אני רוצה לשאול: אני הכי מבין את החשיבות של הפעילות האמנותית בתוך התיכון, והשילוב שלך ושל סנדרה ורולא, וציבי ודגני (שהיה מנהל בית הספר שלי לפני 30 שנה!!!) בתוך בית הספר הוא מושלם. אבל אני תוהה, ואני בטוח שגם אתן שאלתן את השאלה הזו, איך האמנות תחייה במוסד שלא יועד מלכתחילה להצבת אמנות? איך מונעים ממנה להיראות חובבני? איך גורמים למי שרגיל לראות אמנות במוזיאונים וגלריות לאפס את ההתכווננות? זו לא הפעם הראשונה, אבל אפרופו הדוקומנטה האחרונה, זו שאלה שנראה לי שלא פשוט להתמודד איתה
רועי: נכון, זה אתגר גדול. אני תמיד אמרתי שזה 100% תערוכה וגם 100% בית ספר. כלומר כתערוכה היא צריכה לעמוד בסטנדרטים הכי גבוהים – גם של איכות האמנות שבה אבל גם של התצוגה והחוויה של המבקרים בה. ברור שהחלל לא נועד לתערוכה, למרות שהמבנה מאוד נאה והוא בנוי כולו סביב גינה, אבל אפשר להתייחס אליו כחלל אלטרנטיבי, והטרנספורמציה שלו לתערוכה היא בעצמה מעשה קסם אמנותי
יובל: ויש לימודים בזמן הביאנלה או שזו חופשת פסח?
רועי: לא זה הכל קורה בזמן החופשה
יובל: אז רק עוד שאלה, רק בשביל הקונטקסט: העבודות הן עבודות שהוכנו במיוחד לתערוכה? עבודות קיימות? גם וגם? מה אתה יכול לספר על תהליך האוצרות והבחירה?
רועי: גם וגם. אני חושב שחצי הוכנו במיוחד וחצי היו קיימות או הותאמו עבור התערוכה. הרבה מהן מוצגות בישראל בפעם הראשונה. כבר מההתחלה החלטנו שלכל אוצרת תהיה הזכות לבחור ולעבוד עם מי שתרצה. זה חלק חשוב ברעיון של האוטונומיה.
אבל הכל התנהל תוך כדי שיחה: העלנו שמות, הסתכלנו על עבודות, ניפגשנו עם אמנים ואמניות במקום, בסטודיו או בחו״ל. זה נתפר לאט יחסית וכל הזמן דיברנו האחת עם השני כדי להבין את הכיוונים ואת ההקשרים. אני לא חושב שהקהל ידע מי מהאמנים נבחר על ידי מי מהאוצרים. אוטונומיה היא מצע טוב מאוד לשיתופי פעולה
יובל: בהחלט. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שנפרדים?
רועי: אולי רק להזכיר לקוראים ולקוראות שהאמנות נותנת כח וסיבה להמשיך ולהיאבק כדי ליצור לעצמנו את העולם שהיינו רוצים לחיות בו
הביאנלה האוטונומית לאמנות
אוצר ראשי: רועי ברנד; אוצרות שותפות: סנדרה וייל, רולא ח׳ורי
הגימנסיה העברית הרצליה, ז׳בוטינסקי 106, תל אביב
פתיחה: 31.3; נעילה: 13.4
















