How 2 How: ארז בכר מנסה לכתוב אלגוריתם של תהליך עיצוב מלא

יובל: בוקר טוב ארז, מה שלומך בימים אלו? וברכות על How 2 How, הספר החדש שהוצאת לאור ממש לאחרונה

ארז: בוקר אור תודה ותודה, מרגש אחרי עשור של עבודה. עדיין. אני בטוב, סוף סמסטר, הגשות אחרונות השבוע, אחרי זה פרויקט גמר ותערוכה. עוד שנה אקדמית באה אל סופה

יובל: אז מה פתאום עכשיו ספר על מתודולוגיה לעיצוב עבור מעצבים?

ארז: עכשיו זה מאוחר 🙂 אחרי עליית האפליקציות חשבתי שאם את הכל מפרמטים לאלגוריתם, למה לא לנסות לכתוב אלגוריתם של תהליך עיצוב מלא. עכשיו יש כבר AI וזה האתגר הבא – להפוך את החשיבה ונוסחאות הספר האלגבריות לפרומפט.

ולשאלתך, עכשיו יותר מתמיד יש מפגש של טכנולוגיה עם עיצוב. משלב המחשבה, דרך תהליך היצירה ועד התוצר הסופי. אז אני חושב שאני די רלוונטי

יובל: לגמרי. בוא תגיד כמה מילים הספר ועל הרקע שלך שהביא אותך לכתוב אותו

ארז: הספר הוא מתודולוגיה לעיצוב עבור מעצבים (מכל תחום) שבנוי כמו קודקס חשיבה מתמטי (אלגברי במקרה שלי) בשלושה חלקים. החלק הראשון עוסק בשלוש אקסיומות המניחות את תפישת החשיבה של המתודה. החלק השני עוסק במתמטיקה, בארגז הכלים לפירוק והרכבה של עיצוב מוכוון קהל ומטרה. החלק השלישי עוסק במודל – תהליך עבודה בן חמישה שלבים, מראש (חשיבה) ועד יד (גמר יצירה). החלק הרביעי בספר הוא נספח, אחרית דבר שלי.

הספר הושק באמזון בינואר השנה בכריכה רכה, שחור לבן וצבע, ובפורמט קינדל הניתן להורדה. בנוסף הוא הודפס במהדורה ישראלית (איכותי יותר, אופסט) ולשמחתי הרבה דיקן הפקולטה לעיצוב במכון טכנולוגי חולון, דודי ראב״ד, הזמין 50 ספרים ראשונים במתנה לאורחים. זה בקצרה

יובל: נייס. והרקע שלך?

ארז: למדתי בארצות הברית BFA בהצטיינות מ־FIT. עבדתי שש שנים בתעשיית הפרסום האמריקאית עם עבודות זוכות פרסים, כמו Silver US Effie על האגן דאז העולמי וסיקורים בעיתונות מהניו יורק טיימס ועד Ad & Brand Week.

חזרתי לארץ ב־2001 והייתי מנהל ארט של משרד הפרסום ראובני פרידן במשך שלוש וחצי שנים. סיימתי עם שלושה קקטוסים. הרבה מעבודתי בארץ היתה על orange שאיתה הגעתי למקומות גבוהים מקצועית ורחוקים הפקתית. ב־2004 הבנתי את תעשיית הפרסום בישראל ועצרתי כדי לבדוק דברים חדשים.

באותה השנה הוזמנתי להרים קורס בעיצוב הפרסום במחלקה לתקשורת חזותית במכון, וכך התחילה דרכי האקדמית. ב־2006 כתבתי את תכנית קורס פרויקט גמר מחדש וניהלתי את הקורס במשך 14 שנים ברצף, ובכל שנה אני אחראי להוציא 65-95 בוגרים לתעשיית העיצוב בישראל.

במקביל, בשנת 2005 פתחתי חברה בשם goodco וכשמה כן היא. התרכזתי בחוזקות שלי, עיצוב אסטרטגי וקריאייטיב, בשלושה ערוצים מרכזים: Ads, Brands & Content. בשנים 2005-2010 עבדתי בעיקר עם מותגים באירופה והייתי נוסע המון ונפגש עם מעצבים שונים ומשונים (בעיקר בתחום הדיגיטל). במקביל תמיד שמרתי מקום לפרויקטים של לב, בעיקר כאלה של תעשיית הקולנוע בישראל ועזרתי להרבה במאים להרים את הסרטים שלהם.

בשנת 2011 הקמתי את EatWith.com, סטארט־אפ לאירוח ביתי שהצליח ונמכר. ב־2016 חשבתי שהגיע הזמן לעשות דוקטורט, השלב האקדמי הבא שלי. ניגשתי לדיקאן דאז, דנה אריאלי, והצגתי בפניה תזת מחקר על המותג הנאצי. היא שכנעה אותי לכתוב ספר מכל הקורסים והתכניות האקדמיות שרקחתי שיגיע להרבה יותר אנשים מדוקטורט, ובעיקר יעזור לטייב תהליכי ותוצרי עיצוב באקדמיה, ובכלל

הספר הוא מתודולוגיה לעיצוב עבור מעצבים שבנוי כמו קודקס חשיבה מתמטי בשלושה חלקים. החלק הראשון עוסק בשלוש אקסיומות המניחות את תפישת החשיבה של המתודה. החלק השני עוסק במתמטיקה והחלק השלישי עוסק במודל – תהליך עבודה בן חמישה שלבים

יובל: אז יש מחשבה לכתוב ספר – מאיפה מתחילים?

ארז: כמו כל מוצר – מתחילים מהצורך. כשהתחלתי ללמד והתבקשתי לכתוב את הקורס, לא היה כזה קודם ולא היה לי ממי ללמוד. אז כמו כולם נזכרתי בספריית הלימודים שלי מניו יורק ובחרתי את הספרים משפיעים ביותר, ואחר כך קניתי את כל מה שהיה בתחום על המדף (אז) ולמדתי את הקיים. ורק אז התחלתי.

לא היו אז טקסטבוקס מלאים על תהליך ויישום של תוצר עיצובי. היו ספרים כמו הספר המיתולוגי של מייקל ביירות׳, How to design. אבל לא מצאתי ספרים על ה־How לפני הפרטיקום. בנוסף, היה חשוב לי להביא מודלים, שיטות ו־Know How מהתחום המקצועי והניסיון שלי בתהליכי עיצוב מורכבים.

אגב, שנתיים אחרי שהתחלתי, ב־2004, נפגשתי עם אדם ברוך ושוחחנו על הרעיון להקים הוצאה לאור מקצועית לספרי עיצוב תחת השם ״העוסקים במלאכה״, מה שייתן מענה ללימוד שדות עיצוב שאין להם טקסטבוק (פרסום, מיתוג, עריכה, בימוי). הוא אמר ״מקסים. תכתוב את הראשון ונמצא את האחרים״. חזרתי לרעיון רק ב־2017, כשביקשתי מלגה לפיתוח ומחקר עבור פיתוח הספר במקום דוקטורט.

לשמחתי, במהלך הכתיבה קיבלתי את הרשות מראשי המחלקה דאז, תמיר שפר וצחי דינר, לנסות ולהטמיע את השיטה בקורסים שאני מלמד. וכך עשיתי. הסטודנטים חידדו אותי, את המינוחים ואת השיטה, והכי חשוב הבינו טוב ויצרו טוב יותר את מה שרצו. הם אפילו שמרו את המצגות אחרי הלימודים. כך יכולתי לשפר ולטייב את השיטה ואת הספר.

הבעיה האמיתית היתה איך ממשיכים. הרי אנשים יצירתיים ממציאים כל הזמן. הספר הזה נכתב חמש פעמים. הוא התחיל כ״ספר שולחן קפה״ עם כפולות מהממות של נוסחאות החשיבה המונחת. אחר כך הוא נכתב שוב בפורמט A5 קומפקטי, נגיש, גרפי וטיפוגרפי, פשוט. ושוב. אחרי ה־road show ב־2020 שבה נפגשתי עם הוצאות בניו יורק שהסכימו להוציא את הספר המרשים והיפה אבל הכינו כפולה או שתיים ושם זה נגמר. חזרתי לארץ וכתבתי מחדש את הגרסה החמישית והאחרונה לספר

יובל: אז בוא תן דוגמה קצרה מכל פרק שנבין מה זה אומר בתכל׳ס

ארז: בפרק הראשון האקסיומה הראשונה אומרת ש״שום דבר לא בא משום דבר״ כמנוע לתהליך העיצוב האוסף מילים, פרטים או כל דבר קיים ליצירת משהו חדש. הפרק מסתכם באמירה ״יש חדש תחת השמש״ אל מול קהלת ואל מול החשיבה שכל בוקר הוא הזדמנות לחדש. החידוש עומד בבסיס העיצוב.

בפרק השני, ארגז הכלים מוגדר כ״שילוש העיצוב הקדוש״, העומד במרכזה של כל עשייה. תמיד יהיה יוצר, מוסר, אומר… תמיד יהיה משהו – תוכן, מוצר, נאמר… ותמיד יהיה מקבל, משתמש או צופה. משולש זה עומד בבסיסו של כל תהליך עיצוב באסכולה של Design Follows Function. ארגז הכלים מלמד איך לפרק, להסתכל ולבחון את התהליך והתוצר משלוש נקודות מבט אלה. אם התוצר יענה על שלוש הנקודות – סיכוייו להיות רלוונטיים לאחר מכן גבוהים.

ההקדמה לפרק השלישי, המודל והתהליך, היא ההפרדה בין יצירה טקסטואלית (How One) לבין יצירה ממשית (How Two). ההבנה של שתי הרגליים הללו מאפשרת אינסוף יצירות למחשבה אחת. לדוגמה, מונותאיזם = אמונה באל אחד = קונספט = How One. יהדות, נצרות ואיסלאם = 3 הצעות מימוש = How Two.

המתודה מדייקת uמפקסת תהליכי עיצוב ואיכות תוצר. היא אינה מחליפה את המעצב, היוצר. היא סוג של גלגלי עזר אסטרטגיים העוזרים להתרכז בעיקר (המעצב מחליט) כדי לייצר תוצר שעובד עבור הקהל והמטרה שהוגדרה בראשית הדרך.

לראייה, מרצי הפקולטה והמחלקה שנחשפו לתכני המתודה במועצת הפקולטה קנו ספרים וסיפרו לי שהם משתמשים בחלקים כאלה ואחרים להצגת תפיסת פיצוח אחרת לבריף העיצוב, או ככלי עזר לשימוש בתהליך החשיבה (Thinking) ותהליך היישום והיצירה (Making).

חשוב לי גם לומר שהספר והמתודה רלוונטית לא רק למעצבים. מתודת הספר נוסתה בהצלחה גם בתהליכי עיצוב מקצועיים (כמו מיתוג בנק ירושלים) ותהליכי עיצוב תוכן (כמו ״מלכת היופי של ירושלים״), ועושה שכל גם לשותפים לעשייה וגם ללקוחות עצמם

יובל: נייס. בדיוק מה שרציתי לשאול – מי בסוף קהל היעד של הספר

ארז: תודה. הקהל הראשי הוא אקדמיות לעיצוב (אני תקווה שהספר יכלל בכל סילבוס של קורס עיצוב). בתוך הקהל הזה יש סטודנטים, מרצים וכותבי תכניות אקדמיות. הקהל המשני הוא מקצועי: מנכ״לים, מנהלי מוצר, מפתחים, חממות הזנק. אנשים שרוצים וורקבוק שיעזור להם לפתח או להעריך תהליך פיתוח מקצועי ומנומק. הקהל השלישי והאחרון הוא Thinkers, אוהבי ספרי עיון ודעת.

בשבוע הראשון באמזון היה מבצע לחברי פריים והספר היה רב־מכר בקטגורית Advertising Design, שני בקטגוריית Architecture & Modeling ושלישי ב־Media & Communicatioin. אני חושב שזה מראה את המנעד

יובל: יפה. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שנפרדים?

ארז: אני חושב ויוצר באנגלית. כל עולם המינוחים המקצועי בתחום העיצוב (המדיד והלא מדיד) הוא באנגלית. מאחר ואני תמיד טריי־קוסטל (ירושלים – ניו יורק – תל אביב) חשוב לי לנסות לעזור ולהשפיע מעבר לים. בגלל זה הספר נערך לשונית בארצות הברית, נערך תוכנית על ידי עורך שאינו מעצב מתוך מחשבה על הבנה ונגישות. ובגלל זה הספר נמכר ב־4.99$ בקינדל כדי שיגיע לכולם. 

מעבר לכך אני כולי תקווה שהספר והמתודה יעזרו לכל מעצב, בכל גיל ובכל תחום להיות ולעשות טוב יותר. ובזאת דיינו