נושא בשורה: אלעד הופמן מביא לתל אביב חנויות וינטג׳ מרחבי הארץ

עמית: היי ובוקר טוב אלעד? מה נשמע?

אלעד: בוקר טוב עמית 🙂 אני בסדר גמור, יום חדש, אנרגיות חדשות

עמית: נשמע טוב. בוא נתחיל ממתחם הווינטג׳ המיוחד שפתחת בימים אלה – VINTAGE ME UP – מה הרעיון שמאחורי המקום?

אלעד: התחלתי מיזם של חנות פופ־אפ בתל אביב – ברחוב השוק 12, במתחם שוק לוינסקי – במטרה להביא למרכז את תרבות הווינטג׳ של מקומות מרוחקים מתל אביב. אני חוקר כבר הרבה זמן חנויות וינטג׳ מחוץ לעיר, ויש לא מעט חנויות עם אופי מיוחד וסגנון אישי של מי שמנהלות אותן. רציתי לפתוח חנות שאוספת את כולן למקום אחד, ולתת להן הזדמנות להציג את החלום ואת האוספים שלהן כאן

 

עמית: איך זה עוובד? החנות מציעה חלל זמני לבעלות חנויות קיימות?

אלעד: בדיוק. בכל שבוע מציגות אצלי שתי חנויות, מיום ראשון ועד שישי. ככה בכל פעם מוצע ללקוחות סגנון קצת שונה, וגם החיבורים שאני עושה בין החנויות הוא אקלקטי – אבל מתחבר

עמית: כמה חנויות בסך הכל יגיעו למקום?

אלעד: כרגע מתוכננות להשתתף 48 חנויות מרחבי הארץ

בהתחלה ההתעניינות שלי בווינטג׳ יצרה אצלי בושה. פחדתי. חששתי שפריט שמישהו אחר לבש לא יעבור טוב אצל קונים. אבל זה בער בי. בתחילת הקורונה, בעקבות גל הפיטורים, הבנתי שעכשיו זה הזמן לפרוס כנפיים ולעוף על החלומות הכי גדולים שלי

עמית: וואו. זה המון. הווינטג׳ חזק בסצנת האופנה המקומית?

אלעד: מאוד. אני חושב שבתקופת הקורונה אנשים הבינו את המשמעות של קיימות וצריכה נבונה של איכות. בנוסף, גם המגמה של וינטג׳ בקרב בני הנוער עלתה. אנחנו יכולים לראות את זה ברשתות חברתיות כמו טיקטוק. יש שם דיבור חזק על כל הנושא של ייחודיות, וזו כנראה אחת הסיבות שבני הנוער רוכשים יותר בגדי וינטג׳, ומשם זה הופך לאופנתי ומשפיע גם על הדור הבוגר יותר

עמית: אתה מסוגל להעריך כמה בתי עסק (חנויות) יש בארץ שמתעסקות בווינטג׳?

אלעד: אני מעריך שיש קרוב ל־100 חנויות פיזיות ואונליין, אולי אפילו יותר

עמית: מהם טווחי המחירים של הפריטים שנמכרים אצלך?

אלעד: החל מ־50 ועד 300 שקלים, לפריטים מיוחדים ביותר. בעמוד האינסטגרם שלי אני מפרסם את החנויות השבועיות ואת הפריטים שמיוחדים שלהן

לחיות כמו שאני חולם לחיות

עמית: איך הגעת לתחום האופנה והווינטג׳?

אלעד: התחלתי דווקא מעולם יצירתי אחר: הייתי קונדיטור במשך חמש שנים, אבל היצירתיות שלי כבתה שם והרגשתי שאני חייב לברוח. נסעתי לדרום אמריקה ושם התחלתי לחקור חנויות אופנה, בעיקר חנויות יד שנייה. כשחזרתי לארץ הבנתי שאופנה היא כל עולמי. התחלתי לעבוד ב״ רזילי״ ותוך חודשיים הפכתי למעצב חלונות הראווה של סניף רמת אביב.

בהתחלה ההתעניינות שלי בווינטג׳ עוררה אצלי בושה. פחדתי. חששתי שפריט שמישהו אחר לבש לא יעבור טוב אצל קונים. אבל זה בער בי. בתחילת הקורונה, בעקבות גל הפיטורים, הבנתי שעכשיו זה הזמן לפרוס כנפיים ולעוף על החלומות הכי גדולים שלי

עמית: אתה מרגש אותי! אני חייבת לשאול, באיזה בית גדלת?

אלעד: אני מתרגש לדבר על זה! לפעמים אנחנו לא מבינים לאיפה אנחנו הולכים ומה עתידנו. חייתי המון שנים בשאלה הזאת – מה יהיה עתידי, לאיפה אני הולך. אבל העולם מזמן לנו דברים שונים ואולי דווקא את אלו שפחדנו מהם.

גדלתי בחיפה בבית שלא היה בו אופנה או הבנה למה צריך לצרוך אותה ומה המשמעות שלה. חייתי המון שנים בפחד – מתוך צורך להסתיר את הזהות המינית שלי ופחד להיראות שונה מהחברה. גם לא רציתי לאכזב את ההורים שלי. הורים רוצים שהחברה תקבל אותך וברגע שאתה שונה, בחברה לא מפסיקים לדבר, להסתכל ולבחון אותך. בתור נער נפגעתי מזה, וההורים שלי נכנסו למגננה, מה שגרם לי לברוח מהמקום שתמיד רציתי להיות בו. לברוח  מהעיסוק באופנה. היום אני מבין שבזכות כל המחשבות והפחדים – צמחתי

עמית: מתי קרה ה״שחרור״?

אלעד: היום אני בן 32 🥰. בגיל 18 הבנתי שאני חייב להיות אני ויצאתי מהארון. כשהייתי בן 19 אבי נפטר ונכנסתי למוד של ״החיים קצרים״. הבנתי שאני צריך לחיות כמו שאני חולם לחיות

אני קונה בעיקר בחנויות וינטג׳. אני מתרגש מהפריטים בכל פעם מחדש – הייחודיות והאיכות שלהם הן משהו שאני נמס ממנו. אמא שלי אמרה לי לא מזמן שאני קונה תמיד את הדברים הכי מוזרים. צחקתי ואמרתי לה שזה נכון, כי אני אדם מוזר ומיוחד

עמית: מתי עברת לתל אביב?

אלעד: בגיל 23. תמיד חלמתי לגור פה, בעיר שאפשר להיות בה מי שאתה רוצה להיות

עמית: ברור. תל אביב היא עיר מקבלת ופתוחה, ויחד עם זאת אתה עדיין בולט במראה שלך, בתלבושות שלך. הפכת לפרסונה מוכרת בסצנת האופנה המקומית. איך זה קרה?

אלעד: היציאה מהבית, מהמקום שהגן עליי, והעובדה שהפכתי למישהו שעומד בזכות עצמו – גרמו לי לשאוף ליותר. כשעבדתי ברזילי אמרו לי שבתור מוכר אני צריך להתלבש בבגדים של החנות. אני זוכר שבהתחלה חשבתי איך אצליח לעשות את זה – כי מדובר בבגדי נשים. אבל אז הבנתי שזה האתגר שלי, והפכתי את זה לסטייל שלי. עפו על היצירתיות שלי ואני הבנתי שיש לי את זה. לאט לאט, כמו בצבירת ותק בעבודה, השתדרגתי והפכתי להיות מיוחד. פחות ופחות הגבתי לרעשי הרקע של החברה. במקביל תמיד רציתי שההורים יהיו גאים בי, זה משהו שהוביל ודחף אותי כל החיים

עמית: והם גאים בך? אמא?

אלעד: אמא דואגת להגיד לי שהיא גאה בי כל הזמן, ואבא שומר וגאה בי מלמעלה. הוא איתי בכל דבר וכל הזמן. היום לדוגמה אני לובש חולצה של אבא שלי, שהוא הביא מאפריקה. וואו, זה מאוד קשה לי לדבר על הדברים האלה

עמית: אתה יודע, אני מאמינה שהם לא נעלמים מכאן. רק הפיזיות שלהם לא איתנו. הנפש כאן ואולי הם אפילו נוכחים יותר

אלעד: בדיוק ככה. הוא גורם לי כל יום להעז קצת יותר. אני אומר את זה ומציפות אותי דמעות

עמית: איפה אתה קונה את הבגדים שלך?

אלעד: אני קונה בעיקר בחנויות וינטג׳. אני מתרגש מהפריטים בכל פעם מחדש – הייחודיות והאיכות שלהם זה משהו שאני נמס ממנו. אמא שלי אמרה לי לא מזמן שאני קונה תמיד את הדברים הכי מוזרים. צחקתי ואמרתי לה שזה נכון, כי אני אדם מוזר ומיוחד

עמית: איזה פריט יש לך בארון שהוא הרכישה הכי מרגשת שלך?

אלעד: זה כמו לשאול איזה ילד אתה הכי אוהב. הבגדים שלי הם הילדים שלי. אבל למרות הכל יש כמה שיקרים לי במיוחד כמו החולצה של אבא שלי שאני לובש היום או שמלה של המעצבת רוז׳י בן יוסף מקולקציית הטליתות שלה. אני אוהב את הסיפורים שמאחוריי הבגד, ולשמלה הזאת יש המון היסטוריה. היא חלק מקולקציה שעוצבה בעקבות מלחמת ההתשה ובעקבות החיילים שנפגעו במלחמה והתעטפו בטלית. היא מסמלת משהו בין חיים למוות ואת ההיסטוריה של העם היהודי. רוז׳י בן יוסף היא המעצבת אהובה עליי

עמית: המראה שלך מעורר שיחה ברחוב? אתה סובל או נהנה מזה?

אלעד: אני לא שם לזה לב. למדתי להשתיק את הרעשים האלו. אין דרך אחרת. לפעמים אנשים מצלמים אותי וצוחקים עליי, אבל זה שלהם. לי ברור שאני צריך להיות מי שאני וכמו שאני חולם להיות. ברגע שהנפש כבויה הכל כבה. למדתי שזו דרך החיים שלי. למדתי שאני שונה וזה לא משנה מה אני אלבש – זה יכול להיות גם ג׳ינס וטי שירט שחורה, ועדיין ידברו על זה

עמית: איפה אתה בעוד חמש שנים? מה החלום הבא?

אלעד: שאלה שכולם שואלים אותי. אין לי תשובה חד משמעית. אני פועל מתוך תשוקות ומתוך מחשבות מה נכון לי עכשיו. אני לא רואה את עצמי בלי בגדי הווינטג׳ המיוחדים וההנגשה שלהם לקהל. חוץ מזה אי אפשר לגלות את כל הקלפים, לא? צריך להשאיר טעם לעוד 🥰 ולהפתעות שבדרך

עמית: עוד משהו חשוב לפני סיום?

אלעד: שתמיד צריך לנסות דברים שונים ואחרים, גם כשמדובר בבגדים שלנו. צריך למדוד ולא לפחד ואולי גם נתחבר לזה. וינטג׳ זה כבר מזמן לא ז׳אנר שולי באופנה. הוא פה כדי להוכיח שהוא האופנה עם האיכות וההיסטוריה האמיתית