תמר קנובל // הישראליות: עדה פישמן־מימון

סיפורה של עדה פישמן־מימון מתחיל בעיירה קטנה בבסרביה. כבר בנעוריה היתה פעילה ציונית בתנועת הפועל המזרחי, וחלומה היה להיות חלוצה בארץ ישראל ולקדם זכויות הנשים. בשנת 1913 עלתה לארץ. בין פעיליותיה הראשונות היה חידוש בית הספר העברי בצפת, מלחמה על זכותן של נשים להשתתף בחגיגות במירון והקמת מועצת הפועלות.

היא הייתה היוזמת והמקימה של משק הפועלות ״עיינות״, לימים בית ספר חקלאי, וניהלה אותו עד סוף ימיה. לאחר קום המדינה נבחרה פישמן־מימון לחברת כנסת ישראל הראשונה והשנייה, ויזמה חוקים חשובים להבטחת זכויות הנשים וזכויות הפרט במדינת ישראל.

בילדותי שמעתי מסבא שלי דוד (הנכד של גבריאל, אחיה של עדה) סיפורים רבים על הרב יהודה לייב פישמן, אחיה של עדה ושר הדתות הראשון. יהודה לייב, שהיה גם חברו הטוב של בן גוריון, זכה להכרה ציבורית גדולה יותר משל אחותו עדה, שנשכחה מהתודעה הציבורית וגם מהתודעה המשפחתית שלי.

המפגש עם דמותה של עדה – קרובת משפחה שלא הכרתי, היה גילוי רוחני ועמוק עבורי. נחשפתי אליה דרך ביוגרפיה מקיפה על חייה (מאת ההיסטוריונית בת שבע מרגלית שטרן). כבר מהקריאה בספר הרגשתי שגם במרחק הזמן והדורות העשייה של עדה מהדהדת. היא הייתה אישה של ניגודים.

מעבר לעשייתה פורצת הדרך היא הייתה פמיניסטית ודתיה, מה שאפילו בימינו לא מאוד מקובל. היא שילמה על כך מחיר אישי גם מבית – מהמגזר הדתי כמו גם מהרוב הגברי בכנסת. אבל ההתנגדות שחוותה לא עצרה אותה מלהקדיש את כל כולה למען הגשמת מטרותיה – קידום מעמד הנשים במדינה החדשה.

במהלך שנות לימודיי בבצלאל במחלקה לתקשורת חזותית תפסתי נישה אמנותית ועסקתי ביצירה של דימויים פואטיים הן באיור ועיצוב והן במדיומים של וידאו. כשניגשתי לפרויקט הגמר (2019) היה לי ברור שגילוי דמותה של עדה יהווה השראה משמעותית לעבודה. הפרויקט ״אישה בונה ארץ״ היה עבודת וידאו וסאונד לצד קולקציית בגדים של בית האופנה המיתולוגי אתא, שעליהם ציירתי דימויים. עניין אותי לחקור ולהביא סיפור אישי מההיסטוריה המשפחתית שלי, סיפור בעל פן ציבורי שרלוונטי לזמנינו אנו ויכול להוות השראה גם היום.

ארבע שנים מאוחר יותר פנו אליי חברתי גאי ספרן לולאי (מאיירת מוכשרת בפני עצמה), ארט דיירקטורית בהוצאת צלטנר ודורית צלטנר המו״לית – בהצעה לאייר ספר ילדים על עדה פישמן־מימון מאת הסופרת לאה נאור, כחלק מסדרת ה״ישראליות״. הכל הרגיש כמו סימן ובתהליך העבודה על הספר חוויתי זרימה ייחודית שלא חשתי באף פרויקט או תהליך יצירתי אחר בעברי.

הייתי נחושה להציג את עדה כאשת החזון שהיא היתה – אישה חזקה ורודפת צדק שלא נתנה לדבר לעצור אותה ויחד עם זאת אישה רגישה ואישה של אהבה (על אף שלא נישאה מעולם): אהבה לארץ, לאדמה, לבעלי חיים ולבני אדם

המחקר מפרויקט הגמר שעשיתי הבשיל לכדי קבלת צורה ויזואלית מוחשית בראשי, והדימויים נשפכו ממני החוצה. נולדתי מחדש כמאיירת. במקביל החלטתי לעזוב את המשרה בהייטק כדי שאוכל להתמסר לעבודה על הספר ולאחר מכן לטוס להודו למסע אישי שתמיד חלמתי עליו.

האתגר המרכזי עבורי היה אפיון הדמות – מהם המאפיינים הוויזואלים המרכזיים שלה? כיצד לצייר את אותה הדמות בצורה עקבית בגילים שונים? מהו המבט שלי על עדה? ידעתי שהמבט יכתיב את הלך הרוח של הספר. הייתי נחושה להציג את עדה כאשת החזון שהיא היתה – אישה חזקה ורודפת צדק שלא נתנה לדבר לעצור אותה ויחד עם זאת אישה רגישה ואישה של אהבה (על אף שלא נישאה מעולם): אהבה לארץ, לאדמה, לבעלי חיים ולבני אדם.

אתגר נוסף היה להבין מהם ״הדברים שמעבר״ שאני מספרת דרך האיור, שלא כתובים בטקסט. היה חשוב לי לייצג את הדינמיקה והמבטים בין הדמויות, היחסים עם החברות, גברים אל מול נשים ונאמנות לתקופה מבחינת נופים ותיאורים תרבותיים. נהניתי מהאתגרים הללו, שהרגישו עמוקים ופסיכולוגים.

תהליך העבודה נחלק לשלבים: השלב הראשון התחיל בקריאה וניתוח של הטקסט, חלוקה לעמודים וכפולות. לאחר מכן כתבתי אסוציאציות על פתקים. חשבתי כיצד אני מדמיינת כל עמוד וכפולה בפני עצמה, תוך התחשבות בדפדוף הכללי על מנת ליצור מקצב מעניין. לאחר שאושר הסטוריבורד, התחלתי באיור הכפולות בקו מוגמר בהתייחסות למיקומי הטקסט.

בחרתי לעבוד בטכניקה של עפרונות צבעוניים שמאפשרת עבודה בצורה אקספרסיבית, ויחד עם זאת לרדת לפרטים. הרפרנסים שהיוו לי השראה הם ציירים ישראליים מתקופת ראשית המדינה, כמו ראובן רובין ונחום גוטמן, שביטאו את תחושת האור והרוחניות של ארץ ישראל.

מיד לאחר שאיירתי את הקו האחרון בספר (ממש כמו בסרטים) יצאתי לכיוון נתב״ג להתחיל (או בעצם להמשיך) את המסע שלי, כשהיצירה שהרגע נולדה פועמת בליבי. את הספר המודפס ראיתי עם חזרתי ארצה ובתיבת המייל חיכתה לי גם בשורה משמחת – הספר נכנס לרשימה הקצרה של פרס סאסא סטון לספרות ילדים והוא מועמד לזכייה בפרס.

זוהי תחושת שליחות עבורי לעשות צדק היסטורי ולספר את הסיפור של עדה, שייתן השראה לא.נשים, ילדים וילדות. באופן אישי למדתי ממנה שיעור גדול באמונה, מהי דבקות במטרה ואיך ללכת באומץ אחרי הלב. בסופו של דבר – הדרך משתלמת.

---

מדור הגשות כולל חומרים שהתקבלו במערכת פורטפוליו. שלחו לנו סיפורים חדשותיים, מידע בלעדי ופרויקטים מעניינים ותקשורתיים. פרטים נוספים בעמוד ההגשות שלנו