כל מה שחשוב ויפה
איילה ברגר, כולם מתו. צילום: יונתן קפלן
איילה ברגר, כולם מתו. צילום: יונתן קפלן

איילה ברגר // כולם מתו

השפה האמנותית של איילה ברגר נעה על הציר שבין אמנות לקולנוע - בין הקוביה הלבנה לאפרטוס הקולנועי באולם המוחשך והסגור. בימים אלה היא מציגה עבודת וידיאו (או סרט) שבמסגרתה היא משחזרת יחד עם אמה את הלוויה של סבתה

הפרטים הטכניים

״כולם מתו״, עבודות וידיאו שמוצגת בפסטיבל הקולנוע ה־40 ירושלים, במסגרת התחרות לווידאו וקולנוע ניסיוני.

מי אני

איילה ברגר, יוצרת קולנוע ואמנית רב תחומית, בוגרת המחלקה לצילום בבצלאל. במהלך הלימודים ביימתי שני סרטים קצרים, הראשון ״שום דבר לא כל הזמן״ הוצג בפסטיבל דוקאביב במסגרת תחרות הסטודנטים 2022. השני הוא ״כולם מתו״ שהיה גם פרויקט הגמר שלי בלימודים. תוך כדי הלימודים התגבשה שפתי האמנותית הנעה על הציר שבין אמנות לקולנוע – בין הקוביה הלבנה לאפרטוס הקולנועי באולם המוחשך והסגור.

צילומים: רותם דימנד

צילומים: רותם דימנד

העבודה

במלוא שבע שנים למותה של סבתי חוזרות אמי ואני לבית הקברות על מנת לשחזר את הלוויה, שמהווה את הרגע האחרון שבו התכנסה משפחתנו הקטנה יחד. בידיי זיכרון אחד שאינו מרפה – הרגע שבו לא הצלחתי להשתלט על עצמי וצחקתי צחוק גדול ומביך, לבד, מול כולם. הסרט הוא המסע אותו עוברות אם ובתה היחידה בדרכן ליצירת הסרט, ואולי בכלל לניסיון להשלמה עם שאבד.

תוך כדי הניסיון הכושל לחזור למעמקי הזיכרון הקומי־טראגי מוצאות האם והבת את האפשרות ליצור משהו מדבר מה שאינו קיים עוד, יחד, ולכנס את משפחתן אולי בפעם האחרונה כעדות ותוקף לאפשרויות המחילה וההשלמה שהמוות מעביר הלאה, להתמודדותם של מי שנשארו.

הסרט עוקב אחרי הניסיון לשחזר באמצעות הקולנוע זיכרון קטן בעל משמעות כבדה, כשבאמצעות הטשטוש שבין הממד הדוקומנטרי לפיקטיבי מתגלה רובד אמביוולנטי ואבסורדי הקיים במערכת יחסים השברירית המתקיימת בין בת לאימה, שתי דמויות המובילות את העלילה ואולי את החיים עצמם. ״כולם מתו״ הוא הרהור קולנועי על מציאות ובדיה באיזורים שבין האובדן להשלמה.

בתערוכת הגמר במחלקה לצילום בבצלאל הוצג הסרט בשני מסכים מפוצלים, שתי אפשרויות של תיעוד: תיעוד הפעולה (המסע והניסיון ליצירת הסרט) ותיעוד האירוע (המשוחזר, ״הסרט״). כך לצופה הייתה את האפשרות להתבונן בשתי אפשרויות של מבט ולנוע ביניהן, בין הווה לעבר ובין תיעוד לפיקציה.

birds

עבודותיי מתמקדות בשולי מצביי אינטימיות ומרחבים לימינליים, מרחבי ביניים כמצב נפשי עקבי, במערכות יחסים, בזהות, ובחיי היומיום. אני בוחנת מצבי אינטימיות רדיקלים בתא המשפחתי, לרוב דרך מסע צילומי שמתחיל בביוגרפיה שלי כבת יחידה לאם חד הורית.

באמצעות סגנון צילום תיעודי אני מבקשת לבחון את אותו המבט האובייקטיבי כביכול על התא המשפחתי כאוביקט מצולם, על מנת לנסות ולחשוף מתוכו רבדים נסתרים שטבועים בבסיסה הראשוני של החוויה האנושית כמו רגש, זיכרון, הִקָּשרוּת ופנטזיה, יחד עם דיאלוג מתמיד עם ייצוגיה השונים ותפיסתה בעולמות הקולנוע והתיאטרון המערביים שעוצבו בתחילת המאה ה־20, הדוגלים להעמיד את חוויתו של ״שחקן״ כמקור התוקף לחוויה האנושית.

צילומי הצבה בבצלאל: מ״ל

צילומי הצבה בבצלאל: מ״ל

תעבירו את זה הלאה

הייתי שמחה להציג את העבודה בקומה השנייה של המרכז לאמנות עכשווית (CCA) בתל אביב. המרחב הצר והארוך שהחלל מאפשר והמדרגות שצריך לטפס אליו (אף פעם לא עליתי שם במעלית אבל כנראה שיש אנשים שכן) כדי להגיע לעבודה מעניקים רובד נוסף במסע הקטן שיש לעבור בדרך אליה ובחזרה ממנה; מלמטה למעלה והפוך.

העבודה עוסקת במרחבי ביניים שבין החיים למוות ובין הקומדיה לטרגדיה, וחדרי מדרגות הם מרחב ביניים נפלא בעיניי להרהר ולעבור בדרך אל או מ. הוא אף פעם לא ממש אוטונומי. גם העבודה בצורתה המפוצלת (לשני מסכים, כפי שהוצגה בתערוכת הגמר) מבקשת איזו הסתובבות כזו ומבט של בין לבין.

פלוס אחד

הסרט ״כולם מתו״ הוא הסרט השני בטרילוגיה שעשיתי יחד עם אמי, שירה ברגר. הסרט הראשון ״שום דבר לא כל הזמן״ מתעד 24 שעות בחדר קטן במלון בתל אביב שבו התארחנו לסוף שבוע אחד לאחר פרידה של אמי מבן זוגה ועזיבתה את הבית. הסרט הראשון נוצר מתוך דחיפות שהצלחתי להסביר רק לאחר עשייתו, של שליפת המצלמה ברגעים הקשים והבלתי ניתנים לפעמים להכלה, המתקיימים באופן קונסיסטנטי במערכת יחסים אינטנסיבית כמו שיש בין אם לבתה היחידה, שמהוות עולם שלם ומרתק ומורכב האחת עבור השניה.

בשני הסרטים (ובקרוב השלישי) הממד המבוים משחק תפקיד מרכזי וכמעט נסתר בהפקה של הסרט, כשזה מקיים בתוכו את כוחה של היוצרת להפעיל מניפולציות על הצופה וכן על האובייקט המצולם עצמו.ה. מתוך כך מתאפשרת רפלקסיביות על המדיום כמו גם על היצירה לכשעצמה. אני חושבת שזה מה שמעניין אותי גם במרחב הביניים הזה שבתוכו אני מתקיימת, שהוא בין האבסולוטיות של חווית הצפייה הקולנועית למופשטות של הגלריה.


רוצה להשתתף במדור עבודה בעיניים? שלחו לנו מייל לכתובת [email protected]
לקריאת כל המדורים לחצו כאן

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden