ליעד שדמי משחזר את ה־א״ב של ה״מקריות״

יובל: הי ליעד, בוקר טוב המבורג, מה שלומך בימים אלו? כמה זמן אתה כבר שם?

ליעד: הי יובל, בוקר שמשי ודרישת שלום מהמבורג, אצלי הכל טוב. כרגע בחיים אני עובד בתור מעצב עצמאי ולומד במקביל תואר שני בתקשורת חזותית ב־HAW Hamburg. עברתי להמבורג בעקבות הצעת עבודה לפני כמעט ארבע שנים, מאז אני גר פה וחי על בסיס ויזת פרילנסר

יובל: נייס. אז עוד נחזור להמבורג אחר כך, עכשיו אנחנו רוצים לדבר על חדר ה־א״ב? איך נקרא לו בעברית? פרויקט The Alphabetical Room שזכה לאחרונה ב־TDC New York 69 והיה מועמד לפרס ב־TDC Tokyo והוצג בתערוכה ביפן! שזה סופר נייס

ליעד: חדר ה־א״ב זה שם בהחלט מקורי! אבל עוד לא חשבתי על תרגום לעברית עבור הפרויקט. 

The Alphabetical Room הוא פרויקט שהתבצע במסגרת קורס בתואר השני שנקרא Letter shapes are entirely described by numbers.

במסגרת הקורס המרצה Pierre Pané-Farré נתן לנו אינפורמציה, מאמרים, סרטים ומידע אודות הפרק ההיסטורי של המרת הטיפוגרפיה מכלים מכאניים ואנלוגיים לכלים דיגיטליים. במחצית השניה של הקורס הוא עודד אותנו לייצר פרויקטים בנושא.

מאז התואר הראשון בתקשורת חזותית בשנקר הספר Grid Systems של יוזף מולר ברוקמן (Josef-Müller Brockmann) מלווה את היצירה שלי ואת התפיסה שלי כמעצב גרפי. באחד הקורסים בשנקר נדב ברקן הפנה את תשומת ליבי לפרק בתוך הספר – המתאר גרידים תלת־ממדיים והצעות איך לעצב חלל תערוכה דרך הגרידים של ברוקמן. מאז אותו הרגע נצרבו לי הדימויים האלו בתת מודע וידעתי שאני רוצה להתעסק איתם בהמשך

יובל: וואלה. נחמד

ליעד: במחקר שלי שחזרתי את הגרידים התלת־ממדיים באופן דיגיטלי ועברתי עליהם עם העכבר על מנת לייצר צורות של אותיות. הכלי שפיתחתי מאפשר שליטה חלקית על צורות האותיות ולכן הן לפעמים קריאות יותר או קריאות פחות. בפרויקט, האותיות ״מצוירות״ על גבי המרחב הדיגיטלי בהיטלים שונים ובזוויות שונות. הניסיונות השונים בוצעו באופן סיסטמטי על גבי גרידים שונים.

אחת המסקנות שלי מהמחקר, הייתה שבעולם האנלוגי קורות ״טעויות״ או התרחשויות בלתי צפויות שבעולם הדיגיטלי לרוב אינן מתרחשות. אני חושב שמידה מסוימת הפרויקט משחזר את ה״מקריות״ של העולם האנלוגי

יובל: תגיד, אתה רואה ברוחך חללים פיזיים שיתוכננו ככה? או שזו חוויה רק למרחבים דיגיטליים?

ליעד: זו בהחלט הייתה מחשבה שעלתה לי במהלך הפרויקט, דמיינתי לצייר את האותיות על גבי חללים פיזיים או חדרים. לצערי אני לא אמן רחוב או בעל ניסיון כלשהו בציור על קירות ולכן לבנתיים גנזתי את המחשבות הללו.

אני כן יכול להוסיף שהפרויקט עבורי ועבור מעצבים גרפיים אחרים הינו סוג של ״התנעה לפעולה״, או טעימה מרעיון מסוים שאפשר לפתחו ולשכללו. אני פתוח לשיתופי פעולה בנושא ואשמח לתרגם את הפרויקט למדיומים נוספים

יובל: אז בוא נמשיך עם חללים דיגיטליים – מבחינתך זה פרויקט אקספרימנטלי או דמיינת את עצמך יושב במטאוורס בחלל שכזה?

אחת המסקנות שלי מהמחקר, הייתה שבעולם האנלוגי קורות ״טעויות״ או התרחשויות בלתי צפויות שבעולם הדיגיטלי לרוב אינן מתרחשות. אני חושב שמידה מסוימת הפרויקט משחזר את ה״מקריות״ של העולם האנלוגי

ליעד: החלל הדיגיטלי התלת־ממדי מעלה המון שאלות פילוסופיות, כמו האם החלל באמת קיים? האם החלל שנוצר הוא באמת תלת־ממדי למרות שהוא מתואר בקווים על גבי פורמט דו־ממדי? מה מתרחש במפגשים הללו?

השאלות האלו סיקרנו אותי ולכן במהלך הפרויקט כתבתי מאמר שלם בנושא המציג עבודות מתולדות האמנות והעיצוב, בין היתר Prounenraum של אל ליסיצקי, סטודיו הארכיטקטורה האיטלקי סופרסטודיו ואפילו הלכתי עד לציור השגרירים של האנס הולביין משנת 1533. אני חושב שכבר בעבר המון אמנים ומעצבים ניסו להתמודד עם הנושא ולבדוק אותו מזוויות שונות – המטאוורס הולך להיות כמובן עוד ניסיון ועוד בדיקה

יובל: לגמרי. הייתי שמח לחוות כזה חלל דיגיטלי. ובוא נחזור לטיפוגרפיה – באיזה פרס זכית בניו יורק? ועל מה זה היה מועמד בטוקיו?

ליעד: המרצה שהנחה את הקורס מאוד האמין בפרויקט ודחף אותי להגיש אותו לתחרויות. הגשתי את הפרויקט לשתי תחרויות בין־לאומיות.

TDC Tokyo הוא ארגון המקדם טיפוגרפיה ביפן ובעולם ועורך תחרות שנתית הכוללת תערוכה וקטלוג. מתוך 3,679 עבודות שהוגשו לתערוכה 11 עבודות זוכות בפרסים במסגרת קטגוריות שונות ו־70 עבודות נוספות מועמדות לפרס – כלומר השופטים שקלו להעניק לעבודות הללו פרס. העבודה הוצגה בתערוכה בטוקיו במהלך חודש אפריל – לצערי לא יכולתי לנכוח בתערוכה אבל הוצגו בה עבודות מעולות מכל העולם.

התחרות השניה שאליה הגשתי את הפרויקט היא TDC69,תחרות בין־לאומית שמארגנת על ידי ה־Type Directors Club בניו יורק. במסגרת התחרות, זוכות עבודות שחבר השופטים בוחר בתעודת הצטיינות טיפוגרפית, בהמשך העבודות שזכו יהיו מוצגות בתערוכה בין־לאומית שתוצג במדינות הבאות: ארצות הברית, קנדה, סין, אנלגיה, צרפת, גרמניה, יפן, ניו זילנד, פולין, דרום קוריאה, ספרד וטיוואן. בנוסף העבודה תוצג בקטלוג השנתי של ה־Type Directors Club בניו יורק

הישארו מעודכנים והירשמו לניולזטר שלנו. כדאי!

הרשמה

יובל: אז אם לחזור לקורס ולתואר שאתה עושה עכשיו – מה אתה יכול לספר על התואר השני הזה? מה קורה בו?

ליעד: חשוב לי לציין קודם כל שאני בראש ובראשונה עובד כמעצב עצמאי – את התואר התחלתי ב־2021 במקביל לעבודה כדי שיהיה לי מסגרת שבה אוכל לבצע פרויקטים אקספרימנטליים ולבטא את עצמי. מכיוון ששכר הלימוד נמוך בגרמניה ותוכנית הלימודים מאוד גמישה, זה מאפשר לי למתוח את התואר ולעבוד במקביל. למרות זאת – אני מקווה לסיים עם התואר בשנה/שנתיים הקרובות ולהגיש את הפרויקט גמר שככל הנראה יעסוק בנושא טיפוגרפי כלשהו.

התואר הוא תואר שני בתקשורת חזותית והוא מציע קורסים שונים אך אפשר לשלב ולקחת קורסים ממחלקות אחרות כמו טקסטיל, איור ועיצוב אופנה. רוב הקורסים משולבים עם סטודנטים מהתואר הראשון כשמצופה מסטודנטים מהמסלול של התואר השני לייצר עבודות שיש להן נפח אקדמי ומשלבות קריאת וכתיבת מאמרים

יובל: יפה. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרת? יש מצב לאיזה ספר המשך לפרויקט הגמר שלך משנקר על שלטים בהמבורג?

ליעד: לאחרונה גיליתי שפרויקט מאוד דומה לפרויקט הגמר שלי בנושא השלטים בוצע בגרמניה במסגרת דוקטורט של חוקרת עיצוב גרמניה מהעיר אסן. קבעתי כבר איתה פגישה להחלפת תובנות ואולי נוכל לייצר השוואה בין השלטים במדינות השונות.

אני כרגע עוסק הרבה במיתוג, עיצוב לפרינט ועיצוב לדיגיטל עבור לקוחות שונים. לאחרונה התחלתי להעביר סדנאות בנושא טיפוגרפיה עברית באוניברסיטאות בגרמניה – אני מציג גם את פרויקט השלטים במסגרת הסדנאות האלו