כל מה שחשוב ויפה
נגה אליאש זלמנוביץ. צילום: לורה לכמן, מוזיאון ישראל
נגה אליאש זלמנוביץ. צילום: לורה לכמן, מוזיאון ישראל

מגלים אוצרות // נגה אליאש זלמנוביץ

אחרי 15 שנים במוזיאון ישראל הפכה נגה אליאש זלמנוביץ לאוצרת עצמאית. בימים אלה מוצגת באשדוד תערוכה שאצרה, הזמנה פתוחה לשבת סביב שולחן האוכל ולדבר על אוכל כמופע תרבותי

הפעם הראשונה

הפעם הראשונה שבה נתקלתי במקצוע ״אוצרות״ היה בספריית המקצועות בבית אריאלה. היינו בנות 17 וחברה הציעה שנלך לעיין כדי שנדע מה נרצה לעשות כשנהיה גדולות. כעבור שנים ביקרתי בתערוכה במוזיאון ישראל. אני זוכרת את עצמי יושבת בחלל וחושבת על מי שאצר את התערוכה ועל איזו עבודה מדהימה יש לו. מאותו רגע זה היה החלום שלי, ואני מברכת על 15 שנות העבודה הפוריות שהיו לי במוסד המפואר הזה ועל האפשרות שניתנה לי לעסוק באמנות ובתרבות חומרית ברמה הרחבה והעמוקה ביותר, בקנה מידה בינלאומי ולצד אנשי מקצוע מובילים.

התערוכה ״מקום לאופנה: מסע בעקבות הבגד הישראלי״ (מוזיאון ישראל, 2018), לא הייתה התערוכה הראשונה שאצרתי אבל הייתה התערוכה המשמעותית ביותר עבורי. היא הייתה אבן דרך בקבלה המוזיאלית ובבחינה סיסטמתית של אופנה בישראל ועבורי היא קו פרשת המים והנקודה שממנה התחלתי לחקור אופנה.

״מקום לאופנה: מסע בעקבות הבגד הישראלי״, מוזיאון ישראל, 2018. צילומים: אלי פוזנר

״מקום לאופנה: מסע בעקבות הבגד הישראלי״, מוזיאון ישראל, 2018. צילומים: אלי פוזנר

התחנה האחרונה

התערוכה ״אוכל נע: תרבות אוכל עכשווית על ציר הזמן״ שמוצגת בימים אלה במוזיאון לתרבות הפלישתים ע״ש קורין ממן באשדוד. זוהי תערוכה קבוצתית שהתחילה בקול קורא שהוצאנו למעצבות ואמנים במטרה להגיב לתצוגת הקבע במוזיאון, סביב שאלות של תרבות אוכל: חומרי גלם, אופני בישול ומיתוסים. בתערוכה משתתפים 22 יוצרות ויוצרים במדיות שונות – מיצב, צילום, עיצוב מוצר, קרמיקה, זכוכית ותכשיטנות.

אוכל הוא צורך בסיסי אנושי ובה בעת תרבות המגולמת בחומר. במידה רבה התרבות האנושית נוצרה ברגע שהיא החלה לבשל – ובכך הבחינה את עצמה משאר בעלי החיים

התערוכה היא פרי תהליך למידה משותף וממשיכה עבורי את שאלת התרבות, למי ובמי היא נוגעת. אוכל הוא צורך בסיסי אנושי ובה בעת תרבות המגולמת בחומר. במידה רבה התרבות האנושית נוצרה ברגע שהיא החלה לבשל – ובכך הבחינה את עצמה משאר בעלי החיים; ברגע שהיא התכנסה סביב מדורה – והחלו להירקם מיתוסים; וברגע שהיא בייתה את התוצרת החקלאית וקבעה יישובים.

התערוכה נעה על ציר זמן בין עבר והווה במחשבות על עתיד; משרטטת מסלולי הגירה מעבר לים ובוחנת תרבות מקומית־מרחבית. היא הזמנה פתוחה לשבת סביב שולחן האוכל ולדבר על אוכל כמופע תרבותי, מחומרי הגלם שמרכיבים אותו ועד המיתוסים שממסגרים אותו; מהצורך הקיומי שבו ועד לזהויות שהוא מבנה.

״אוכל נע: תרבות אוכל עכשווית על ציר הזמן״. צילומים: מייק אדרי

״אוכל נע: תרבות אוכל עכשווית על ציר הזמן״. צילומים: מייק אדרי

מכל מלמדיי השכלתי

זכיתי לעבוד במוזיאון ישראל בדור הנפילות לצד אוצרות כמו סטפני רחום וסוזן לנדאו, שאני מאמינה שהשפיעו עמוקות על שדה האוצרות בישראל. למדתי גם המון ואני חייבת תודה ענקית לטניה כהן עויזאלי ומירה לפידות. בנוסף, כאוצרת, אני חושבת שלמדתי הכי הרבה משיחות חולין עם קולגות. מחשבות על תערוכות אגב כוס קפה במטבחון של בצלאל עם אוצרות מעולות כמו שלומית שטיינברג, איבון פלייטמן, איה מירון ומרים מלאכי. היום, כאוצרת עצמאית, אני מבקרת בכל תערוכה במוסד אחר ופוגשת אנשי מקצוע ופרקטיקות שונות – מה שמעמיק את חווית הלמידה שלי את התחום. לשמחתי גם יצא לי לעבוד עם גלית גאון שהיא אוצרת נפלאה ואשת חזון.

תערוכה אחת שהשפיע עליי במיוחד היא ״יופי פראי״, שהתקיימה במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון בשנת 2015. התערוכה, שהוקדשה ליצירתו של מעצב האופנה אלכסנדר מקווין, הצליחה לתת ביטוי למקום שבו אמנות ואופנה נפגשות לכדי יצירה משמעותית מבחינה רגשית, חושית ואינטלקטואלית שביכולתה לדבר לקהלים רחבים. בשנת 2018 פגשתי את אוצר התערוכה אנדרו בולטון והשתתפתי בקורס אוצרות אופנה בינלאומי במוזיאון שנתן לי אפשרות להכיר את הנפשות הפועלות ולהבין את הכוחות שיצרו את התערוכה.

תערוכת החלומות

אני מאמינה שאוצרות טובה מדובבת את הסיפורים התרבותיים של כולנו. תערוכת החלומות שלי היא בכל מקום, בכל קנה מידה ועבור כל קהל יעד.

birds
אביגיל יבגניה ארונסון. צילומים: מייק אדרי

אביגיל יבגניה ארונסון. צילומים: מייק אדרי

בקרוב אצלך

כאוצרת עצמאית אני מגלה שיותר מכך שאוצרות היא מקצוע – היא פרספקטיבה ומתודולוגיה רלוונטית לתחומים רבים. בימים אלה אני עובדת על תחקיר לסרט הדוקומנטרי ״ברלין שיק״ המגולל את סיפורה של האופנה היהודית־גרמנית מיסודה באמצע המאה ה־19, דרך פריחתה בין שתי מלחמות עולם ועד לנפילתה עם מלחמת העולם השנייה. הסרט הוא בבימוייה של סיגל ראש ובהפקת הוט 8. את סיגל פגשתי בפתיחה לתערוכה שאצרתי בבית בן גוריון, שהתמקדה בארון הבגדים הפרטי של מי שעיצב את מדינת ישראל.

במקביל אני עובדת על תערוכת מכירה שתערך לקראת החגים ומטרתה להרחיב את קהל צרכני ופטרוני האומנות בישראל. אמנות בישראל עדיין נחשבת לנחלת אליטות מצומצמות. אין לי ספק שגיוס צרכנים חדשים ישפיע על שדה האמנות המקומית, על האופן שבו אנחנו תופסים אמנות ועל המקום שאמנות תופסת בחיינו כציבור. בנוסף, אני עובדת על מחקר לקראת דוקטורט בחוג ללימודי תרבות באוניברסיטת העברית בירושלים, מה שמאפשר לי לראשונה בחיי המקצועיים לימוד לשמה, שזה תענוג אמיתי.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

3 תגובות על הכתבה

  1. רינה

    חשוב להבין שמלל האוצרות חייב להיות ממוקד ותמציתי.הוא צריך לספק מידע בסיסי ולתת לצופים להחליט על איכות התערוכות.

  2. אסתר גונן

    שלום רב, נחשפתי לאוצרת שאינה עוצרת. כחוקרת בנושא תזונה (דיאטנית מרצה באקקמיה) הסבתי את נושא ההתמחות שלי, לקראת גמלאות, מתזונת ספורט לתרבות התפריט של מורשת העדות בישראל . אשמח לתקשר בנושא הסטוריה של התזונה בעדות ישראל. תודה

  3. אסתר גונן

    שלום רב, מבקשת ליצור קשר עם אוצרת התערוכה של מזון בציר הזמן. אני דיאטנית, מרצה באקדמיה , לאחרונה לקראת גמלאות עוסקת בהסטוריה של התזונה בעדות ישראל. תודה אסתר

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden