כל מה שחשוב ויפה
הם שיבטו את טיירון
הם שיבטו את טיירון, Parrish Lewis/Netflix

״הם שיבטו את טיירון״: מתחיל טוב ואז מתדרדר

הסרט החדש של נטפליקס מתחיל כדרמה על שכונה עניה ובעייתית, גולש לקומדיה רועשת עם קאסט שחור, וממשיך כסרט פעולה/מדע בדיוני, ובדרך מאבד גובה, ובעיקר עניין

עם כל טירוף המערכות של השבועיים־שלושה האחרונים, בין הצבעים הוורודים המתקתקים של ״ברבי״ לאפלה הקודרת סטייל יום הדין של ״אופנהיימר״, שכחנו קצת ממדורת השבט שמאחדת אותנו באמת, כעם, כצופים וכשוחרי תרבות ששיחות סביב התמי 4 הן חלק בלתי נפרד משגרת יומם – רשתות הסטרימינג.

בין הקרנה אחת לאחרת עלה הסרט ״הם שיבטו את טיירון״ לנטפליקס, בלי באזז מיוחד או הודעה בין־ממדית חוצבת להבות ורשתות חברתיות. לקראת השיממון הקולנועי של אוגוסט (למעט סרט פה, סרט שם) חזרתי למסך הקטן כדי למצוא איזו פנינה שובת לב ונפש ולמען השם – איכותית. טוב, לא ציפיתי באמת לתפוס איזה ״אופנהיימר״, אבל הכותרות שהתייחסו ל״הם שיבטו את טיירון״ החדש של נטפליקס סיקרנו אותי.

הסקרנות גברה כשגיליתי מי השחקן הראשי – ג׳ון בוייגה. זוכרים? ההוא, פין מ״מלחמת הכוכבים״? בדיוק. בוייגה לוהק אז כדי למלא משבצת ספציפית על סמך אפיון ספציפי (הוא אמר את זה בעצמו באחד הראיונות). ב״טיירון״ הוא ממלא משבצת ספציפית לא פחות אבל עם אמירה אמיתית. טוב, ניסיון של אמירה.

לצידו של בוייגה משחק ג׳יימי פוקס, שנעלם מהעין הציבורית לזמן ממושך בעקבות מצב רפואי מסתורי (וחזר לתודעה לא מזמן עם סרטון מסתורי בהתאם). את הסרט ביים ג׳ואל טיילור. זוהי עבודת הבימוי הראשונה של טיילור, שאחראי לתסריטים של ״קריד 2״ הפושר ו״ספייס ג׳אם: אגדה חדשה״ הקריר. אז ציפיות גדולות מצדי לא היו כאן. ומה לגבי האכזבות?

הסרט מתחיל מצוין, ועד לסוף חציו הראשון הוא נראה כמו מוצר רענן מספיק כדי להחזיק את הצופה מול המסך. אך ככל שהוא גולש לתוך אווירת הסיי־פיי, בייחוד לאחר שנראה כמו קומדיה מטורללת, הוא מתחיל לצנוח ולאבד גובה, ובעיקר עניין

פונטיין (בוייגה) הוא סוחר סמים בשכונה נחשלת של אוכלוסייה אפרו־אמריקאית, יעני גטו. לילה אחד הוא נורה למוות על ידי יריבו, אבל קם רענן וטרי כמו לחם במאפייה במיטתו למחרת בבוקר. האירוע הזה מתחיל כדור שלג של אירועים מלחיצים ומצחיקים גם יחד. פונטיין יוצא לחקור את ההתרחשויות האלו יחד עם צוות מאולתר וחסר כל יכולת הכולל סרסור מוחצן (ג׳יימי פוקס) בעל תסרוקת בלתי אפשרית וזונה מתוחכמת בשם יו־יו (טיונה פאריס, ״קנדימן״).

״טיירון״ מורכב מטלאים על טלאים של ז׳אנרים: הוא מתחיל כסרט דרמה על שכונה ענייה ובעייתית, גולש לקומדיה רועשת עם קאסט שחור בסגנון ״המספרה״ וממשיך כסרט פעולה בסגנון מדע בדיוני של ג׳ורדן פיל, שרוחו נחה על היוצרים. טיילור מתכתב בתסריט באופן מובהק עם סרטי הבלאקספלוייטיישן של שנות ה־70 (יו־יו היא אחת לאחת פאם גריר ב״פוקסי בראון״) ועם סרטיו של ג׳ורדן פיל, ובפרט ״תברח״.

המאפיין העיקרי בסרטיו של פיל הוא האמירות החברתיות־פוליטיות שלו (המעייפות לעיתים) על האומה האמריקאית הלבנה והפריבליגית, זו שמנצלת את השחורים לטובתה. גם ב״טיירון״ יש ניסיון ראוי להערכה לעשות כן, אבל כשלם אחד גדול, הסרט קטן מסך חלקיו. האלמנטים השזורים לאורכו הם השראה ברורה מ״תברח״ המצוין, אבל הבעיה העיקרית ב״טיירון״ היא שלעומת הסרט של פיל, ההתרה הסופית של האירועים בו מסורבלת, לא ברורה ומעט מטופשת.

הסרט מתחיל מצוין, ועד לסוף חציו הראשון הוא נראה כמו מוצר רענן מספיק כדי להחזיק את הצופה מול המסך. אך ככל שהוא גולש לתוך אווירת הסיי־פיי, בייחוד לאחר שנראה כמו קומדיה מטורללת, הוא מתחיל לצנוח ולאבד גובה, ובעיקר עניין.

birds

אחרי הטרוניות על ליהוקו הבעייתי של בוייגה לפרנצ׳ייז ״מלחמת הכוכבים״, השחקן האנגלי מקבל את הגאולה (סוג של) שהוא היה זקוק לה ב״טיירון״. הוא מתגלה כשחקן מוכשר – לפחות בחלק הראשון של הסרט – אך צונח יחד עם הסרט. ג׳יימי פוקס גונב את ההצגה (כמו תמיד בערך) כאחת היציאות המצחיקות של הסרט, אבל שוב, גם במקרה הנ״ל החלק השני של הסרט לא עושה איתו חסד. הוא הופך את הדמויות ממצחיקות ומגניבות למשמימות ויבשות, ומה שאפיין אותן בהתחלה מתמסמס. רק טיונה פאריס מצליחה איכשהו להחזיק את הראש מעל מי המסרים העמוקים שמציפים את הסרט עם אנרגיות קוליות של פוקסי בראון.

הסוף של ״טיירון״, שבו פונטיין נאלץ להתמודד עם מציאות כואבת, הוא גם עקב האכילס שלו. הציפייה לסגירה הרמטית של הסיפור ויציאה עם תובנות כושלת, וכשתכבו את הטלוויזיה תצאו מבולבלים יותר ממה שנכנסתם. ״טיירון״ לא מציע משהו חדשני שלא ראינו ומשתמש באלמנטים מוכרים מסרטים של יוצרים אחרים, וכסרט נטפליקסי שנמשך משום מה שעתיים – הוא בסדר ותו לא.


הם שיבטו את טיירון
בימוי: ג׳ואל טיילור
122 דקות; ארצות הברית, 2023
3 כוכבים

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden