כל מה שחשוב ויפה
סיגל (סיגלונה) רק־ויינטה, לא הכל שחור ולבן. צילומים: מ״ל
סיגל (סיגלונה) רק־ויינטה, לא הכל שחור ולבן. צילומים: מ״ל

סיגל (סיגלונה) רק־ויינטה // לא הכל שחור ולבן

שנתיים אחרי שסיימה החליטה סיגל רק־ויינטה להוציא לאור ספר שמאגד איורים יומיומיים שיצרה במהלך תקופת הקורונה. יחד יוצרים האיורים יומן אוטוביוגרפי שרלוונטי לתקופה ההיא ומזכיר לכולנו סיטואציות ותחושות שאנחנו יכולים להזדהות איתן

שנת 2020 נפתחה כמו עוד שנה רגילה. עבדתי כמעצבת עצמאית על כמה פרויקטים בעיצוב גרפי ועיצוב חווית משתמש. לקראת סוף חודש פברואר הגיעה הקורונה והמדינה נכנסה לסגר. אני רגילה לעבוד מהסטודיו בבית שלי כך שלא הרגשתי הרבה שינוי מהבחינה הזו, רק כמות העבודה ירדה פלאים. רוב הלקוחות שלי התקשרו להקפיא פרויקטים, לא ידעו לאן כל זה הולך. כמעט כל העבודות שלי נעצרו ואני נשאבתי לסוג של וואקום, או לפחות ככה זה הרגיש.

באחד מימי הסגר הראשונים, התעוררתי בארבע לפנות בוקר, התיישבתי בסטודיו הביתי שלי והתחלתי לאייר. הרגשתי שזו הדרך שלי לפרוק החוצה את כל מה שהצטבר לי בראש באותם ימים. מאותו הרגע לא הפסקתי לאייר. המצב החדש הזה היה כמו לוח השראה אולטימטיבי בשבילי. כל יום קרה משהו ואני קמתי כל בוקר עם איזשהי תחושה לגבי המצב, נכנסתי לסטודיו והייתי יושבת 5-6 שעות או יותר, ומבטאת את השקפת העולם שלי על הלוח הגרפי. לפעמים יצא מזה איור אחד ביום, לפעמים שלושה.

לאורך כל התקופה הזו שאלתי את עצמי שאלות, ניסיתי לחשוב איך אני מקבלת את נסיבות החיים החדשות ולהבין עד כמה אני שולטת בבחירה מה לעשות עם האפשרויות העומדות בפניי. עד כמה החברה, הסיטואציה, והכללים משפיעים עליי; ובכלל להבין מה אני מרגישה, למה אני מתגעגעת. את התחושות האלה העליתי על הנייר (או יותר נכון על הלוח הגרפי).

לדוגמה, באיור שעשיתי באחד מימי הסגר – Girl's Night Out – רואים בחורה מגישה כוסות יין לחברותיה, אבל האיור מגיע לשיאו כשמבינים שהן בעצם לא באמת שם ומדובר רק בשמלות שתלויות על חבל. הרעיון עלה כשתליתי כביסה והתגעגעתי ליציאה עם חברות. כך יצא שבאיורים אני עוברת לפעמים מהמציאות אל הפנטזיה, כי אני חושבת שיש מצבים שבהם הפנטזיה יכולה לעודד וגם להציג את האבסורד.

לאורך כל התקופה הזו שאלתי את עצמי שאלות, ניסיתי לחשוב איך אני מקבלת את נסיבות החיים החדשות ולהבין עד כמה אני שולטת בבחירה מה לעשות עם האפשרויות העומדות בפניי. עד כמה החברה, הסיטואציה, והכללים משפיעים עליי

תהליך היצירה אצלי התחיל לפעמים ברעיון איורי ולפעמים ברעיון טקסטואלי. בגלל השילוב הזה יצא שלכל איור יש כותרת. הכותרות הן בעברית ובאנגלית כי לפעמים התאימה יותר האנגלית כמו ב־zoo meeting ולפעמים התאימה יותר העברית כמו ב״נזכור״ או ״עצור או שאני יורק״. כדי שתהיה אחידות בספר (בכל זאת מעצבת גרפית) לכל איור יש כותרות בשתי השפות.

בחרתי לאייר בשחור לבן כי הרגשתי שבקווים מינימליסטיים אני מצליחה להעביר את הרעיון שלי בצורה יותר נקייה וברורה, וגם כדי שאוכל להעלות מהר את האיורים. רציתי שהם יהיו רלוונטיים ומצאתי שאיור בשחור לבן הוא נוח וממוקד יותר עבורי. מאז, זו הפכה להיות השפה הגרפית שלי.

בהתחלה האיורים נגעו בכלל תופעת הקורונה, כמו האיור ״היה חזק״ ו״השקפת עולם חדשה״. עם התקדמות הקורונה האיורים נהיו אינטימיים ואישי יותר, כמו ״חצי הכוס המלאה״ או Mom sweet Mom. אחרי שהעליתי את האיורים הראשונים לרשתות החברתיות הרגשתי שהם מצליחים לגעת. הפידבקים היו טובים ומפרגנים, הבנתי שאנשים מזדהים עם התחושות שלי ומרגישים כמוני. זה עודד אותי להמשיך לאייר.

birds

רק אחרי שנתיים העזתי להפוך את יומן האיורים הזה לספר. גם כי חזרה העבודה והייתי עמוסה, וגם כי היה לי קצת קשה לחזור לתקופה ההיא. אבל בזכות התגובות המפרגנות שקיבלתי, המחשבה שזה יכול לה להוות תזכורת לתקופה וההבנה שמרבית האיורים, באופן מפתיע, רלוונטיים גם היום – החלטתי לאגד אותם לספר.

את הספר עיצבתי כספר ריבועי, היות ורוב האיורים שלי ריבועיים. בכל עמוד מופיע התאריך שבו איירתי את האיור, כותרת בעברית ובאנגלית והאיור לצדם. הספר מעוצב ברצף כרונולוגי, כך שניתן לעקוב אחרי האירועים כפי שקרו.

הספר הושק ביריד ספרי האמנות In Print בבית הנסן בירושלים בינואר 2023 וזכה שם להצלחה רבה. אפשר להשיג את הספר באתר או בהודעה אליי ברשתות החברתיות. ותוכלו לפגוש אותו בפסטיבל האיור והקומיקס בנחלת בנימין בחול המועד פסח הקרוב.


מדור הגשות כולל חומרים שהתקבלו במערכת פורטפוליו. שלחו לנו סיפורים חדשותיים, מידע בלעדי ופרויקטים מעניינים ותקשורתיים. פרטים נוספים בעמוד ההגשות שלנו

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden