מה קורה // עמרי אריאב

בעבודת הפרפורמנס ״קרקעית״, עמרי אריאב לוקח פרקטיקות יומיומיות ומפרק אותן, וכך חוקר את גבולות האני שלו

מי?

עמרי אריאב, במאי ויוצר, בן 32. מחפש בית בין יפו לשפירא.
פייסבוק

סטטוס זוגי?

בזוגיות חדשה שמהססת להגדיר את עצמה.

הילד בן. צילום: אור שרבליס הוד

קרקעית. צילומים: דניאל פייקס

מה בצלחת?

להכל אפשר להוסיף לימון, כוסברה ופלפל חריף. מנהל רומן אסור וממושך עם גבינות וביצים. בעיקרון לא אוכל חיות. מעריך סלט עם ניואנסים, במיוחד עכשיו (אוגוסט) כשאין ברירה אחרת.

איפה ומתי אפשר לראות את העבודות שלך ומה כדאי שנדע עליהן לפני שאנחנו רצים לשם?

אני מתעניין בטקסים, ביומיום, במובן מאליו. מתעסק בחיווט חושי ותודעתי, בקווים דקים ובניגודים. העבודות שלי נעות על ספקטרום רחב של מופעים פרפורמטיביים ורובן מחפשות אזורי ביניים בין השגרתי לחריג – אזורים קרובים מספיק כדי לייצר אמון ורחוקים מספיק כדי לאתגר או לרכך את גבולות האפשרות של המחשבה והלב.

ביום שני הקרוב (7.8) בשעה 20:30 אפשר יהיה לראות בתיאטרון החנות בתל אביב את קרקעית, עבודת פרפורמנס שלי. העבודה מתעסקת בזהות, בשכחה ובגבולות של אותנטיות. יצרתי אותה בשנה שעברה כחלק מתכנית ״המחלקה החדשה״ ללימודים מתקדמים בבית הספר לתיאטרון חזותי, והיא עלתה לראשונה בכנס הפרפורמנס הבינלאומי #10. העבודה היא רצף של ניסויים בהתנהגות אנושית: אנחנו לוקחים פרקטיקות יומיומיות ומפרקים אותן באמצעות מנגנונים פרפורמטיביים.

לפני שלוש שנים חזרתי מניו יורק אחרי חמש שנים שם, ומצאתי את עצמי בתוך תהום זהויות. הרגשתי שאין לי גישה לקוד החברתי והתקשיתי למצוא עצמיות אותנטית. נקודת המוצא של ״קרקעית״ היתה רצון לחקור את גבולות האני, לא ממקום של ריבוי (״אני הרבה דברים ואין משבצת שתגדיר אותי״) אלא ממקום של צמצום. העובדה שאני לא דבר אחד פירושה שאני גם הכל וגם לא־כלום, כמו גרגר.

רציתי לחקור את הקשר ביני כגרגר ובין העמרי שתלוי על תווי פניי. בקרקעית התהום, שהיא המקום הנמוך אך גם הבטוח ביותר – מרחב שמהווה העדר – אנחנו מנסים להתקרב אחד אל השנייה כגרגרים אנושיים. העבודה תעלה כחלק מסדרת המחול POV בתיאטרון החנות. אני אחלוק את הערב עם העבודה ״עלה לבן״ של הכוראוגרף נריה כהן.

בהמשך החודש יהיה אפשר לראות את ״הילד בן״, הצגה אימרסיבית שתרגמתי וביימתי על התבגרות כפרידה כפויה של אדם מילדותו. באוקטובר השנה, אחרי תהליך יצירה של שלוש שנים, יעלה המופע ״אינסומניה״ של רעי כגן ושלי. זהו מופע רב־תחומי שעוסק בכרוניקה של שגעון, ונע בין טקס בהשתתפות הקהל למופע תיאטרון בובות ווידאו.

איזה אמן מפורסם פגשת ואיך היה?

פיטר ברוק. נפגשנו אחרי אחת ההצגות האחרונות שהוא ביים בניו יורק (The Prisoner), לא היו שם הרבה מילים אבל היתה לחיצת יד רפה ועיניים גדולות וטובות שנטבעו בי.