תשנו על זה: גל דרייבלט והמותג Take a Nap מתרחבים

היא יזמית בנשמה, ככה לפחות היא מעידה על עצמה, אבל החיים הם שהובילו את גל דרייבלט להקים בשנת 2004 את Take a Nap, ועד היום היא משמשת כמנכ״לית ומעצבת המותג. ״בכל מקום שבו עבדתי לאורך הדרך תמיד עשיתי, יזמתי ופיתחתי. נקודת ההתחלה מעולם לא הייתה נקודת הסיום״, היא אומרת, וזה חלק מהאני מאמין שלה גם היום.

דרייבלט (53, נשואה+4) פתחה בחצי שנה האחרונה בלבד עוד שני סניפים לרשת, האחד בקניון TLV והשני במתחם G בכפר סבא. בסך הכל מונה הרשת שישה סניפים, ולצידם פועל אתר שמהווה חנות לכל דבר. עד סוף 2023 בכוונת דרייבלט לפתוח עוד שתי חנויות באזור תל אביב והשרון, ובהמשך לפחות עוד ארבע חנויות גדולות שבהן יוצעו גם ביגוד ואביזרים לבית.

חנויות הרשת מדברות כולן באותה השפה ובאותה הצבעוניות. לאחרונה הושקה בהן קולקציית מוצרים חדשה שכוללת מצעים לחדר השינה, שמיכות, חלוקי רחצה ומגוון מוצרי עיצוב לבית כמו נרות, מבשמים, ומארזי חג.

המותג עשה כברת דרך בתחום הטקסטיל והיום נחשב למותג איכותי ומוערך. מיום היווסדה מבססת החברה את קיומה וערכיה על נושא הקיימות, המחויבות החברתית ועל תהליכים אקולוגיים. ״אנחנו לא עושים שימוש במוצרי ניילון״, מסבירה דרייבלט, ״לא בהגשה לקהל הרחב, ובאופן מינימלי ביותר מאחורי הקלעים. רק במקרה שמשיטים מוצרים בים אנחנו מאשרים שימוש בשקית ניילון אחת גדולה לכל קרטון, ולא כל מוצר בפלסטיק משלו״.

״התחלתי את דרכי כמנהלת שיווק בחברת סטארט־אפ״, מספרת דרייבלט על תחילת דרכה המקצועית. ״עבדתי בטירוף, משבע בבוקר עד עשר בלילה, ולא ממש ראיתי את הילדים. אחרי הלידה השנייה הבנתי שאני חייבת לשנות את סגנון חיי ומיד. עניין בריאותי של הבת הבכורה שלי גרם לי להבין שאני לא מתנהלת נכון. התפטרתי ממקום העבודה והתחלתי לחשוב מה אני רוצה לעשות עם עצמי.

״בסביבה שלי די חשבו שהשתגעתי, כי מקום העבודה שלי היה כלוב של זהב, אבל הרגשתי שזה מה שאני חייבת לעשות עבורי ועבור המשפחה שלי. תמיד ידעתי שאהיה עצמאית. הבנתי שאם אני רוצה הורות מאוזנת לצד קריירה, תוך ניהול הזמן שלי וללא פשרות – רק עצמאות תאפשר לי לקיים את זה.

שפת המותג והצבעוניות שלו מובהקים וכוללים צבעי פסטל רגועים, כולל לבנים שהפכו למאוד פופולריים בשנים האחרונות. העיצובים מתאפיינים בקווים נקיים ושקטים, מתוך תפיסה כי על סביבת השינה להשרות תחושת רוגע ונינוחות

״כשהעברתי את הבת הגדולה שלי למיטת נוער חיפשתי עבורה מצעים תואמים. ואז התברר לי שקיימת בעיה – אין כאלה. גיליתי שהשוק הזה דל מבחינת היצע וסגנון. האופציה היחידה הייתה לקנות סדינים ממעצבות, וזה היה מאוד יקר. לא היה שום דבר לטעמי. החלטתי שאני נכנסת לעולם הזה. באופן מפתיע, השם של החברה היה בין הדברים הראשונים שעשיתי. בחרתי את Take a Nap שהפך לשם ולסלוגן, ומשם המשכתי. כזו אני – מתחילה מהכפתורים ועוברת למוצר. זה חלק מהאישיות שלי, אני דרימרית וזה מה שמניע אותי״.

היה לך רקע כלשהו בטקסטיל?

״אני מחוברת לאופנה עוד מהבית. אבא שלי, יליד מרוקו, שימש שם כחייט. ההבנה מה הוא בד או גזרה טובים מוכרת לי. אני יודעת להעריך מהי כותנה באיכות טובה והחלטתי להתעמק בעולם הזה. במשך חצי שנה למדתי בכל מיני קורסים את תחום הטקסטיל והעיצוב. היה לי חשוב להתמקצע אבל היה לי ברור כבר מההתחלה שאני אעשה הכל לבד. ידעתי שאני רוצה להיות זו שבוחרת את הבדים, מפקחת על תהליכי הצביעה, מתאימה צבעים ודוגמאות ועוד.

״חלק מתהליך ההערכות שלי סייע לי להבין שיש פה נישה חדשה ולא מטופלת. שיש קהל שמעריך מוצרי טקסטיל איכותיים ומוכן גם לשלם בעבורם. נשים בהריון לדוגמה, שקונות סט מצעים ראשון וחשוב להן שהכול יתאים להכול, שהבדים יהיו איכותיים, או אימהות שמעבירות את הילד ממיטת תינוק למיטת נוער ואחר כך למיטת מתבגר, וכמובן גם לקהל בוגר יותר שרוצה לישון על מצעים איכותיים.

״הבנתי ששוק מצעי הילדים קל יותר גם בהליכי הייצור וגם במכירה, אבל זה לא מנע ממני עם השנים להיכנס לעולם המצעים בכלל ונכון לעכשיו גם לעולמות של הום סטיילינג. לאחרונה השקנו גם קו פיג׳מות ובגדי בית. שפת המותג והצבעוניות שלו מובהקים וכוללים צבעי פסטל רגועים, כולל לבנים שהפכו למאוד פופולריים בשנים האחרונות. העיצובים מתאפיינים בקווים נקיים ושקטים, מתוך תפיסה כי על סביבת השינה להשרות תחושת רוגע ונינוחות״.

כאן בשביל להישאר

בתחילת הדרך יצרה דרייבלט רק בארץ. ״רציתי לדעת הכל על תהליכי הייצור. רכשתי חוטים ויצרתי בדים מאפס. עשיתי לא מעט טעויות ומחיר הלמידה לא היה זול. בהמשך יצרתי בדים בחו״ל ותפרתי בארץ. הספקתי ללמוד מזקני התעשיה בארץ המון, אבל בשנים האחרונות העברתי את כל הייצור לחו״ל, כולל תפירה ואריזה. התפירה נעשית בדגש על בקרת איכות וטיב המוצר והקפדה על שימוש בחוטי כותנה סרוקים.

״המוצרים הראשונים שיצרנו ושיווקנו היו לילדים ותינוקות. אחרי שנתיים פתחתי חנות ראשונה במיקדו סנטר בתל ברוך ואחריה במתחם בזל. במקביל שיווקתי את הפריטים גם לחנויות בוטיק ברחבי הארץ. היה ברור שאגיע גם לעולם המבוגרים, אבל נדרש לזה עוד זמן. נכון להיום מוצרי הרשת נמכרים רק בשש החנויות של המותג ולא בחנויות אחרות. זו תובנה נוספת שהגעתי אליה בדרך הקשה – מכירה סיטונאית בארץ מקשה על ניהול עסק מכל בחינה״.

למה את לא מייצרת יותר בארץ?

״אי אפשר להגיע בארץ לאיכויות תפירה גבוהות. צללתי לפרטי הפרטים של ייצור סדינים איכותיים ויקרים וגם לעולם הבית והתינוקות, והבנתי את התהליך מהיסוד. תעשיית החוטים והאריגה בארץ לא קיימת יותר. כשהקמתי את העסק רציתי לארוג בדים בארץ, והסבירו לי כבר אז שהכול נעשה היום בסין ובירדן. בסופו של דבר ארגתי בארץ. אבל זה עלה לי הון. להקים חברה יצרנית בישראל מאפס זה אתגר קשה, זה משהו שעושים רק פעם אחת בחיים. עברתי כברת דרך, זה כמו לגדל מפלצת. הבנתי שהמותג מוביל בתחומו ושהוא כאן כנראה בשביל להישאר״.

כמה מוצרים יש לכם היום?

״למעלה מ־1,500 מוצרים. זה המון״.

מי הם הלקוחות שלך?

״זו קשת רחבה. לא כולם צרכנים מקיימים שמחפשים דווקא את המוצרים האלו. יחד איתם יש את הקהל הנוסף שהוא קהל מתוחכם, אולי מחתך סוציואקונומי גבוה יותר. קהל מעודן שצורך אופנה ועיצוב מהסוג שאנחנו מציעים״.

מה הסוד של המותג ושלך?

״אמונה והתמדה. לא לפחד מאיכות ומתהליכים, ולנסות כל הזמן להיות הכי טובה במה שאני עושה״.

איך ממשיכים מכאן? לאן?

״יש עוד הרבה ערוצים שאפשר לפתח וכאלה שעוד לא מיציתי. לאורך השנים קיבלתי לא מעט הצעות מפתות למיזוגים ורכישות מחברות גדולות ומוכרות בארץ, אבל סירבתי בנימוס. לא הרגשתי שזה יהיה מהלך נכון עבור החברה, וגם לא עבורי ברמה האישית. אני חושבת שהחברה חייבת להמשיך ולהתנהל עם גורם שמבין את הפוטנציאל שקיים בה כמו שהיא, ללא ביטול הערכים שלה. בשוק שנשלט על ידי הרשתות הגדולות, Taka Nap מהווה אלטרנטיבה שאין לה תחרות.

״אני מודה וגאה שיש לי גם את הפריבילגיה הכלכלית להמשיך לשמור על הערכים שלי ולעשות את הכל מתוך מחשבה מעמיקה וקבלת החלטות בשיקול דעת. בנוסף, הידע והמקצועיות שרכשתי עם השנים הכניסו אותי להרבה שיתופי פעולה עם גורמים שונים. פונים אליי מרשתות של בתי מלון, אחת מהן היא רשת מלונות דן שמקימה אתרי נופש חדשים, ואני מייעצת להם בכל מה שקשור לעולמות השינה״.

מה לגבי חו״ל?

״בלי להצליח כאן אי אפשר לצאת החוצה. מה שעשיתי כאן אי אפשר לעשות שוב בחו״ל. אם זה יקרה, זה כבר יהיה אחרת״.

והילדים?

״יש לי מחשבות על הדור הבא שימשיך אותי בעסק. אני לא שוללת כניסה של ילדיי לעסק אבל הם יודעים שזה לא משהו שיקרה מיד עם סיום הלימודים שלהם או השחרור מהצבא. גאיה, הבת הבכורה שלי, בת 23 והיא עדיין לא בעסק. מדובר בבחירה שלהם.

המותג הוא הבחירה שלי וזה מסלול חיי, אני לא מגדלת את הילדים שלי לשם, למרות שאשקר אם אגיד שזה לא יכול להיות נוח גם לי וגם להם. אבל אני רוצה שילדיי יבחרו בעסק ולא יגדלו אליו. הם יודעים שהם צריכים לעבור מסלול של התנסות בחברות אחרות ובבחירות אישיות משלהם, ורק אחרי, אם עדיין יבחרו לעבוד איתי – אשמח מאוד״.