״שרגא ווייל: בין ספרית פועלים לשיר השירים״: תערוכה שהיא אוצר

יובל: הי ענת, בוקר טוב. מה שלומך בימים אלו? אני מאוד סקרן לבקר בתערוכה החדשה שאצרת – שרגא ווייל: בין ספרית פועלים לשיר השירים

ענת: שלומי מצוין. תודה. נמצאת בעיצומה של התרגשות. הרבה מאוד עבודת מחקר, חיפוש, נבירה בחומרים, שנעשתה במשך למעלה משנה הולכת ומתממשת מול העיניים. אני שמחה לחשוף בפני אנשים נוספים את החומרים שהפתיעו וריגשו אותי 

יובל: יפה. אז אולי נתחיל בלספר בכמה מילים מי היה שרגא ווייל לטובת מי שלא מכיר.ה

ענת: בהחלט. שרגא ווייל היה אמן פעיל מאוד, חבר קיבוץ העוגן. בשנות ה־50/60 הוא צייר בהקשרים של רוח ההתיישבות, הקמת המדינה והקיבוץ, בדומה לציירים אחרים בני קיבוצים, שלצד אמנים מהעיר נכללו בתולדות האמנות הישראלית כמגמה שנוהגים לקרוא לה ״ריאליזם חברתי״, שהייתה מגמת־נגד ל״אופקים חדשים״ שדגלו בהפשטה וביקשו להתנתק מהמקומי והאידאולוגי.

הוא גם נחשב ל״צייר של התנועה״, כשבמילה תנועה הכוונה לתנועת הקיבוץ הארצי של קיבוצי השומר הצעיר, שזו תנועה עוד יותר ספציפית במסגרת האידיאולוגיה הקיבוצית. אבל שרגא ווייל היה אמן מאוד פורה והמשיך לעסוק באמנות בתחומים שונים. גם סגנונו השתנה עם השנים, והוא עסק רבות בעבודות בהקשרים אדריכליים במקומות שונים בארץ, כולל הכנסת, בית הנשיא, בתי כנסת ראשיים בירושלים ובתל אביב ועוד.

בהקשר של התערוכה הזו, בשנות ה־50 (בין 1949-1955) הוא היה הגרפיקאי המרכזי של הוצאת ספרית פועלים, ההוצאה של הקיבוץ הארצי (שיש מה לדבר עליה….). הוא עיצב בה פרסומים רבים: עיתונות, כתבי עת, פוסטרים, ואת כל עטיפות הספרים שהוצאו בשנים אלה, והם רבים מאוד. 

וכשאני אומרת עיצב זה אומר הכל: הוא היה מעצב, מאייר וגם טיפוגרף! הכל

יובל: ולמה תערוכה עכשיו (לא שחייבים סיבה), ומה הייתה ההכרות שלך עם העבודות ואיתו לפני תחילת העבודה על התערוכה

ענת: היוזמה לתערוכה היתה של תמי סואץ, בעלת גלריה זוזו להנעה תרבותית. הגלריה יושבת בעמק חפר וכך גם קיבוץ העוגן, קיבוצו של שרגא ווייל. תמי ביקרה בסטודיו שלו והתלהבה ממה שראתה, ואז החליטה שהיא רוצה לעשות מחווה לאמן גם בהקשר של היות הגלריה בעמק חפר. 

היא פנתה אלי בעניין ונסענו יחד לבקר. האוסף שלו מטופל ושמור היטב על ידי אפרת ווייל־עמית ובעלה רני. כשהגעתי, הסטודיו המקורי עוד היה קיים אבל הוא יועד להריסה. הקיבוץ הופרט ובמקומו המשפחה פתחה גלריה שמציגה את העבודות שלו באופן קבוע (בתערוכות מתחלפות) ובחלל הזה יש גם מחסן שאליו העבירו את כל העבודות שלו והן שמורות בצורה מצויינת. שם ישבתי פעמים רבות ופתחתי כל מגירה שיכולתי…

גם אני שואלת את עצמי מה התערוכה הזו רלוונטית עכשיו; וכשאומרים ״עכשיו״ זה כמובן לוקח לעכשיו הסוער, המפוצל, הדרמטי שאנחנו נמצאים בו. אז אין לי באמת תשובה, אין סיבה מהותית, אבל יחד עם זאת בעקבות התגובות הרבות שאני מקבלת ממה שכבר עולה לרשת, אני מבינה שאנשים כמהים לחזור קצת לזמנים שבהם היה קצת יותר ברור, האווירה הייתה אחרת, התרבות הייתה אחרת. אנשים שולחים לי הודעות עם כל מיני פריטים שיש להם בבית שנעשו על ידי שרגא ווייל

יובל: נחמד! וכמה הכרת את העבודות ומה גילית שלא ידעת?

ענת: ההכרות שלי הייתה בעיקר עם הציורים שלו בהקשר לריאליזם החברתי, ופתאום גיליתי את האוצר הגדול של האיורים שלו. הרבה מאוד סקיצות מקוריות שנשמרו במגירות לספרים שונים: ספרי ילדים, ספרי שירה, ספרים שעוסקים במקרא ועוד. נשבתי בקסמם של האיורים וחשבתי לעצמי שחייבים להציג אותם; סקיצות שהודפסו כאיורים לספרים שברובם יצאו בהוצאת ספרית פועלים אבל לא רק.

היות שכך, החלטתי ללכת לארכיון יד יערי השומר הצעיר בגבעת חביבה, ולראות מה יש להם שם מהעבודה הגרפית שלו, ואז מצאתי עולם ומלואו. הארכיון עושה עבודת קודש של שימור: כל פיסת נייר, פרסום, סקיצה וכדומה שנעשו בהקשר לתנועת הקיבוץ הארצי שמורה שם.

יובל דניאלי (חבר קיבוץ ואמן בעצמו) אחראי מזה שנים על שימור התרבות והאמנות שקשורה לתנועה זו, וגם הכיר את שרגא ווייל היכרות אישית. מצאתי שם אוצרות ממש – איורים לשערים ולדפים לעיתונות כמו בטאון השבוע, על המשמר ומשמר לילדים, עשרות רבות של עטיפות ספרים וגם סקיצות מקוריות לעטיפות כולל כל השלבים הידניים להדפסות שהיו אז בטכניקות ידניות שונות לחלוטין מאשר היום.

בתערוכה אני מציגה את התוצרים הסופיים אבל גם את כל הניירות שמאחורי הקלעים של תהליכים ההדפסה הידנית (הדפס משי או לינול). זה מדהים שכל אלה נשמרו שם, מתוך הבנה שהתהליך והסקיצות הידניות לא פחות חשובות

התערוכה הזו היא אוצר לסטודנטים לתקשורת חזותית שלא זזים מהמחשב, הזדמנות לראות את ההיסטוריה של הגרפיקה גם מהבחינה המעשית: איך פעם עשו עימוד של עמוד גרפי, איך פונטים מתחברים לדימוי, איך הדפיסו פעם בטכניקות ידניות ולא דיגיטליות

יובל: וואו. אוצר. איך החלטת מה בסוף להכניס לתערוכה? זה נשמע כמו תערוכה למוזיאון

ענת: נכון… כאב ראש: איך לברור מכל האוצר הזה. ישבתי שוב ושוב, מיינתי מתוך מחשבה על מגוון ועל הנראות של הדברים. זה חומר לשימור, אז התייעצתי עם משמרת נייר לגבי אופן ההצגה הנכון והיה לי ברור שזה הולך להיות מוצג בוויטרינות, אז הבחירה שלי היתה מתוך חשיבה על מקבצים, ובו־זמנית חשבתי עיצובית – איך הדברים יראו על גבי משטח. מה נכון יותר להציג. מה ממש חייבים להציג ומה לא.

לדוגמה, ב־1950 (זמן קצר אחרי שהגיע לארץ, עוד לא דיברנו על הביוגרפיה שלו והיא מאוד משמעותית), שרגא ווייל עיצב הגדת פסח עבור קיבוצי השומר הצעיר. זו הגדה בנוסח הקיבוצי המשלב טקסטים מסורתיים והקשרים חקלאיים (הטקסטים נכתבו על ידי מרדכי אמיתי, ששרגא ווייל שיתף איתו פעולה גם בספרים אחרים).

ההגדה הזו הייתה מיוחדת, ונעשה בה שימוש בכל סדר קיבוצי של תנועת הקיבוץ הארצי בשנות ה־50. היא כולה מאויירת על ידו באיורים יפהפיים, שילוב של תכנים מהחברה הקיבוצית הקולקטיבית עם מוטיבים שנלקחו ממצאים ארכיאולוגיים של בתי כנסת עתיקים בישראל. ההגדה הודפסה כמובן בהוצאת ספרית פועלים בהפקה מאוד צנועה (אלה שנות הצנע) אבל היא מלאת יופי.

אני מציגה דפי סקיצה של ההגדה (שבהם יש ציורים שלו עם טקסטים שנכתבו בפונטים שגם אותם יצר, הקומפוזיציות גזורות ומודבקות כדי להעמיד את הגרפיקה – מה שהיום עושים בפוטושופ או כל תוכנה גרפית אחרת). מהבחינה הזו, התערוכה הזו היא אוצר לסטודנטים לתקשורת חזותית שלא זזים מהמחשב, הזדמנות לראות את ההיסטוריה של הגרפיקה גם מהבחינה המעשית: איך פעם עשו עימוד של עמוד גרפי, איך פונטים מתחברים לדימוי, איך הדפיסו פעם בטכניקות ידניות ולא דיגיטליות

יובל: זה מקסים. אמרת שלא דיברנו על הביוגרפיה שלו – מה משמעותי בה?

ענת: הוא נולד בצ׳כוסלובקיה (בניטרה – בחלק הסלובקי) והחל ללמוד אמנות בפראג, אבל אז פרצה מלחמת העולם ה־2 ולאחר זמן מה הוא ברח לבודפשט בהונגריה (לשם הנאצים נכנסו רק ב־1944). שם הוא עבד כגרפיקאי עבור תנועות ציוניות שפעלו בעיר (הוא היה חניך של השומר הצעיר עוד מילדותו), והתחבר לתנועת מחתרת חשובה של תנועות הנוער היהודיות, שעסקו בהצלת יהודים שהגיעו בהמוניהם לבודפשט. הוא זייף עבורם תעודות שסופקו למאות יהודים. מאוחר יותר הוא ורעייתו (הוא התחתן עוד לפני כן) נתפסו וישבו בכלא. 

בתום המלחמה הוא המשיך לעבוד כגרפיקאי עבור ארגונים ציוניים שם וחזר לפעילות במסגרת השומר הצעיר, ארגן נערים ונערות ששרדו בקבוצה והפעיל סדנת יצירה (שכיום היינו קוראים לזה תרפיה באמנות). הם עלו לארץ ב־1947 וגורשו לקפריסין. משם עלה לארץ סוף־סוף לקיבוץ העוגן עם קבוצה של צעירי השומר הצעיר, חברי המחתרת מבודפשט שהקימו את הקיבוץ. בקיצור, עד שהתחיל לפעול בארץ עבר דרך לא פשוטה.

אגב, גיליתי שלשרגא ווייל היתה ביוגרפיה דומה לאמא שלי… גם היא נולדה בסלובקיה, והמלחמה קטעה את הלימודים שלה כסטודנטית לרפואה. וגם היא ברחה במלחמה לבודפשט, התחברה למחתרת תנועות הנוער שם ופעלה איתם. הם גם עזרו לה להימלט לארץ בדרך מאוד לא פשוטה.

והם נולדו כמעט באותה שנה, ובילדותי היינו נוסעים עם אמא שלי לבקר בקיבוץ העוגן; לא זוכרת את מי… בגלל שהיו שם החברים מהמחתרת הזו

יובל: אז בגלל זה סוג של סגירת מעגל. נחמד. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרת לפני שנפרדים?

ענת: כן. אני רוצה להודות לשני גורמים שאיפשרו לי לעשות את התערוכה הזו. למשפחתו של שרגא ווייל שפתחה בפני את המגירות הרבות עם מאות החומרים, ולאכיון יד יערי השומר הצעיר, שעשו מאמץ להביא לי את כל התיקיות והארגזים שבהם שמורים החומרים ועל החשיבות הרבה שהם נותנים להיסטוריה התרבותית של המקום. זה ממש לא מובן מאליו, בארץ שלנו, שלהיסטוריה לא תמיד נותנים מספיק כבוד.

ועוד דבר: שאפו גדול לתמי סואץ מגלריה זוזו, שנתנה מקום לתערוכה היסטורית מהסוג הזה, ויזמה את המחווה לאמן ותיק כמו שרגא ווייל. זה לא מסוג התערוכות העכשוויות שהגלריה מציגה בדרך כלל, אבל היות ותמי היא אדם נדיב ופתוח, הכל מתאפשר בגלריה הזו, כמו גם ההשקעה היוצאת דופן באמצעי תצוגה ובאיכות תצוגה ברמה מוזיאלית ממש

---

שרגא ווייל: בין ספרית פועלים לשיר השירים
אוצרת: ענת גטניו
זוזו, גלריה להנעה תרבותית, עמק חפר
נעילה: 8.7