כל מה שחשוב ויפה
אפרת איל, מתוך ״הלכתי לצוד נמר״. צילומים: טל בדראק
אפרת איל, מתוך ״הלכתי לצוד נמר״. צילומים: טל בדראק

אפרת אייל: הכל תלוי במיקוד

בתערוכה חדשה במעלות־תרשיחא אפרת אייל בוחנת איך אנחנו תופסים את המציאות, ואיך הפרטים שאנחנו מבחינים בהם, והסיפור שאנחנו מרכיבים מהם, יכולים להיות מאד שונים

יובל: הי אפרת, מה שלומך בימים קשוחים ואינטנסיביים אלו?

אפרת: שאלה לא פשוטה. באופן אישי המרחב הפרטי שלי בסדר גמור. אבל אי אפשר להתעלם ממה שקורה בחוץ, גם היום. זה חודר גם למרחב הפרטי ומאד מטריד ומעציב

יובל: לגמרי. ואיכשהו זה מתקשר לכל דבר שקורה עכשיו, גם אם העבודה עליו התחילה קודם. אפילו שם התערוכה שלך, הלכתי לצוד נמר, מקבל עוד משמעות

אפרת: לגמרי. גם שם התערוכה וגם הנושא שלה. התחלתי לעבוד על התערוכה הזו לפני יותר משנה, ולא ידעתי בדיוק מה יהיה הנושא שלה, ובטח שלא ידעתי לאיזו סביבה היא תגיח

יובל: אז בואי תספרי על התערוכה, מה מוצג בה, ומה הייתה נקודת הפתיחה

אפרת: בתערוכה החדשה שלי, שמוצגת בגלריה של מרכז אמנויות במעלות תרשיחא מסתובבים כמה נמרים, שאפשר להבחין בהם, או לא להבחין בהם, תלוי על מה מתמקדים.

הנושא של איך אנשים שונים תופשים את אותה מציאות עניין אותי, וזה גם מתחבר לנושאים הפוליטיים היום. המציאות מתקיימת כשלעצמה, אבל הפרטים שכל אחד מבחין בהם והסיפור שהוא מרכיב מאותם פרטים יכולים להיות מאד שונים.

באותו אופן בניתי את התערוכה. אפשר לומר שהיא מורכבת מהרבה פרטים שמפוזרים בחלל שניתן להתייחס אליהם בפני עצמם, או להרכיב מהם תמונה גדולה יותר. הכל תלוי במיקוד. יש הרבה תנועה בתערוכה וחלק ממנה היא תנועה של מיקוד. כמו ששרירי העין מתכווצים ומתרפים כדי להבחין בדברים קרובים או רחוקים בהתאמה

מלכודות רשת

מלכודות רשת

בדיקת נוכחות

בדיקת נוכחות

יובל: את יכולה לתת דוגמה, להסביר תכל׳ס מה זה אומר?

אפרת: נקודת הפתיחה היתה דווקא הפרטים הקטנים והתמקדות בהם. הסטודיו שלי הוא במקור סטודיו לקרמיקה. זה החומר העיקרי שאיתו אני עובדת ואליו אני מתייחסת. אני שמה לב שאצלי, ואולי גם אצל הרבה אמנים אחרת, לא יודעת, כל עבודה חדשה מתחילה משאריות של עבודות קודמות שנותרו בסטודיו. ולי יש תמיד המון שאריות בשלבי עשייה שונים. הארגון שלהם מחדש והחיבורים החדשים הוא מה שמייצר עבודה חדשה.

לדוגמה, הדימוי של הנמר: מה עכשיו נמר, ואיך הוא בכלל נכנס לסטודיו? ועוד לסטודיו לקרמיקה.

הנמר נכנס דרך עבודה קודמת שלי שעסקה בדימוי של עור חיה (עבודה שמוצגת בימים אלו בביאנלה לאומנויות במוזיאון ארץ ישראל). רציתי לעבוד על דגמים של עורות בעלי חיים כדרך לארגן את כל השאריות האלה שדיברתי עליהן. הדפסתי תמונה של נמר (למעשה טיגריס) והתחלתי לעבוד עליה. עניין אותי הדגם על הפרווה יותר מהנמר כולו. ואז התחלתי לשחק עם הדימוי, להגדיל אותו, לנסות לעבוד איתו בחומרים שונים

יובל: ואז מה? איך המשכת מפה?

אפרת: אני אוהבת לעבוד עם חומרים פשוטים וזמינים ובשיטות פשוטות, ובאותו אופן הדרך שלי להגדיל את הנמר היתה לחלק אותו לחתיכות, להדפיס במדפסת הביתית שלי (השקעתי במדפסת A3 🙂) ולהרכיב מחדש בסטודיו. דרך זה הבנתי שמה שמעניין אותי יותר זה הפירוק וההרכבה. ושזה מה שאני תמיד עושה בכל העבודות שלי.

ומפה התחלתי כבר לחשוב על מה בכלל מגדיר משהו כשלם, כעומד בפני עצמו, ומה מוגדר כחלק. רציתי לייצר משהו מוחשי, בעולם הממשי שהוא נמצא בין השלם לחלקי. אמרתי לך קודם שקשה לצלם את התערוכה שלי, וכנראה גם קצת קשה להסביר

התחלתי לחשוב על מה בכלל מגדיר משהו כשלם, כעומד בפני עצמו, ומה מוגדר כחלק. רציתי לייצר משהו מוחשי, בעולם הממשי שהוא נמצא בין השלם לחלקי

יובל: דווקא בינתיים נראה לי שאת עושה את זה לא רע בכלל. ובואי ספרי בסוף מה יש בתערוכה? כמה עבודות? איך הן מוצבות?

אפרת: התערוכה מוצגת בחלל מאד יפה, גדול גבוה ומואר. כשהזמינו אותי לעשות את התערוכה במקום, הלכנו אבשלום (סולימן האוצר) ואני לחלל והוא שאל אותי מה אני רוצה שאנשים יראו כשהם נכנסים לחלל. אני אמרתי באינסטינקט ״כלום״.

האמת שמאד נבהלתי מהגודל של החלל ולא ידעתי איך אני אמלא אותו. היה לי ברור שאני לא רוצה מסה גדולה של חומר. שאני רוצה לייצר תחושה של גודל ונוכחות בלי הרבה מסה, אפילו שמדובר בחומר קרמי.

אז לשאלתך, יש בתערוכה ארבע עבודות גדולות, שנעשו עבור החלל, כשכל עבודה מורכבת מהרבה פרטים, כשכל פרט אפשר להתייחס אליו כחלק מדבר גדול יותר, או כעבודה בפני עצמה. בחלל התערוכה מסתובבים שלושה נמרים גדולים, בהקף של קירות הגלריה. אפשר לראות אותם, אפשר שלא. תלוי במה מתמקדים.

ובנוסף יש עוד עבודת קיר גדולה בשם ״בדיקת נוכחות״ שהיא גריד חסר, שבה ניסיתי לבדוק כמה צריך כדי לייצר שלם. כמה פרטים

יובל: תגידי משהו על הטכניקה, או ליתר דיוק הטכניקות, שבהן השתמשת

אפרת איל. צילום: דפנה סרוסי

אפרת איל. צילום: דפנה סרוסי

לארוג נמר ולנוח

לארוג נמר ולנוח

סימני מים

סימני מים

שבלונה

שבלונה

birds

אפרת: כמו שאמרתי הבסיס של העבודה שלי הוא החומר הקרמי, ועבודה עם תבניות של חפצים יומיומיים. בעבודת הנמר הגדולה ביותר (5.4 מטר על 2.3 מטר) ניסיתי להשתמש בכל השאריות שנותרו אצלי בסטודיו מעבודות קודמות, חלקן שאריות שאני שומרת מלפני עשור ויותר, ולהרכיב מהם ״מבנים״. אני לא יודעת בדיוק איך להגדיר אותם, אני קוראת להם פשוט ״משהו״. 

הרעיון היה להתחיל מלמטה: להתייחס לכל שארית כעבודה בפני עצמה, ואז להתחיל לאסוף אותם למבנים יותר מורכבים. חשבתי על זה קצת כמו גידול של תרביות של פטריות, טחבים, או חזזיות. דברים שגדלים ומתפשטים באופן שהחוקיות שלו לא לגמרי ברורה. זה אומר המון שריפות בתנור ועבודה לא קונבנציונלית עם חומר קרמי. עבודה מאד צבעונית וטקסטורלית.

בזמן שעבדתי על זה קראתי לעבודה ״התאוריה של הכל״🙂 הניסיון לייצר משהו קוהרנטי עם חוקיות מאוסף של דברים שלמעשה אין ביניהם קשר.

יובל: אז מה, הסטודיו ריק עכשיו? רוקנת הכל?

אפרת: אז זהו, שלא. לאכזבתי הרבה מסתבר שתמיד יש שארית. אני חושבת שזה בלתי אפשרי ליצור משהו בעולם בלי שתהיה שארית. או שארית של חומר או שארית של משהו שלא הצלחתי להגיד. אז עכשיו יש לי שאריות של שאריות ונראה מה נעשה איתן הלאה

יובל: יפה. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרת לפני שנפרדים?

אפרת: קודם כל, תודה על השיחה🙏 אני מקווה שהצלחתי להעביר משהו מרוח התערוכה. מזמינה את כולם להגיע ולראות במו עיניהם. התערוכה תוצג עד אמצע מאי, ועכשיו אביב – אחלה זמן לבקר בגליל!


אפרת איל | הלכתי לצוד נמר
אוצר: אבשלום סולימן
מרכז אמנויות וגלריה ע״ש אפטר ברר, מעלות־תרשיחא
נעילה: 10.5

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden