כל מה שחשוב ויפה
אירית זהר, טוטמים מסידרת סרניטי במלון בוטניקה. צילום: עדי לם
אירית זהר, טוטמים מסידרת סרניטי במלון בוטניקה. צילום: עדי לם

אירית זהר תציג ביריד צבע טרי סדרת טוטמים חדשה - Formes of Serenity

פורטפוליו Promotion: מתרבויות המזרח ועד ממפיס מילאנו, אירית זהר מאמינה בחיבור בין עיצוב וחומר למהות עמוקה. ״לעבודות יש איכות רוחנית שהיא מעבר לחפץ״

אירית זהר ממתינה לי בחיוך רחב בפתח הסטודיו שלה בהרצליה. אנחנו נפגשות בחול המועד פסח, תקופת שקט שמאפשרת לה להאיץ את ההכנות ליריד צבע טרי הקרב ובא (30.5-4.6). זוהי הפעם השנייה שזהר תציג ביריד, במסגרת עיצוב טרי, את העבודות המזוהות עם חתימת ידה – פסלי קרמיקה גבוהים, מעין טוטמים מודרניסטיים, אלגנטיים, המשלבים השפעות רב תרבותיות, אתניות ומערביות.

״זה הדור הבא של ׳אורבן בודהה׳ שהצגתי ביריד הקודם. הקולקציה החדשה מייצגת מרחב של שלווה יציבות ומיקוד, שמתוכם אפשר למצוא חיבור לתרבויות רחוקות – ממזרח אסיה דרך דרום אמריקה ועד אפריקה״, אומרת זהר.

אירית זהר. צילומים: אוהד פליק

אירית זהר. צילומים: אוהד פליק

יש בהם גם משהו עתידני. המיקס שאת מתארת מעלה בדמיוני מעין ״בליידראנר״ רוחני.

״אני אדם מערבי, שחיה את כל התרבות האינטנסיבית, את הריצה הזו, בית משוגעים של מטרות, מטלות, הישגים. ואני אומרת שלא משנה מי את.ה ואיפה את.ה – הכל קשור ל־center שלך – אם יש שלווה פנימית זה נוכח בכל דבר שניגע בו״.

הפסלים חוברים לקולקציה קוהרנטית, חלקה אבסטרקטי־גאומטרי ובחלקה יש רמזים לאנושי ולנשי – ראש, גוף, שדיים, זרועות בייצוג סימבולי. הטוטמים מגיעים לגובה שבין 60 ל־130 ס״מ, במנעד צבעוני מצומצם ועקבי, בעיקר לבן ושחור עם נגיעות מפתיעות של זהב, פה ושם צבעים ראשוניים עזים.

מה מקורות ההשראה שלך?

״תרבויות המזרח וממפיס מילאנו – קבוצת מעצבים ואדריכלים פורצי דרך משנות ה־80, שאפשר להשוות את מה שעשו לעולם העיצוב למה שעשו מרסל דושאן והדאדא בהקשר של רדי־מייד באמנות. אצל ממפיס זה היה בהכלאה של צורות גאומטריות ראשוניות עם חיתוכים כאילו לא הרמוניים. העיגול, החרוט והקו.

״אני הייתי אז סטודנטית וכמו ילד, שהוא בבואה של שלוש שנות חייו הראשונות, כך אני באותן שנים שבהן נולדתי כמעצבת תעשייתית. ממפיס ׳גידלו אותי׳ והוחתמתי בשפה שלהם, עד היום אני סובלת מזה (יותר נכון נהנית מזה). למדתי מהם והתרחקתי מהם, אך הם נשארו ביסוד של עבודותיי.

״אני מקפידה להישאר בתוך הקווי מתאר והשפה שלי, וזה מתבטא גם בפיסול של הקולקציה החדשה, שאציג בצבע טרי: צורות גיאומטריות ראשוניות שנפגשות כאילו באקראי, משתלבות על ציר ורטיקלי ויוצרות טוטמים פיגורטיביים ואבסטרקטיים, באינספור קומבינציות ייחודיות. אין שניים זהים והם כולם משדרים את אותה מהות של שקט פנימי, סריניטי״.

האריה והג׳ירפה בחניון

זהר למדה עיצוב מוצר במכון טכנולוגי חולון ותולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב. לפני כ־30 שנה הקימה את משרד העיצוב ארכיגרפיה, שהיא עומדת בראשו, המשלב עיצוב מוצר ועיצוב תקשורת חזותית, בפרויקטים אדריכליים מורכבים. במקביל היא ציירת פעילה, המציגה את עבודותיה בארץ ובעולם. סדרות הפיסול הקרמי הן נדבך נוסף בעבודתה, והן משלבות עבודת יד עמלנית עם תהליכים של עיצוב מוצר.

״רוב הפרויקטים של המשרד משלימים לעשייה האדריכלית, לארכיטקטורה. אנחנו משרד לעיצוב תעשייתי וגרפי, שעובד מול אדריכלים ומעצבי פנים בפרויקטים יעודיים. אנחנו נוכחים בלובי של בתי מלון, בקניונים, בבתי חולים, בחלקים הפנימיים ובמגרשי החניה. אחראים על מיתוג ושפה גרפית, שבאה לידי ביטוי בדלפק הקבלה, בשולחנות, בשילוט, בעיצוב הצבעוני־צורני״.

אם שאלתם את עצמכם מי עומד מאחורי האריה והג׳ירפה שמסמנים את קומות החניה בקניון, יחד עם צבעוניות וחלוקה ברורה לאזורים, זהר גאה לספר שהיא זו שעמדה מאחורי החשיבה התכנונית על אזורים שקודם לכן הוזנחו מבחינה עיצובית. ולא מדובר באסתטיקה בלבד.

״הנחלנו התייחסות אחרת לחניון, שפעם היה מין מרתף מוזנח. הלבשנו אותו מהבחינה עיצובית וגם מבחינה רעיונית, שמסייעת להתמצאות ולנגישות״.

איך הגעת לעסוק בתחום?

״יום אחד אמרתי לעצמי בונים פה בניינים מדהימים עם שיש ותאורה מאיטליה, ובסוף הולכים ליצרן שלטים בנחלת בנימין ועושים שילוט פנים עם לטרה־סט בשחור על אלומיניום, בלי להבין את התפקיד של עיצוב תקשורתי כנדבך בפרוייקט. רציתי להיות חלק מה־DNA של פרויקט והובלתי לכיוון הזה וקידמתי את המודעות והפעילות בתחום״.

לאורך 30 שנה ויותר אני מתרגלת יוגה ומדיטציה בתנועה, ואין יום שאני לא מתרגלת. אחרי שחזרתי מכמה מסעות בהודו התחלתי לעשות מדיטציה עם העובדים של הסטודיו. כל יום שעה בבוקר. בהתחלה באמת חשבו שאני משוגעת, אבל מהר מאוד התמכרנו, וזה יצר סטודיו חזק מבחינה עסקית ופורה מבחינה יצירתית

ובמקביל בכל השנים את עוסקת באמנות, מציירת ומפסלת?

״אני יכולה להגדיר סוג של משולש שבו אני חיה בכל חיי הבוגרים: אחד הוא הסטודיו המקצועי, שמאוד משפיע גם על העבודות האישיות שלי. כמו הכיוון של הפרויקט הזה, שאציג בצבע טרי – זו לא רק עבודת יד, יש פה תבניות ויציקות, תהליכי ייצור וגימור.

״הרגל השנייה היא האמנות שלי, ציורי אבסטרקט ענקיים, שהצגתי בעולם ובארץ, בתערוכות ובאירועים שונים. יש בכך משהו משלים – האבסטרקט המוחלט עומד בניגוד למתודי, המעוצב והמדויק של עבודת המשרד.

״והרגל השלישית והאחרונה – לאורך 30 שנה ויותר, מאז סיום הלימודים שלי, אני מתרגלת יוגה ומדיטציה בתנועה, שהדגש בהן הוא על שלווה ומודעות – היום קוראים לזה מיינדפולנס. ואין יום שאני לא מתרגלת. אחרי שחזרתי מכמה מסעות בהודו התחלתי לעשות מדיטציה עם העובדים של הסטודיו. כל יום שעה בבוקר״.

זה מאוד יוצא דופן. יש כאלה שפחות מתחברים?

״בהתחלה באמת חשבו שאני משוגעת, אבל מהר מאוד התמכרנו, וזה יצר סטודיו חזק מבחינה עסקית ופורה מבחינה יצירתית. זה יצר פה אינטגרציה ברמה האנושית, והקשרים הפכו לעמוקים. כיום בצוות 12, אדריכלים, מעצבים גרפיים ומעצבי מוצר, ורובם עובדים איתי הרבה זמן.

״היום אני כבר עוסקת יותר ויותר באמנות ופחות במשרד. אני מעורבת בפרויקטים ובהחלטות־העל, אבל המעצבים במשרד יודעים את העבודה – ורוח המשרד היא כנראה בדמותי, מצד אחד מאוד עסקי ומצד שני שלו, חיוני. התרגול של מצבי תודעה של מיקוד ואיזון, שמכניסים לחיי שקט, הוא כל כך חשוב ומתוך זה מגיע הפרויקט של Forms of Serenity״.

 

birds

תסבירי?

״בצורות האלה (שמופיעות בפיסול) יש את השקט והמיקוד, את הדמויות שהן גם אנושיות וגם כמו־תעשייתיות, בגאומטריה ובמבניות שלהן. גם במסר שמאחוריהן – צורניות ושלווה. משהו בפסלים האלה מייצר שלווה ושקט – וזה מגיע ונוגע גם באנשים שאין להם זיקה או משיכה ליוגה ומדיטציה״.

מה הוביל אותך להחלטה להציג דיזיין ארט – פיסול שהוא עיצוב / עיצוב שהוא אמנות?

״אני מרגישה שהדברים האלה צריכים להגיע למקומות מגוונים. אני רואה בכך מהות שעוברת ומעבירה טוב, ומתחברים אליה אנשים. אני לא רק מאמינה, אני יודעת שבדברים האלה יש מענה לצורך מסויים בעולם המערבי המתוזז. חוץ מהערך האסתטי״.

את החיבור הזה זיהו בין היתר אנשי מלון בוטניקה החדש מרשת פתאל בחיפה. האדריכל נסטור סנדבנק והאוצרת איריס ברק הזמינו מזהר סדרת פסלי סרניטי גבוהי קומה, שתוכננה במיוחד למקום (סייט ספסיפיק). הפסלים הגבוהים משולבים בצמחייה שופעת ומעניקים למקום מראה אסקפיסטי.

מה נשתנה בין הקולקציה של אורבן בודהה, שהצגת ביריד הקודם, לבין התצוגה שנראה השנה?

״התצוגה השנה משמרת את המהות של השלווה, בלי העטיפה הדקורטיבית שהייתה מאוד נוכחת בקולקציה הקודמת. אז היה משהו מאוד אחיד וחזרתי בהרכב הפסלים – בסיס, גוף ראש, כובע זהה. מאז הלכתי ופירקתי את זה למרכיביו, וכעת הקולקציה בנויה כמו חלקי טוטם, שיוצרים בכל קומבינציה דמות חדשה, או מבנה חדש ושונה לחלוטין. קולקציה שהיא בבסיסה אבסטרקטית ולאו דווקא אנושית. שמתכתבת עם צורניות מעוגלת, נשית, סדר קוסמי, יציבות״.

מסדרת סריניטי במלון בוטניקה. צילומים: עדי לם

סדרת סריניטי במלון בוטניקה. צילומים: עדי לם

לצד אלה תציג זהר את ״הקולקציה הבלתי גמורה – נון פיניטו״. סדרה של פסלים שנתונים לאקראיות ובה כל עבודה היא יחידה במינה. ״הסדרתיות היא באלמנטים ובקונספט הצורני. הצורניות הפנימית מהודקת ומעובדת עד הסוף, ומסביב לזה אני נותנת חופש פעולה, ונוצרות תוצאות בלתי צפויות״.

בניגוד לטוטמים המדוייקים לחלוטין, כאן נראית גלישה של חומר, קימוט וקימור לא אחידים. ״אם לצטט את לאונרד כהן, האור מגיע דרך הסדקים. זה מעשיר את היצירה ומעניק חוויה מעניינת, שמתכתבת עם איכויות פנימיות מהו מושלם ולא מושלם״, היא אומרת, ומבטה מקיף בחיבה ובגאווה את יצירותיה. ״בתצוגה השנה אני רוצה להציג את הפיסול במרחב נקי ושקט, על רקע לבן ושחור, כדי לקבל את החוויה של הסדרות השונות״.

לאן את רוצה שיגיעו העבודות?

״הייתי רוצה שהעבודות האלה ילקחו בחשבון על ידי הקונים, ובעיקר על ידי מעצבי פנים ואדריכלים, לא רק כאלמנט אסתטי, אמנותי או דקורטיבי, אלא כאמנות שמביאה איתה איזו מהות, שעוברת מתוך הפסל״.

רוחניות, בלי ציניות.

״כן. זו מהות רוחנית. אף אחד מהאנשים שרכשו את העבודה שלי לא הגיע מהצד הרוחני, אבל זו איכות שהיא מעבר לחפץ״.

אירית זהר, סדרת נון פיניטו. צילום: אוהד פליק

אירית זהר, סדרת נון פיניטו. צילום: אוהד פליק

אירית זהר, סדרת סרניטי. צילום: אוהד פליק

אירית זהר, סדרת סרניטי. צילום: אוהד פליק

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden