כל מה שחשוב ויפה
נורית דוד במוזיאון נחום גוטמן, דאגה לדואבים. צילום: מל
נורית דוד במוזיאון נחום גוטמן, דאגה לדואבים. צילום: מ"ל

הרשימה המשותפת // 14.9.23

העיר הכחולה: משקפת העתיד במוזיאון נחום גוטמן; נירית טקלה במוזיאון הנגב; מתח גבוה 4 בנסימה לנדאו; תחנה שלישית במרכז מוסטפא מוראר; צילום חלל בגלריה קו 16; ירדנה ארזי בגלריית המשכן חולון

העיר הכחולה: משקפת העתיד במוזיאון נחום גוטמן

״העיר הכחולה: משקפת העתיד״ – תערוכה קבוצתית, מוצגת במוזיאון נחום גוטמן (אוצרת: מוניקה לביא). במלאות 25 שנה להיווסדו של המוזיאון, בחרה לביא לחזור לפרק ״העיר הכחולה״ מתוך הספר ״הרפתקאות חמור שכולו תכלת״ שכתב גוטמן ב־ 1942 ולעלות עם תערוכה שבה 18 אמנים ואמניות מציגים את פרשנותם לסיפור האירוני שמעורר מחשבה על עיר, ארץ, אוטופיה, דיסטופיה והחיים עצמם.

חלק מהעבודות יציעו למבקרים ליצור בעצמם את תמונת העתיד, כמו למשל בעבודתה של רחלה אלפסי, אמנית ומדענית, המשלבת הולוגרמות ובינה מלאכותית, שבה ניתן לשאול שאלות על העתיד; במיצב וידאו של נטע מוזס, יוכלו הצופים לראות את עצמם בטווח גילאים שונים ולנוע על פני ציר זמן אפשרי של חייהם; עבודת סאונד של איתמר בנאי, תפגיש את המבקרים עם מכונה שתסרוק את כף ידם ותשמיע להם את קולו של רואה עתידות, ועוד.

נחום גוטמן, משקפת העתיד. מתוך הרפתקאות חמור שכולו תכלת. צילום: מל

נחום גוטמן, משקפת העתיד. מתוך הרפתקאות חמור שכולו תכלת. צילום: מוזיאון נחום גוטמן

העיר הכחולה. צילום הצבה: ליאת אלבלינג

העיר הכחולה. צילום הצבה: ליאת אלבלינג


נירית טקלה במוזיאון הנגב

״כרומטיק״ – תערוכת יחיד מוזיאלית ראשונה לנירית טקלה תפתח ביום רביעי (20.9) במוזיאון הנגב בבאר שבע (אוצר: רון ברטוש). טקלה מעידה כי היא מציירת בגדול (דמויות גדולות בפורמטים גדולים) משום שהיא רואה את בני הקהילה האתיופית כמלאי עוצמה. ציוריה אישיים אך גם חברתיים: הציור ״הכאת החייל״ צויר בעקבות האלימות המשטרתית נגד החייל הישראלי דמאס פיקדה. הציור מוצג כעת בניו יורק והאמנית שומרת אותו ברשותה ומסרבת למכור אותו. את הציור ״תרומת דמנו״ יצרה בעקבות הגילוי על השלכת מנות דם של תורמים יוצאי אתיופיה על ידי מד״א.

טקלה היא קולוריסטית והציור שלה הוא אירוע מתפרץ של צבע וזירה לאבחנה בין גוונים ובני־גוונים. מבט משתהה יבחין בציוריה, בצבעים הקיימים בעור הכהה של הדמויות: הציור של טקלה מוזג לגוף צבעים סגולים, ירוקים, כחולים, כתומים, אדומים וחומים. זוהי התייחסות רגישה, מתקנת ואנושית כלפי מי שצבע עורם אינו נתפס כגוון ה״רגיל״. טקלה, כמו אמניות ואמנים נוספים מקהילת ביתא ישראל, מנסחת בעת הזו את אופני הייצוג של שחורוּת ואת הופעתו הרבגונית של העור הכהה בתרבות המקומית, וסוללת נתיב חדש בדברי ימיה של האמנות בישראל.

נירית טקלה. צילומים: יגאל פרדו

נירית טקלה. צילומים: יגאל פרדו


מתח גבוה 4 בנסימה לנדאו

תערוכת הדגל השנתית ״מתח גבוה״ מוצגת בגלריה נסימה לנדאו (אוצרים: סוזן לנדאו וסטיב נסימה). התערוכה מבקשת לסמן אמנים מבטיחים רגע לפני שהם זוכים להכרה רחבה בעולם האמנות. שלוש המהדורות הקודמות של התערוכה, שבהן הוצגו עבודותיהם של 46 אמנים, ביניהם הילארי פסיס, דניאל אורצ׳רד, ג׳אמי הולמס, עוּמר ראשיד, ג׳ייסון בויד קינסלה, כריסטופר הרטמן ורבים אחרים, עוררו התעניינות רבה ותגובות נלהבות.

בתערוכה הרביעית ייחשפו לקהל 12 אמניות ואמנים משבע מדינות שונות ו־21 עבודות, הנעות בין הפיגורטיבי למופשט, בין ציור דיוקן לציור נוף. חלקן מגוללות רגעים אינטימיים של התבוננות עצמית, ואילו אחרות מציגות מפגשים חברתיים ועולמות מדומיינים בעלי איכות חלומית. הצגתם בכפיפה אחת בתערוכה משותפת משקפת את המצב הנוכחי בשדה הציור העכשווי.

ג׳ייד צ׳ינג יוק נג. צילום: גלריה נסימה לנדאו

ג׳ייד צ׳ינג יוק נג. צילום: גלריה נסימה לנדאו

ז׳אן פיליפ דל הום. צילום: Tanguy Beurdeley

ז׳אן פיליפ דל הום. צילום: Tanguy Beurdeley


תחנה שלישית במרכז מוסטפא מוראר

״תחנה שלישית״, תערוכה קבוצתית של בוגרות ובוגרי הפקולטה לאמנויות המדרשה, המכללה האקדמית בית ברל, מוצגת במרכז מוסטפא מוראר (אוצרת: עדינה פרלמן ורדי). בתערוכה מציגות.ים שמונה אמניות.ים הפועלות.ים בדרכים מגוונות במרחב התרבותי המשותף. זוהי התערוכה השלישית במסגרת יוזמה של תערוכות המתקיימות בישובים הערביים בסביבת המדרשה. ארבע מהמציגות הן תושבות ג׳לג׳וליה שחיות ויוצרות בה.

העבודות חושפות לקהל מנעד רחב של רעיונות, דרכי חשיבה ומדיומים, ונעות בין האישי, הסביבתי, והפוליטי. העבודות הן תוצר של תהליכי חשיבה, ותהליכים רעיוניים ורגשיים, אשר באים לידי ביטוי באופני מבע ומדיומים מגוונים. העבודות מעלות לדיון שאלות בנושאים שונים כמו מעמד האישה, שאלות הנוגעות לתהליכים חברתיים, והתבוננות בסביבת החיים שלנו.

לינדה טהא. צילומים: המדרשה, בית ברל

לינדה טהא. צילומים: המדרשה, בית ברל


birds

צילום חלל בגלריה קו 16

״צילום חלל״, תערוכה המציגה עבודות של חמישה אמנים הפועלים בתוכנית ״כתת אמן״ של עיריית תל אביב־יפו, מוצגת בגלריה קו 16 (אוצר: מתן אורן). מקבץ העבודות מנסה ללכוד את השפעת הנוכחות הבית ספרית בעבודות האמנים, בין אם ממש כהופעה של בית ספר בתוך העבודות ובין אם דרך הלך רוח ואופן פעולה המושפעים מהעבודה בבית הספר ועם התלמידות והתלמידים.

העבודות בתערוכה משתמשות ב״צילום״ ו״בחלל״ כמושגים ודרך מחשבה, בעוד העבודות שיוצגו משתמשות במגוון של מדיומים וטכניקות: ציור, פיסול, וידאו ורישום. העשייה והנוכחות הבית ספרית מותירה חותם, נלכדת כמו רושם צילומי בעבודות האמנות המהדהדות את החלל בו נוצרו, ובו פועלים בשנים האחרונות האמנים. עבודות האמנות המוצגות הן כולן תוצרי לוואי של פעולה, כזו שמתעדת את המקום בו היא נעשית ומשאירה בו סימנים.

אייל סגל. צילומים: גלריה קו 16

צח שיף


ירדנה ארזי בגלריית המשכן חולון

״הביתה״, תערוכה המציעה מבט כולל על ירדנה ארזי – דרכה, עשייתה האומנותית, האופנה והלבוש שהפכו לסימני ההיכר שלה והשפעתה על התרבות הישראלית, מוצגת בגלריית המשכן בית מאירוב בחולון (אוצר: רפי וזאנה). זוהי תערוכה נוספת בסדרת גיבורי תרבות, שבמסגרתה הוצגו בעבר בחולון גם התערוכות שהוקדשו לצביקה פיק, לעפרה חזה ולדנה אינטרנשיונל.

התערוכה יוצאת למסע בתחנות חייה של ירדנה ארזי מילדותה בקיבוץ כברי ובחיפה ועד לבמות הגדולות והקריירה המפוארת שלה, דרך ספסלי אוטובוס להקת הנח״ל, כיסא המנחה בטלוויזיה, עם הצמות, העיניים וכל המלמלות, ובעיקר דרך התחנות המוזיקליות שהן פס הקול של חיינו כאן.

ירדנה ארזי, חיילת בלהקת הנחל. צילום: אלבום פרטי

ירדנה ארזי, חיילת בלהקת הנחל. צילום: אלבום פרטי

‏‏ירדנה ארזי בציור של אביעד סייביץ. צילום: רן יחזקאל

‏‏ירדנה ארזי בציור של אביעד סייביץ. צילום: רן יחזקאל

*כוכבית מייצגת שדות חובה

3 תגובות על הכתבה

  1. בת

    די, גלריה נסימה לנדאו היא הגלריה הכי גרועה בארץ. כמה אפשר. ומה זה "נע בין ציור נוף לציור דיוקן"? למה אי אפשר להגיד "כולל ציורי נוף וציורי דיוקן"? הרי בסגנון של הגלריה לא יביאו בחיים אומנים שהציור שלהם מספיק מורכב כדי להיות באמת בתווך שבין נוף לדיוקן.

  2. שרי

    נסימה- לנדאו אכן גלריה מפונפנת ולא תמיד מעניינת. עכשיו לנדאו חזרה למוזיאון ואולי הגלריה תהיה מקום טוב ומקצועי מבעבר.

  3. אתי

    זה לא אומנות זה סתם זבל. חוץ מהציורים של האתיופים שהם באמת יפים ומיוחדים.גם מבחינת אסתטיקה טכניקה וגם האמירה של שילוב הצבעים… מושלם ומיוחד וגם יפה. חבל שהם באים בצמידות עם הביכיון של הקיפוח העדתי. די תפסיקו עם זה אתם מורידים לעצמכם. תעשו.. תתקדמו.. כמו הציירת הנהדרת פה שמראה כישרון וטכניקה נהדרים וכובשת מקומה בזכות ולא בחסד. אתם ישראלים ומהממים תדהרו קדימה להצלחה

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden